סלים טועמה - קדוש, לא מעונה

יש הגורסים כי מצוות "ואהבת לרעך כמוך" הינה העקרון המהותי והבסיסי ביותר במסורת היהודית - לפחות זו אשר נוגעת לסדר החברתי, ליחסים שבין אדם לחברו. "כלל גדול בתורה", קבע רבי עקיבא. "זו היא כל התורה כולה", סיכם הלל הזקן במדריך המקוצר שלו לתורת ישראל, כפי שרצה להעבירה למועמדים לגיור.

ואהבת לרעך כמוך - עקרון נעלה, אפילו נשגב, אבל לצערי בלתי ישים. לא כשמדובר בדומה לך, בטח לא בשונה ממך. המקורות דאגו להבהיר כי "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט, י"ח). כלומר: אהבת לרעך? רק אם מדובר בבן עמך. הטבע האנושי לא מאפשר לנו לאהוב את האחר כאת עצמנו. לא את זה הקרוב לנו, בטח לא את הרחוק. הזר.

על אי הבנה ואי שקט

בשלב זה עליי להתוודות, את מקורותיי הערכיים איני שואב בהכרח מדברי אלוהים חיים, או חז"לנו המתים. ועל כן מעז אני להציע לכם מצווה חלופית - קצת פחות יומרנית, אך שימושית: "והבנת לרעך כמוך". לא, אתה לא חייב לאהוב את האחר, רק תנסה לעמוד במקומו. תעטה על עצמך את זהותו שלו, את ערכיו ואמונותיו - אלו שונים בהכרח מזהותך שלך, ערכייך ואמונותייך, ולא פעם מנוגדים להם לחלוטין. ובכל זאת, נסה להבין.  

עמית בן שושן. לא אוהב, לא מסכים. כן מנסה להבין (אלי אלגרט)

הבנה לא היתה בפרשת עמית בן שושן, שלא לדבר על אהבה. "אני שונא ערבים, שונא את סלים טועמה", שר כוכבה הצעיר של בית"ר ירושלים אחרי גמר הגביע ביחד עם האוהדים, שידועים דווקא כשומרי מצוות "שנאת לרעך כמוך". אוי, כמה זה כואב להם בוודאי, שמהאורגייה הגזענית המכוערת שלהם, והתגובות המתלהמות לה, יוצא סלים טועמה קדוש - לא...לא מהסוג לו סוגדים אנשי חמאס בעזה, אלא כזה שפוי וחיובי - קדוש לא מעונה, שעל כולנו להעריך. יהודים וערבים. 

תגובה מדודה 

"אני מכיר את עמית, הוא ילד טוב", אמר טועמה בתגובה רוויית פרופורציות למעידה של בן שושן. "השירים האלה הם חלק מהשמחה של האוהדים שלהם, הוא זרם עם הקהל וזה בסדר. אני לא פגוע ולא שום דבר אחר מהעניין הזה, אני מבין אותו, זה היה חלק מהשמחה ואני מאחל לבית"ר ירושלים שיהיה להם במזל טוב על הגביע".

"אני מבין אותו", אמר טועמה. כמה חשוב שהקשר הערבי, מסוגל להתייחס כך לחברו לסגל הנבחרת, שנסחף עם האוהדים כשהוא מבוסם מאלכוהול ושכח לרגע שהמעמד בכל זאת מחייב. זה בטח קרה לטועמה פה ושם בעבר. לא מזמן זה קרה גם ליוסי אבוקסיס ולרבים וטובים לפניו. בעצם, למי מאיתנו זה לא קרה? אפילו לרפעת טורק.

בין ג'ימי קארטר לטורק. עימות עם הח"כ לשעבר מיכאל קליינר (אלי אלגרט)

קצת חמלה, ג'ימי

בהתייחסותו השפויה למקרה, מדגים טועמה קבלה של האחר. הבנה. כזו הנדרשת מאיתנו במדינה הכל כך בעייתית בה אנו חיים. אוהדי בית"ר חטאו לה ועשו כן בשמחה. לפחות מזווית הראייה שלי, בהתבטאותיו המתלהמות גם טורק חטא.

