אם לא מאושרים בנישואים, זו לא בגידה להישאר?

אם הנישואים היו מקום עבודה ולא הייתם מקבלים שכר טוב והיו ממררים לכם את החיים, או סתם לא מעריכים אתכם, האם הייתם מתפטרים ומחפשים עבודה אחרת, או נשארים וסובלים? ואולי הייתם מחפשים דרך ביניים, עיסוק מעניין מעבר לשעות העבודה? הבגידה הכי גדולה היא השקרים שאנחנו מוכרים לעצמנו

המהרהרת בזוגיותפורסם: 23.06.09 , 16:21

לימדו אותנו שנישואים אמורים להחזיק מעמד עד הקבר, על בסיס של אמונה וחברות ואהבה בין בני זוג, ושבגידה זה דבר לא מוסרי. אז אני שואלת: מה זו בגידה? אם הנשואים לא טובים, האם זו בגידה להישאר בכל מחיר, או שזו בגידה לחפש אושר במקום אחר? הכל יחסי והכל ניתן לפרשנות - איש איש כראות עינו, וזו אחת מהבעיות.

אני חושבת שעדיף ללמד ילדים איך נראית זוגיות טובה, ולא איך למרר זה לזה את החיים. עדיף להיפרד מזוגיות לא טובה, גם במחיר שריטה לילדים בגלל הפרידה, אבל להראות להם שיש גם דרך אחרת לזוגיות, דרך של כבוד בין אנשים.

אין שחור לבן במערכות יחסים. האידיאל של "ברור שהתחתנו עם החצי השני" נכשל מזמן. הרוב כמעט שלא מתאמצים בזוגיות, אלא נשארים עם הקיים ומחפשים ריגושים בחוץ, וזה בסדר לכל הצדדים – לבעל, לאשה ולמאהבת. אין אשה שלא תחשוד בבעלה כשהוא מנהל רומן (סטוצים אפשר להחליק בלי שתשים לב, רומן - לא).

לדעתי הבעיה העיקרית היא שאף צד לא מוכן לקחת אחריות על המציאות שיצר ולהתמודד איתה.

בתקופה הזו, אולי יותר מבכל תקופה אחרת, יש שינויים כל יום וכל הזמן. אם שני בני זוג לא מתפתחים במקביל מבחינת מודעות עצמית, בהכרח אחד מהם יתפתח עם מישהו מחוץ לנישואים.

בתכלס, 50 אחוז מתגרשים, ומהנותרים, הרוב בוגדים, או מפנטזים על בגידה אבל אין להם אומץ. אולי יש אחוז אחד מאושר, ורוב הסיכויים שזה לא מהנישואים הראשונים שלהם.

אז מה אתם אומרים: אם אתם לא מאושרים מהמקום שאתם נמצאים בו, האם זו בגידה להישאר או בגידה לעזוב?

עוזבים, נשארים, או מנסים לז'נגל בין שני העולמות?

עוד מבט:

אולי יבטלו את האיסור על נישואים לשתי נשים?

סלים שיידי

כמו בסדרה "עד החתונה", גם הצמרת שלי צעירה, יפה, חכמה וגרה בגפה בתל אביב. כאן מסתיים הדמיון ומתחילה המציאות: זה הכאב שאני צריך להביא על המשפחה שלי אם אני רוצה לגרום לצמרת היפה והאהובה שלי לחייך. איך לעזאזל מצליחים להחליט לגרום לכאב כזה לאנשים שכל כך יקרים לך?

אולי יבטלו את האיסור על נישואים לשתי נשים?

אם הנישואים היו מקום עבודה ולא הייתם מקבלים שכר טוב והיו ממררים לכם את החיים, או סתם לא מעריכים אתכם, האם הייתם מתפטרים ומחפשים עבודה אחרת, או נשארים וסובלים? אולי הייתם מחפשים דרך ביניים - עיסוק מעניין מעבר לשעות העבודה (מכון כושר, אמנות, התנדבות), עיסוק שימלא אתכם ויתן לכם קצת אור בחיים לעומת מקום העבודה שבו אתם סובלים. אולי תחליטו לפתח עסק קטן מהצד להכנסה נוספת. ואם העיסוק המעניין או העסק הקטן היו מתנגשים עם שעות העבודה, מה הייתם עושים? - עוזבים, נשארים, או מנסים לז'נגל בין שני העולמות?

