קטנות בצלחת: פלאפל

פינת ההיסטוריה: הפלאפל הוא אולי המאכל הלאומי שלנו, אבל ממש לא אנחנו המצאנו אותו. יש הטוענים כי את הפלאפל הראשון אפשר למצוא כבר בימי התנ"ך, כשעמי האיזור טחנו קטניות וטיגנו אותן בשומן כלשהו. סברה אחרת היא שהפלאפל מגיע מהודו, וגם הפלסטינים טוענים לבעלות על הכדור המטוגן. באלף הראשון לספירה החלו להכין במצרים פלאפל מפול טחון (שנקרא "טעמיה"), אבל כשהגיע הפלאפל לסוריה ולבנון, הם עברו להכין אותו מחומוס.

יצוא הון: טרנד הבריאות העולמי עשה רק טוב לאחים מילוא, שני ישראלים שפתחו לפני קרוב לעשרים שנה דוכן פלאפל קטן באמסטרדם, והיום כבר חובקים רשת של עשרות סניפי פלאפל ברחבי העולם, מאוסטרליה ועד הודו וניו-יורק. הארוחות של פלאפל מעוז (Maoz) נמכרות תמורת 3-5 יורו, והן לא רק אהובות על יד הקהל הרחב, אלא גם זוכות לביקורות נלהבות של המבקרים.

מנה ממכרת: בספטמבר 2005 עצרה משטרת ישראל אדם שהגיע לבקר קרוב משפחה השוהה במעצר, רק בגלל שביקש להכניס עמו מנת פלאפל לבן המשפחה הרעב. לא מדובר בהתנגדות עקרונית של המשטרה למאכל המטוגן, אלא שבבדיקה שערך קצין משטרה למנת הפלאפל התמימה התגלתה בתוך אחד הכדורים מנת הירואין במשקל 17 גרם.

לא מומלץ למלא בחומרים מסוכנים. פלאפל (צילום: חיה אלפי)

הזווית הישראלית: בשנות החמישים הציעו דוכנים רבים בישראל פלאפל בסגנון מצרי, שעשוי מפול, אבל כשהגיעו לארץ עולים מעיראק – שעבור חלקם אכילת פול היא עניין מסוכן (בגלל בעיית תפקוד אנזימטית) – הפסיקו בעלי הדוכנים להכין פלאפל מפול, וכך נשארנו, כמעט באופן בלעדי עם הגרסה הנוכחית.

תחפושת של דג: באפריל אשתקד זכתה דורין אלישע, תלמידת תיכון מרחובות, בתחרות קולינרית משותפת לבתי ספר תיכוניים ובית הספר תדמור. אלישע רקחה כדורי קרפיון קטנים מצופים בפירורי פאנקו, אותם טיגנה בשמן עמוק והגישה עם טחינה. מנת ה"גפילטע-פלאפל" הזו זיכתה אותה במקום הראשון בתחרות.

בריאות משמינה: הפלאפל אולי לא דל שומן, אבל הוא כן עשיר בסידן, חלבון וברזל. כל כדור מכיל כ-30 קלוריות, ואם אתם אוכלים מנת פלאפל עם מעט טחינה ובלי צ'יפס אתם מגיעים בקלות ל-500 קלוריות.

מעט טחינה ובלי צ'יפס (צילום: אלעד גרשגורן)

מידע לנוסעים: בספטמבר 2002 ערכה אגד "משפט חברים" לאחד מנהגיה, משום שסירב להעלות לאוטובוס נוסעת שהחזיקה בידה מנת פלאפל, ודרש שתשליך את המנה כתנאי לכך שתוכל להצטרף לנסיעה. "משפט החברים" קבע כי הנהג פעל בניגוד להוראות, והבהיר כי כל הנוסעים בחברת אגד רשאים לעלות לאוטובוס לא רק עם פלאפל, אלא גם עם סנדוויצ'ים, שתיה, מסטיקים וגלידה.

מק'פלאפל: רשת מק'דונלדס החליטה להתאים את עצמה לטעם המצרי, וזה מספר שנים שהיא מוכרת בסניפיה במצרים את המק'פלאפל – קציצת פלאפל גדולה שנמכרת בתוך לחמניה (כמו יתר הקציצות של מק'דונלדס), ובתוספת ירקות ורוטב סודי. כנראה שלישראלים עדיין יש מה ללמוד בכל הקשור לכבוד אמיתי למאכל הלאומי.

ביק-מק, הגרסה המצרית (צילום: איי פי)

רגע של תרבות: לא שמישהו צריך הוכחה לכך שהפלאפל חלחל עמוק לתרבות הישראלית, אבל חוץ מ"שיר הפלאפל" האלמותי של דן אלמגור משנת 1957, שזכה לחידוש מאוחר של נסים גרמה, היה גם "ריקוד הפלאפל" של להקת המחול "בת-דור", וכן את המשחק "מלך הפלאפל", שלמען האמת ממכר לא פחות מהמאכל עצמו.

שחקני משנה: צ'יפס, חציל מטוגן, סחוג, כרוב לבן, כרוב כבוש, עמבה, חמוצים, סלט ירקות - כל אחד והתוספות האהובות עליו. אבל יש שני מרכיבים שהפלאפל חייב להם הכל – הפיתה והטחינה. נכון שהפיתה תמיד נקרעת והטחינה תמיד נוזלת, אבל בלעדיהן הפלאפל פשוט לא היה מגיע למעמד המלכותי שלו.

השילוש הקדוש. פיתה, טחינה, ופלאפל (צילום: צביקה טישלר)

גן-עדן מטוגן: במהלך השנים ידעה ישראל כמה מתחמי פלאפל מפורסמים, אבל אף אחד לא היה מרשים כמו שוק בצלאל בתל-אביב. בשנות ה-70 היה השוק גן-עדן של פלאפל, כאשר מספר לא מבוטל של דוכנים פעלו זה לצד זה, וכדי למשוך את קהל הלקוחות פיתחו את שיטת "אכול כפי יכולתך". כל מי שקנה מנת פלאפל קיבלת פיתה ריקה אותה יכל למלא בכדורי פלאפל, סלטים ותוספות ללא הגבלה. מי שביקר בשוק בימי הזוהר שלו, לא יכול לשכוח את המוני האנשים שהיו מגיעים למקום במוצאי שבת, וכן את התוספת שאפשר היה למצוא בכל הדוכנים, של פרוסות תפוח אדמה מטוגן בתוך ציפוי פריך.

לפעמים הפלאפל הוא רק תירוץ. דוכן תוספות (צילום: צביקה טישלר)

עיסה לי חביבה: לכל אחד יש את הפלאפל האהוב עליו, אבל לא תמיד מדובר על טעם, לפעמים זה סתם עניין של נאמנות. אז איפה אתם אוכלים את הפלאפל שלכם? טקבקו ושתפו אותנו.

לכל הטורים של "קטנות בצלחת" לחצו כאן