שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    השור הזועם
    הבמאי רנן שור קרא על מרד האסירים בכלא 6 והתחלחל. 11 שנה לאחר מכן, הוא עשה מזה את "הבודדים", סרט שנולד מתוך מה שהוא מגדיר כזעם אזרחי על אטימותה של המערכת הצבאית

    רנן שור מתבונן בסרטו החדש עמוק אל תוך הפצע של מהגרים חדשים שנדחקים אל שולי החברה הישראלית. "הבודדים", שפתח אמש (א') את פסטיבל קולנוע דרום, מתרחש בחלקו הארי מאחורי הסורגים של בית כלא צבאי ובאופן מפתיע, זהו הסרט הישראלי הראשון שמשתמש במתקן כליאה צבאי כחלל מרכזי לעלילה. לא רק במובן הזה מדובר בסרט ראשוני. "הבודדים" הוא גם הסרט העלילתי הישראלי הראשון שנותן מקום מרכזי לגיבורים יוצאי ברית המועצות ולשחקנים שלא למדו משחק יום בחייהם.

     

    אל הסיפור שבבסיס הסרט הגיע רנן שור במקרה, תוך עלעול בין דפי האקטואליה של אחד היומונים. זה היה בדיוק בשנת שבתון שלקח מניהול בית הספר סם שפיגל בירושלים. הכותרות דיברו על מרד אסירים בכלא 6. מנהיג המרד משך את תשומת ליבו של שור. "מתוך העיתונים עלתה דמות מרתקת, מלאת סתירות של גיבור עם הסתכלות פילוסופית על המציאות", סיפר שור בשיחה עם סטודנטים מיד לאחר הקרנת הסרט בפסטיבל.


    "הבודדים". צה"ל רק הערים קשיים

     

    התנהלות הצבא במהלך פרשיית המרד משכה אותו לא פחות. "האסירים כפו על הצבא חתימת הסכם מול מצלמות ערוץ 2. בהסכם התחייב הצבא שהמורדים, מרביתם ממוצא רוסי, לא ייתבעו לדין על המרד אלא ימשיכו לרצות את מאסרם", מספר שור. ההסכם נחתם מול נציגי הפרקליטות הצבאית ובא כוחם של המורדים, אך לאחר שהמרד נשבר חזר בו צה"ל מהתחייבויותיו בטענה שהסכמים שנחתמים תחת לחץ, אין הכרח לקיימם.

     

    "קראתי ולא האמנתי", נזכר שור. "הצבא הגדול, המשוכלל והמתוחכם במזרח התיכון נלחץ מ-17 עולים חדשים שרוצים להישמע. התחושה היתה שמשהו פה לא תקני. הרגשתי זעם אזרחי ומחויבות לעשות מעשה".

     

    אז הוא עשה סרט קשה שמאיר פינה חשוכה ופחות מוכרת של הישראליות החדשה. לכתיבת התסריט, שהעבודה עליו החלה לפני יותר מ-11 שנים, הצטרף משה זונדר ומאוחר יותר גם גיא מאירסון וניר ברגמן. בשלב מוקדם, הצטרף לפרויקט גם המפיק אסף אמיר.

     

    צבא המלחמה בקולנוע

    קשה להאמין, אך חלק גדול מהסרט צולם במתקנים שאינם צבאיים בארסוף ובנוף ים. ההפקה אמנם ביקשה את עזרת הצבא, שנציגיו עשו לדברי שור כל שביכולתם כדי להערים קשיים. "הצבא לא רצה לעזור לסרט מהרגע שבו הם קראו את התסריט", הוא אומר.

     

    "יש לי הרבה מה לומר על צבא שמחזיק עשרות בסיסים נטושים - משאב לאומי שנמצא אצלו כפיקדון, מקומות שבמקרה הטוב עומדים כאבן שאין לה הופכין ובמקרה הרע הפכו למאורות סמים - ולמרות זאת מסרב לשתף פעולה עם ההפקה פשוט כי התסריט לא מוצא חן בעיניהם. זו היתה תחושה מאוד לא נוחה והנימוקים שקיבלנו היו לא רלוונטיים. זו למעשה היתה דרכו של הצבא לנסות ולהפעיל צנזורה. הטענה שלי פשוטה – צה"ל עושה מה שהוא רוצה, גם בתחום הזה".

     

    מי שחתום על צילום הסרט הוא דויד גורפינקל, בכיר צלמי ישראל שמצלמתו צבעה את המסך בצבעים כהים, קודרים ובאווירה חונקת. "גורפינקל הוא צלם דגול, איש בן 70 שאחרי עשרות פיצ'רים הוא עדיין רעב וחרד, לא זחוח", אומר שור. "הוא קם כל יום למשימה שכאילו אם לא ננצח אותה ביחד, חומות יריחו יפלו".


