ביקורת: נוסטלגיה מוצלחת בצלחת
מעושן, אפוי או מטוגן - איך שלא תבקשו את הדג שלכם ב"דג על הדן" הוותיקה שמול קיבוץ הגושרים, תקבלו מנה טרייה ששיני הזמן לא נגסו בה. למרות הנוסטלגיה המוצלחת, היינו מוסיפים לתפריט מנת אורז לבן, מיני ירקות מקומיים וצבעוניים וממתנים את מחירי המיצים
לפעמים אתה מגיע למסעדה כדי לבדוק מה השתנה בה. ולפעמים, כמו במקרה של "דג על הדן," השוכנת יותר מ20- שנה מול הכניסה לקיבוץ הגושרים, אתה מבקר כדי לבדוק מה השתנה בך. איך תגיב לאותה ארוחה בדיוק, שאכלת לפני חמש ואולי גם 10 שנים?
מבחינת המיקום, אין ל"דג על הדן" הרבה מתחרות. למעשה, כשמזג האוויר טוב ואפשר לשבת בחוץ, מדובר במסעדה פתוחה, הממוקמת בפינה מוצלת במפגש יובלים של נחלי הדן והחצבני, מתחת לעלוותם המוריקה של עצי ערבה, דולב ותאנה, עם ברבורים המשייטים מעדנות בבריכות המים. לזאת ייקרא "אווירה גלילית קסומה." התפריט כאן מבוסס בעיקר על הפורל - אותו דג שמנמן ועתיר אומגה ,3 הידוע בנטייתו המחתרתית לשחות נגד הזרם, וגדל בבריכות הנמצאות ממש מאחורי המסעדה. שמו העברי שמך, והוא נחשב לבן דודו הרחוק של הסלמון האטלנטי, המיובא לישראל קפוא מנורבגיה ומסקוטלנד. כאן אפשר לקבל אותו בכל צורה: מטוגן, אפוי או מעושן. מלבדו, מופיעים בתפריט גם דניס או לברק, גם הם בצורות הכנה שונות.
כיוון שהיינו רעבים מאוד, הזמנו מיד: פורל מטוגן בחמאה ופילה פורל על האש. עוד לפני הדגים הגיעה פלטה של סלטים: קערית של טחינה, תפוחי אדמה קטנים אפויים בתנור, סלט ירקות, ממרח פורל במיונז, זיתים דפוקים ולחם תוצרת בית. שום דבר לא מיוחד או מסעיר. אבל הכל חמים ונעים, במיוחד הלחם הריחני.

(צילום: אפי שריר)
פורל שלם שטוגן בחמאה הוא באמת תענוג גדול, שאין כמעט דרך להשחיתו. בשר הדג לבנבן-ורדרד, והוא מתפצח בפה בשלל טעמים עדינים. אם אני על המנגל, הייתי משאיר אותו על האש עוד דקה מכל צד כדי שהעור ייחרך קצת יותר והחום ייבש גם את החלקים הפנימיים. בתהליך האכילה מתגלה עוד סיבה לפופולריות של הדג: הבשר נפרד מהאידרה בצורה כמעט מושלמת, בלי המון קוצים קטנים ומעצבנים שנשארים מאחור, כמו אצל הבורי או הקרפיון. גם הפילה הצלוי מצידו השני של השולחן היה מושלם, בסיוע משיחות נדיבות של חמאת שום וקצת מלח.
האם "דג על הדן" צריכה להשתנות? ממש לא. בכל זאת, הייתי מוסיף מנה של אורז לבן, שהוא הליווי הפחמימתי המושלם למנות דגים, ואולי צובע קצת את הסלטים בגוון מקומי ומוסיף להם שומר, סלק וצנון. גם את מחירי המיצים הייתי ממתן: 17 שקלים לכוס לא גדולה של מיץ רימונים זה קצת יותר מדי.
על הארוחה המקסימה הזאת שילמנו קצת יותר מ200- שקל, כולל שירות. אלמלא הנהיגה הצפויה, הייתי מפרק כאן בקבוק יין לבן וחוטף נמנום הגון באיזו פינה מוצלת. במקום זה הסתפקנו בצעידה מתונה על גדת הנחל, ובנשיקות לקינוח.
- "דג על הדן". מול קיבוץ הגושרים, טל04-6950225 :