רק הלוקיישן מנצח: ביקור ב"מנטה ריי"

"כשאת מדופרסת‭,"‬ אומרת הגיבורה של נורה אפרון בספר הפירה של כל הזמנים "צרבת‭,"‬ "אין כמו להיכנס למיטה עם קערת מחית תפוחי אדמה, הרוויה כבר לעייפה בחמאה". ‬אמת. אבל מה כשאת מאושרת? אז אין כמו לשתות קיר-רויאל מול הים. או לפחות איזו קאווה, או פרוסקו פרחח. העיקר שיהיו בועות. ואם אפשר, גם אוכל שיודע לחגוג. כזה שהולך טוב עם אלכוהול.

לחברה שלי חגית ולי היו סיבות לשמוח, אז קבענו בחמש, אחרי העבודה. בעולם מתוקן, השעה הזאת הייתה מתפקדת קבוע כשעת הסייסטה הארוכה והבהירה של הנפש. במציאות, חברה בחמש זה אירוע מיוחד. הלכנו למנטה ריי. לא סתם בחרתי בה: אני אוהבת את המיקום שלה, שאפשר לראות ממנו פרופיל של יפו. אני גם חושבת שבעליה, עופרה ואבי גנור, הם מסעדנים מיומנים ויזמים שהקולינריה הישראלית חייבת להם הרבה. ואני זוכרת את הפעם הראשונה שאכלתי כאן - כוחו של התפריט היה אז בפשטותו: טיפול מדוייק בדגים, כזה שגורם להם להשפריץ טעם בלי להתאמץ מדי, מאזטים מושקעים, הלחם הבלקני הרך שחלקו העליון בוהק משמן זית. עבר יותר מעשור, ומנטה ריי היא מוסד. היא עדיין יפה. כל השאר ראוי לדיון מחודש. בואו נגיד שבשנים האחרונות המקום אינו דג החרב הכי מושחז ברשת הדגים שלנו. והיא גם יקרה. הארוחה עלתה מעל 400 שקלים לפני השתייה, והרבה מעל 500 אחריה. וזו לא הייתה ארוחה טובה.

המנה שהפכה לסמל המסעדה

הרבה שפים בישלו במנטה ריי. ימי השף השני שלה, רובי פורטנוי, הם מהמוצלחים שבהם. דבר לא העיק על פורטנוי כשהפגין בישול מקומי טהור, כלומר, עשה מדג הבורי סביצ'ה, וגם כבש אותו בסומאק. חמיצות היא שמו האמצעי של הפרי הסגלגל מהרי יהודה, וכאשר צירף אותו פורטנוי ללימון ולבצל סגול, יצר סביצ'ה ישראלית נפלאה וכונן מנה שהפכה לסמל המסעדה. היום התחמיץ עדיין נהדר, וגם הבורי טעים, אך סיבי קצת. גם מוס החצילים נולד באזור המסעדה - הוא כמעט מדבר בולגרית ועונה לשם ליאון מרוב שהוא יפואי. כיף לאכול אותו.

אבל מכאן חלה הידרדרות מצערת: לבשר הסרטנים ב"עוגת תמרים עם גבינת עזים וסרטנים" היה טעם לוואי חזק, כאילו נשכח במקרר, בקופסה פתוחה. ב"‬מאזט ענבים" היו התמנונים נוקשים וצפודים, בלתי ניתנים ללעיסה. קבב הדגים, על שיפודי למון גראס, היה עשוי מוסר טרי, אבל הייתה בטעמו גסות, צעקנות כמעט, ויותר מדי טרגון. תיבול אחר היה עושה עימו חסד. לצידו היו רצועות זוקיני מטוגנות טובות. מנת פירות הים הזוגית הנקראת "שרינג" היא אירוע שאינו מזיק ברובו, אבל גם אין בו טיפת השראה. פירות ים עם אורז, בטטה ואננס צלוי, ברוטב חלב קוקוס שהיה לו טעם של, ובכן, חלב קוקוס חמים היישר מהקופסה. בניגוד למובטח בתפריט, לא כללה המנה טעמי למון גראס ולא טעם של ג'ינג'ר. לא כללה טעם, האמת. סתמיות, שלא לומר חוסר תשוקה בסיסית, ב‭145-‬ שקלים.

סיימנו ב"קראנצ'י שוקולד‭."‬ על תחתית קורנפלקס פריכה התנוססו תלתלי גנאש, קרם שמנת ושוקולד ולידם גלידת תמרים. היה מצוין. גם הקרם ברולה טעים, כך שנראה שאת הקינוחים הכין שף מוכשר, שניחן באלמנט החמקמק ביותר בבישול: יד. לגבי כל השאר: דרוש רפרוש, דחוף. הים, כחול ויפה כל-כך, זה לא מספיק. היו שלום בינתיים. ולא תודה על הדגים.

מה: מסעדת חוף יוקרתית.

איפה ומתי: חוף עלמה ביץ‭,'‬ תל-אביב, פתוח כל יום ‭,24:00 – 09:00‬ טל' ‭.03-5174773‬

למשל: מאזט מוס חצילים, מאזט סביצ'ה בורי, לחם בלקני ‭17)‬ שקלים לכל מאזט‭,(‬ שרינג פירות ים ‭145)‬ שקלים לזוג‭,(‬ קבב מוסר ‭79)‬ שקלים‭,(‬ קרנצ'י שוקולד ‭35)‬ שקלים‭,(‬ קרם ברולה ‭35)‬ שקלים‭.(‬

תפריט יין: יקר, עם דגש על יינות ישראליים. למשל, כוס שנסון קלו דה גת הנפלא ‭42)‬ שקלים) וכן קוקטיילים של בנות כמו קאווה ליצ'י ‭35)‬ שקלים‭.(‬

תמורה בעד הכסף: לא מספיק

מדד הירשמן: 2 מתוך 5