    מתוך הסרט. מקווה שיביא את יוצאי ברית המועצות לקולנוע

     

    עם גורפינקל הוא צפה בשורה ארוכה של סרטי כלא צרפתיים, ברזילאים, טורקים ואמריקנים. "אתה לא מבין את מידת האחריות שמוטלת עלינו", אמר גורפינקל לשור. "עדיין לא נעשה בישראל סרט שהחלל שבו הוא מתרחש הוא בית כלא צבאי. אנחנו צריכים לייצר את האייקון". אז במקום להקים סט שמחקה את כלא 6 הם ניסו לייצר חלל משלהם, קולאז' של תמונות ודימויים שמעבירים את התחושה הקלסטרופובית של מתקן כליאה צבאי.

     

    השחקנים-לא-שחקנים של "הבודדים", סשה אגרונוב ואנטון אוסטרובסקי, הם תגלית, כדרכן של תגליות הן נמצאו במקרה. אגרונוב, שמגלם את דמותו של גלורי, המוח מאחורי המרד, למד באותה התקופה תסריטאות בסם שפיגל והיה בתהליכי חזרה בתשובה. אוסטרובסקי הוא בכלל ראפר שמשתתף בסדרת שיחות הסלון "טינופת".

     

    "ידעתי שאני רוצה דמויות מאוד פיזיות ואנרגטיות", מספר שור. "הגיבור הוא כריזמטי, אדם שיקרין את אותו זעם עצור, תחושת נרדפות ועולם פנימי של אדם עם פילוסופיה משל עצמו, אדם בודד או שיש בו מן הבדידות וגם עצב עמוק. משהו כמו רוברט דה נירו ב'נהג מונית'". הוא חיפש במועדוני אגרוף, במרכזים מסחריים, בכל רחבי הארץ. הגיע ללוד, רמלה, בני ברק ורחוק משם אבל מצא את מה שחיפש "מתחת לפנס". החלטה לא פשוטה, להניח את כל כובד משקלו של הסרט על כתפיהם של שחקנים שמעולם לא הצטלמו לסרט. "זה היה חתיכת מבצע", הוא אומר.

     

    לא לישראלים בלבד

    למרות הרקע, "הבודדים" הוא סרט ישראלי כמו שהוא אוניברסלי. זהו בעיקר סרט על חברות בין שני גברים שלכודים בסיטואציה שדוחקת אותה לבגידה ובסופו של דבר מפרידה ביניהם. באופן מפתיע, שור מאמין שסרטו החדש מתכתב עם "בלוז לחופש הגדול" אותו יצר לפני כמעט 22 שנה. "יש סצנות דומות והעיסוק ברמה התמטית דומה", הוא אומר. "שני הסרטים שואלים עד כמה ניתן לעשות מרד בחברה קונפורמית. צחי גראד בתפקיד המפקד הוא בעצם עדנה פלידל, מנהלת בית הספר ב'בלוז לחופש הגדול'. בשני הסרטים יש שחקנים שאינם מקצועיים.


    שור בשדרות. "צעקה חרישית אך גם חזקה" (צילום: מרב יודילוביץ')

     

    "ההבדל המהותי הוא שפה אין לך אפשרות לרדת לשוליים, להאיט או להאיץ בעזרת הפוגות כמו קטעים מוזיקליים וקומיים. זה סרט הרבה יותר חריף מבחינת הטון. 'בלוז לחופש הגדול' הוא סרט קיץ שצולם בחורף. 'הבודדים' הוא סרט חורפי שצולם בחורף".

     

    הסרט של שור זועק את צעקתם של העולים ממדינות חבר העמים, אלה שרוצים להיות ישראלים ושלתפיסתם החברה הישראלית מתייחסת אליהם באופן לא הוגן. לדברי המפיקים, בהקרנות מוקדמות שנערכו מול קהל עולים התגובות היו עצמתיות

    ביותר. שאלת מפתח היא האם סרטו החדש של רנן שור, שמבקע את חומת האטימות של הרוב מול פלח מרכזי בתוך האוכלוסיה הישראלית, יצליח לחדור גם אל קהל הצופים שעליו הוא מדבר.

     

    "קהל רוסי כמעט לא הולך לקולנוע ישראלי. אני מאד מקווה שאלה שיצפו בסרט ימצאו בו ייצוג לזעקה", אומר שור. "אם נגיע לזה, הסרט יכול לפרוץ למעגלים שיובילו את קהל העולים לראות עוד סרטים ישראלים. אני מאמין שיש לסרט את הפוטנציאל לעשות את זה כי הצעקה שלו היא גם חרישית וגם חזקה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים