קטנות בצלחת: משקאות תוססים

שיא הפחמון: בשנת 1772 פרסם הבריטי ג'וזף פריסטלי (Joseph Priestley) מאמר המתאר תהליך של הרוויית מים עם פחמן דו-חמצני (תהליך הנקרא פחמון), ובכך הפך לממציא המים המוגזים, הידועים יותר בשם סודה. בסמוך לאותן שנים הומצא באירופה גם הסודה דיספנסר, אבל רק כשהגיע לארה"ב, בראשית המאה ה-19 הוא זכה להצלחה מסחררת.

פלסטר, משכך כאבים וכוס סודה: בראשית ימיה נחשבה הסודה לבעלת סגולות בריאותיות, ובתי מרקחת ברחבי ארה"ב מכרו סודה בתוספת תמציות שורש ופירות. במאה ה-19 אנשים רבים הקפידו לשתות סודה על בסיס יומי, ובתי המרקחת שמוכרים סודה הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקנית.

הצלחה מסחררת. מי סודה (צילום: index open)

הזהב השחור: אם יש משקה שאין צורך להציג הוא הקולה. ב-1886 הכין הרוקח ג'ון פמברטון משקה נגד כאבי בטן, וכשגילה כמה הוא טעים החליט לפתח ולשווק אותו כמשקה מסחרי, ובהמשך למכור את הזכויות לאנשים שייסדו את חברת קוקה-קולה. הקולה של פמברטון הכילה עלים מצמח הקוקה ומיצוי מאגוז הקולה. למרבה האירוניה, רוב משקאות הקולה הנמכרים היום בעולם לא מכילים כלל את אגוז הקולה.

חנות הסודה המפורסמת בעולם: המילטון רוסאו (Hamilton Rousseau) מדאלאס, ארה"ב, לא שיער לעצמו שהחנות הקטנה שפתח בשנת 1996 תהפוך ללהיט. רוסאו, חוקר ותיאורטיקן בעל שם עולמי, בסך הכל ביקש לפתוח חנות קטנה של טבק ומשקאות, שתזכיר לו את החנויות בהן ביקר בילדותו. עשרות סוגי הסודה המיוחדים והנדירים שהצליח להביא לחנותו, יחד עם אישיותו הכריזמטית, הפכו את החנות שלו (Ifs Ands & Butts) למרכז עלייה לרגל שמוכר בעולם כולו, עד למותו המצער מזאבת בשנה שעברה.

כמו של פעם. בקבוקי סודה בחנות של המילטון רוסאו (צילום: mct)

שרירים אנד טוניק: אחד המשקאות הפופולריים, שנותרו עוד מהימים בהם סודה הייתה משקה בריאותי, הוא מי הטוניק. כולם מכירים את השילוב המפורסם בין הג'ין לטוניק, אבל לא רבים יודעים שאפשר להפיק ממנו עוד כמה יתרונות. תמצית עץ הכינין, בה משתמשים להכנת הטוניק והיא זו שיוצרת את האפקט המריר שלו, שימשה בעבר גם לריפוי מלריה, והיום מומלצת לטיפול בהתכווצויות שרירים - לידיעת כל מי שפקפק ברופא שלו כשזה המליץ לו על שתיית מי טוניק.

לארוז לדרך: בעקבות בעיות באספקת זכוכית, המשקאות המוגזים נמכרו במאה ה-19 בעיקר באמצעות דיספנסרים. רק באמצע המאה ה-20 תפסו התוססים שנמכרים בבקבוקים נתח נרחב מהשוק, אחרי שלא פחות מ-1,500 פטנטים לבקבוקים עם סגירות שונות ומשונות נרשמו, בארה"ב לבדה, במטרה לייצר בקבוק שימנע את בריחת הגזים. הפחיות נכנסו למשחק רק בשנות ה-60, וגם איתן היו בעיות, שכן הלשוניות "הנפרדות" (שהיו בפחיות עד סוף שנות השבעים), היו נזרקות בחופים וחותכות את רגלי הנופשים, או נופלות לתוך המשקה עצמו ומסכנות את השותים בבליעה או חיתוך חלל הפה.

מים קופצים: כדי להרוות את הרצון האדיר לסודה נוצרו המצאות כמו הסיפוֹן, שהיה בקבוק זכוכית ענק עם ידית מזיגה מיוחדת, שניתן היה למילוי רק בבית החרושת, ואחיו הגדול והמשוכלל - הסיפולוקס, שאיפשר יצירת סודה בבית על ידי מים וגז דחוס. בהמשך הופיעו מכשירים מתקדמים יותר כמו הסודה-קלאב והסודה-סטרים, אבל ללא ספק בישראל אף אחד לא שיחזר את הפופולריות האדירה של הסיפולוקס, שהיה חלק אינטגרלי מהתרבות המקומית במשך כמה עשורים, וגם מתנת חתונה נפוצה במיוחד.