בניגוד לירושלמים הפוחזים הללו שמתגאים באידיאולוגיה הגזענית המוצהרת שלהם (גם אם מוצאים לה סימוכין במציאות - כמו כל אנטישמי עלי אדמות), איני סבור שטורק שונא יהודים. אבל ג'ימי, בחייאת...אתה בטוח שבן שושן כל כך שונא ערבים? 

איני מכיר את בן שושן ולמרות זאת אני מנסה להבין אותו. האם פליטת הפה שלו, כשהוא שיכור מניצחון ומשמפניה, אכן מבטאת את שנאתו לערבים ככלל, או לטועמה בפרט? האם העובדה כי הצטרף להמונים לשירה שהפכה כבר לביטוי לאהדת בית"ר, לא פחות מאשר לשנאה שנובעת ממילותיה, מספיקה כדי להכתימו לעולמי עד? האם אותה מעידה אכן מעידה על האני מאמין הימני-קיצוני שלו? לכל הפחות ג'ימי, תן לו הזדמנות להסביר את עצמו. תן גם לעצמך הזדמנות להבין אותו.

אוהדי בית"ר. יש בינהם גזענים מוצהרים (אלי אלגרט)

גזען אמיתי, מהסוג של שלמה קירט לצורך העניין, מתייצב מאחוריי דבריו. מצדיק אותם. מבסס אותם. חוזר עליהם, לא חוזר בו מאמירתם. בן שושן אולי נפל בלשונו, אבל לא בהכרח נפל בערכיותו המוסרית.

מעולם לא נתן ביטוי מושכל לשנאת ערבים, לפחות לא באופן פומבי. הוא גם לא התוודה על העוינות שהוא חש כלפי טועמה. להיפך, הוא אף התקשר אליו להתנצל באופן אישי. ספר לי על גזען אמיתי שהיה מעז "להתרפס" כך בפני "האויב"? 

סלים נגד טילים

אני מודה שכמו טורק, ורבים אחרים, גם אני נגעל מהגזענות הנודפת משירי בית"ר ירושלים וברוב המקרים סולד מהתנהגות אוהדיה. הייתי שמח אם בן שושן לא היה נסחף איתם ושומר על איפוק. בסופו של דבר, גם לו יש אחריות. אולי לא על חינוך מעריציו, אבל על מה שהוא אומר, מזמר או שר. במקרה זה הוא זייף, ובגדול. יש פה לקח ללמוד ממנו, לכלל ספורטאינו, אוהדינו ואפילו מדינאינו. בן שושן טעה. ובכל זאת, קצת חמלה. אני מנסה להבין, ובעקבות זאת גם לסלוח. כמו טועמה.

כך הם שרים לו:

"מה זה פה סלים אני לא יודע

מה זה פה סלים אני שואל

מכל הכיוונים אני שומע

טועמה פה זה ארץ ישראל

פה זה ארץ ישראל טועמה

פה זה מדינת היהודים

אני שונא אותך סלים טועמה".

מסתבר שאפשר גם אחרת. טועמה והחברים בנבחרת (טל שחר)

כך הם שרים לו, עדיין. למרות שהוא כבר מזמן לא משחק פה ביננו. אבל טועמה שמע, התרגל ולמד להתעלם. לא כל מילה מטופשת הורגת. לא כל פליטת פה היא פליטת כדור. ערבים, יהודים - בתגובתו המדודה והאנושית, טועמה הראה שהוא קודם כל בן אדם. וככזה הוא מוכן להבין ללבו של בן אדם אחר, גם אם הוא לא אוהב אותו במיוחד. גם אם הוא פוגע בכבודו - יהודי, ערבי או כל בן אנוש אחר. 

בסיר הלחץ הדחוס הזה, דווקא הניסיון להבין עשוי להיות מה שיחבר ביננו. תחושות הקיפוח של ערביי ישראל, הייאוש של פלסטינים, הפחד של היהודים. כל אחד וסיבותיו, כל אחד והצדקותיו. מקרה בן שושן הוא רק מקרה מקומי, אבל שינויים מתחילים בקטן. לו רק היו קצת יותר כמו טועמה, היתה לכולנו תקווה לדו קיום בגדול. ל"הבנת לרעך כמוך" כדרך חיים. קודם כל בכדורגל שלנו, אחר כך, מי יודע? אולי בעולם כולו.