קחו את התשובות האלו והשליכו אותן על חיי הנישואים שלכם. לפעמים כשמנטרלים את הרגש האמת יוצאת לאור. ונישואים, רבותיי, זו עבודה! צריך לדעת לתת שכר (ולא חומרי) לצד השני, צריך לדעת להעריך ולפרגן - בדיוק כמו בעבודה.

אני בטוחה שאם תבדקו את עצמכם ממש טוב ובכנות תגלו שאין תשובה חד משמעית, ושהטיעונים לכל צד משכנעים ("אני אוהב מישהי אחרת אבל מה עם הילדים ותשלומי המזונות? ואולי בכלל לא יהיה לי יותר טוב? אבל אני סובל איפה שאני נמצא..."). ומה תעשו אז? תקמו ותלכו בשאיפה לחיים טובים יותר, או תשארו במקום לא מספק?

הכוונה אינה לערוך רשימה "בעד ונגד", אלא לבחון את הרגש שלנו מבחוץ ומשם להבין איפה ומה זו בגידה.

רבים מאיתנו בוגדים, לא רק בבן זוג אלא בעצמנו. קוברים רגשות או מקרים שנפגענו מהם, ומבלי שנשים לב אנחנו מנהלים את חיינו מהמקומות האלו.

הבגידה יכולה לבוא לידי ביטוי בלהיות עם מאהב/ת. הבגידה יכולה לבוא לידי ביטוי כשכועסים על בן הזוג החוקי ולא אומרים לו דבר. הבגידה יכולה לבוא גם אם לא נותנים מקום לרצונות שלנו - בגידה בעצמנו.

כשבאמת חופרים פנימה, בלי פחד ודרמות ומוסריות חיצונית, מגלים שבעצם גם אנחנו בוגדים.

לא לתת ביטוי בחיינו לאהבה זו בגידה.

להיות עם בן זוג ומאהבת גם זו בגידה.

לא להגיד את האמת, גם אם היא קשה, לחבר קרוב - גם זו בגידה.

הבגידה הכי גדולה היא השקרים שאנחנו מוכרים לעצמנו, ואנחנו מוכרים אותם עוד מגיל גן. אנחנו לא יכולים אחרת. כי אם זה יהיה אחרת נצטרך לקחת אחריות, נצטרך לעשות דברים קשים, כמו לפרק משפחה. הרבה יותר קל להתחבא מאחורי קלישאות של מוסר ומושגים כמו "בוגד", "מאהבת" ו"קורבן". שם אין באמת התמודדות.

ואם כולנו באמת בוגדים בעצמנו, אז איך אפשר לבוא בטענות למישהו אחר שבוגד בנו?

צריך לשאול מה זו בגידה ולבחון איפה אנחנו בוגדים, ומתוך זה להבין את הזוגיות שלנו. אם זה כבר לא עובד - אז זה פשוט לא עובד. ואם יש עוד ניצוץ של משהו - אז לנסות לפתח אותו. ואם אחרי זמן מה רואים שזה לא עוזר - אז זה פשוט לא.

כולכם צודקים, זה לא מוסרי לבגוד

לא מפרקים משפחה

ילדים במקום ראשון בכל מחיר

צריך לתמוך ולעזור במשפחה

אבל עם יד הלב, אולי כל הנ"ל זה בגידה? אם זה לא עובד, איך נתמוך ונעזור? איך ניתן לילדים?

חיי לימדו אותי הרבה. נבגדתי מחברים והייתי מאהבת לגבר נשוי ונאלצתי לשאול את השאלות. גיליתי שהשאלות הכי פשוטות הן הכי קשות. מה זו בגידה? מה זו אהבה? מה זו שנאה? מה זו אמונה? לפעמים קשה להגדיר את הדברים, ולשאלות כאלו פשוטות-יחסית יש מיליון תשובות אפשריות. אבל אחרי שנוגעים בהגדרה הנכונה לבגידה, יותר קל להבין איפה אנחנו נמצאים עם עצמנו. ואז כבר אי אפשר להמשיך לשקר לעצמנו, והשינויים בחיים בהכרח יקרו.

אז תתחילו לשאול שאלות, רבותיי. אל תניחו שאתם יודעים הכל. מה שאנחנו רואים זה את התוצאות בלבד. תתחילו לחפש את הסיבות, תתחילו לחפש את ההגדרות. ויש תשובות בנמצא למי שבאמת מחפש ולמי שבאמת שואל.