מלחמת מאה השנים: עם כל הכבוד למותגים כמו וורג'ין ו-RC קולה, על הכסף הגדול מתחרות ביניהן, כבר יותר ממאה שנים, קוקה-קולה ופפסיקו. ענקיות המשקאות השקיעו מיליארדים של דולרים והרבה מאוד יצירתיות כדי לגבור אחת על השנייה במהלך השנים. פפסיקו גייסה לשורותיה מגה-סטארים כמו מדונה ומייקל ג'קסון וערכה קמפיינים של מבחני טעימה עיוורת המוכיחים כי אנשים מעדיפים את הקולה שלה. קוקה-קולה לקחה חסויות על אירועים כמו האולימפיאדה וייצרה דיספנסר מיוחד שהותקן במעבורת החלל אנדוור וסיפק לאסטרונאוטים קולה ודיאט קולה. אם רוב הזמן נדמה היה שפפסיקו רודפת אחרי קוקה-קולה, בשנים האחרונות פורסם שמניותיה שוות יותר, בעיקר בגלל התרחבות לתחומים נוספים מעבר למשקאות המוגזים. ועדיין, אולי בגלל בקבוקי הקוקה-קולה של אנדי וורהול, אולי בגלל שבמקומות מסויימים המילים קוקה-קולה הן שם נרדף לאמריקה, אפשר לקבוע שהיא עדיין המנצחת בין השתיים. בינתיים לפחות.

עזר רק באופן חלקי? מייקל ג'קסון (צילום: איי אף פי)

מתסיסים את התוסס: שתיית משקאות תוססים היא הדרך הנפוצה לצרוך אותם, אבל יש להם עוד שימוש שזוכה לפופולריות לא קטנה, ומוכר גם בתור "ניסוי המנטוס" או "מזרקת הסודה". ביוני 2008 נשבר שיא גינס עבור מספר מזרקות הסודה הגדול ביותר, אחרי ש-1,911 סטודנטים בריגה התכנסו יחד ויצרו מזרקת דיאט-קולה גדולה ודביקה. אבל אם רוצים להתרשם באמת מהפוטנציאל האסתטי של מזרקות הסודה כדאי לצפות בסרטון הזה.

מה יש לך מאורנג'דה?: גם בישראל שוק התוססים לא נח על בועותיו. בשנים הראשונות למדינה הגזוז היה משקה שנמכר בכל פינת רחוב, ומאוחר יותר הופיעו מותגים מקומיים כמו קריסטל, קווינס וטמפו קולה. בסוף שנות ה-60', כשחברת קוקה-קולה ניאותה לסרב לחרם הערבי ולפתוח מפעל בארץ, היא השתלטה תוך זמן קצר על שוק המשקאות המקומי, אבל לא לפני שלפנתיאון הישראלי נכנסו שני סלוגנים פרסומיים: "החום בוטל, שותים קריסטל", בכיכובם של הגששים, ו"דור הג'ינס שותה קווינס" שהמציא מוטי מורל לפני שעבר לפרסם פוליטיקאים. ואף מילה על אורנג'דה.

נותנים לכם כנפיים: אמנם הם הפכו לטרנד לוהט רק בשנים האחרונות, אבל משקאות האנרגיה הם לא דבר חדש, וכבר בשנת 1901 יוצר בסקוטלנד האיירון-ברו (Irn-bru), שנחשב למשקה האנרגיה הראשון בעולם. חלק מהמשקאות כוללים ויטמינים ותמציות משורשים שונים, אבל המכנה המשותף לכולם הוא הקפאין, שנמצא בהם בכמויות גדולות (עד פי שניים יותר מאשר במשקה תוסס סטנדרטי), כדי לעורר את מערכת העצבים וליצור תחושה אנרגטית. למרות הנזקים הבריאותיים שמשקאות האנרגיה עלולים לגרום, הביקוש אליהם רק הולך וגובר, ובמיוחד למותג המוביל "רד בול", שחולש על כ-70% משוק משקאות האנרגיה בעולם.

עם קצת פחות קפאין. מותגים תוססים (צילום: mct)

צלופח מרווה: בזמן שקוקה-קולה ופפסיקו מנסות להשתלט על העולם ואחת על השנייה, יש מי שהולך על משקאות עם מקוריות. למשל המשקה הבריטי Dandelion and burdock, שקיים כבר מהמאה ה-13 ועשוי משורשי דקורית ושן-הארי ויש לו תסיסה טבעית, או ג'ונס סודה (Jones Soda), חברה קנדית שלצד טעמים סטנדרטים הוציאה מהדורות של סודה בטעם האם (חזיר), בטטה, פטה סלמון, כרוב ניצנים ועוד. ויש כמובן גם סודה בטעם ביצה מוויטנאם, סודה עם צלופחים מיפן, ועוד טעמים רבים ומוזרים אחרים.