מי צריך לבוא קודם, בן הזוג או הילדים?
זוגות רבים עושים את הטעות ומעניקים לילדיהם על חשבון חיי הנישואים שלהם. הדרך הנכונה היא להעניק למערכת הנישואים, מפני שבסופו של דבר, זה מה שהכי יועיל לילדינו
לעיתים קרובות נאמר לי שמערכת היחסים החשובה ביותר הקיימת בחיינו היא זו שאנו חולקים עם בני הזוג שלנו, ולא מערכת היחסים שבינינו לבין ילדינו. אני יודעת שזה נכון: אני יודעת זאת מתוך לימודי היהדות שלי, אני יודעת זאת מתוך עבודתי כמטפלת משפחתית ואני יודעת זאת מתוך הניסיון האישי שלי בחיי הנישואים. אבל ההוכחה הברורה לכך הובאה בפני בנופש המשפחתי האחרון שערכנו יחד.
ארזנו את תשעת הילדים שלנו, את הבגדים והמזון שאמורים להספיק לשבוע שלם ואת כל שאר הדברים שחשבנו שנצטרך, ויצאנו לנסיעה הארוכה מאזור המרכז לצפון הרחוק. זו היתה נסיעה נהדרת; למדנו הרבה, צחקנו הרבה, בכינו מעט, וצברנו הרבה חוויות מהנות; אבל מדובר היה בעבודה קשה ומאומצת, שבשום פנים ואופן לא הייתי מצליחה לעמוד בה לבדי. אני לא מדברת על המאמץ הפיזי - לא הייתי זקוקה לבעלי משום שהוא גדול או חזק ממני - אלא על המאמץ הרגשי שנדרש מאיתנו להשקיע. היו כל כך הרבה רגעים מלאי מתח ואתגר, שבהם הקשר בינינו היה הדבר העיקרי שהזין אותי והעניק לי את הכוח להמשיך הלאה. כעת, כל מה שהילדים שלי זוכרים, וכל מה שהם מספרים לחבריהם, הוא כמה כיף היה להם בנופש המשפחתי.
זהו הכוח שיש למערכת נישואים חזקה ויציבה.
לסמוך זה על זה
למשל, בדרכנו לצפון רצינו להיכנס למרכז מבקרים חדש. ברגע שעשינו את הטעות ונכנסנו לשם, גילינו שזו משימה כמעט בלתי אפשרית למצוא פעילויות שמתאימות גם לילדים צעירים וגם למתבגרים. הבכור שלי נהנה בעיקר מהמופע האור-קולי שהוקרן שם, בעוד צעיר ילדיי צרח במשך כל הסרט. לא די בכך שסבלנו מצרחותיו, כשנכנסנו אל תוך המתחם נשבר אחד מגלגלי העגלה שלו ונאלצנו לשאת אותו על הידיים במשך שאר הסיור שלנו.
כשהתחיל הסיור השני נזכר פתאום בני בן השלוש בכישורים החדשים שלמד והכריז שהוא "צריך לשירותים". המשימה הזו דרשה מאתנו לפלס את דרכנו כנגד הזרם הצפוף של המטיילים האחרים ולצאת בחזרה מהכניסה הראשית. טקס השירותים שלו כלל התפשטות טוטאלית מכל הבגדים שלו, וכמובן, לאחר מכן היה גם צורך להלביש אותו בחזרה. התהליך לקח זמן רב, ובנסיבות המיוחדות של המקום בו היינו נדרשה כמות לא מבוטלת של סבלנות כלפיו.
איך אפשר להתגבר על זעקותיהם של תשעה ילדים הדורשים את תשומת הלב המיידית שלך, מבלי להשתגע ולצרוח עד לב השמיים? גיליתי שקיימים בתוכי מצבורים בלתי-מוכרים של שלווה אינסופית, משום שהיתה לי התמיכה של בעלי. אנחנו פונים זה אל זה, מביעים את התסכולים שלנו בעזרת חילופי המבטים בינינו, ולפתע הקושי מתפוגג. הצלחנו לראות את ההומור ב"פאשלות" של הילדים שלנו, והיינו צוחקים עליהן ביחד. אנחנו נותנים זה לזה כוחות ופרספקטיבה נכונה על החיים. בסופו של דבר הפכנו להורים טובים יותר ורגועים יותר, לאחר שהראינו לעצמנו מהו הכוח המרפא והמטפח שיש בזוגיות.
"אין אדם מת אלא לאשתו"
התורה מלמדת אותנו, ש"אין אדם מת אלא לאשתו". הילדים שלנו עוד יבנו לעצמם חיים משלהם, אבל מערכת היחסים שאנחנו חולקים עם בני הזוג תימשך הרבה אחרי שהם יעזבו. לא קיימת אף מערכת יחסים אחרת בחיינו שמעודדת צמיחה אישית גדולה כל כך כמו זו שאנחנו חולקים עם בני הזוג שלנו.
ההורות אמנם דורשת מאיתנו למצוא כל הזמן מאגרים חדשים של משאבים פיזיים ורגשיים, גם כאלה שחשבנו שמעולם לא היו לנו, אבל הנתינה לילדים מאוד טבעית ו אינסטינקטיבית. לעומת זאת, להעניק לאדם בוגר, שלא גידלתם אותו מגיל אפס, לתת לאדם שהוא כל כך שונה ממך, ועוד שייך למין השני, זהו האתגר האמיתי! המשימה הזו מאפשרת לנו להגיע לגבהים שלא הכרנו, ולמרבה הצער, גם לרדת לעומקים שלא חלמנו עליהם. לא ניתן להשוות את סוג המודעות והשליטה העצמית הנדרשות מאיתנו בכדי לקיים מערכת נישואים מעניקה ותומכת. לא קיימת מתנה גדולה יותר מזו שתוכלו להעניק לילדיכם.
התלמוד מציין: "איש ללא אישה, חי בלא ברכה, בלא שמחה, בלא עזרה, בלא טוב, בלא שלום, בלא חיים...". במילים אחרות, חז"ל מלמדים אותנו שהנישואים משלימים כל אחד מאיתנו כבני-אדם, ובעזרת האחדות הזאת אנחנו יוצרים מודל של יציבות וביטחון עבור הילדים. אין מילים, רעיונות או טכניקות הוריות שיצליחו להחליף זוגיות יציבה, אוהבת ומלאת מחויבות הדדית.
אנשים רבים עושים את הטעות, ומעניקים לילדיהם על חשבון מערכת הנישואים שלהם. התשובה האמיתית היא להעניק למערכת הנישואים, כי בסופו של דבר, זה מה שהכי יועיל לילדינו.
- באדיבות אש התורה - www.aish.co.il - אתר עם חוכמת חיים
