העניין הזה של פרפרים בבטן - המצאה הוליוודית?
רובנו רוצים סחרחורת מרגשת וסוחפת, מין רומנטיקה ופרפרים, לחשוב על מישהו כל שנייה ולרצות להיות איתו בכל דקה. כל קשר ארוך נרגע מתישהו, אבל אם אין את זה, לפחות בהתחלה, יש תחושת החמצה וויתור. אוהבת, לא מאוהבת, בדרך לחופה
חברה שלי נסעה לחו"ל עם בן זוגה בשנתיים האחרונות. חבר שלה בחור מצוין, בחור טוב שלא משחק משחקים, לא מתעסק ברמזים ולא מחפש ריגושים. לפני שהתחילה לצאת איתו הספיקה לצאת עם מספיק גברים גרועים בשביל להיות מסוגלת לזהות ולהעריך את היותו בחור שלא מוצאים כל יום וכזה שכדאי לבנות איתו עתיד, אבל בחור שלא היו לה ממנו ולא יהיו כנראה, פרפרים בבטן. גם לו לא היו.
הם גם דיברו על זה. הוא טוען שזה לא הכרחי ולא הדבר הכי מהותי בין שני אנשים שרוצים להיות ביחד. הוא טען שזה קרה לו פעם אחת מזמן, והוא לא ממתין שזה יקרה לו שוב. הוא אמר שהוא אוהב אותה, רוצה להיות איתה, שהתקשורת טובה והמשיכה קיימת, שהם רוצים אותם דברים ויכולים להיות להם חיים טובים ביחד וזה מספיק טוב.
חברה שלי תמיד אהבה מניאקים. היא נמשכה לבנים הרעים, הבלתי פנויים ובלתי זמינים, אלה שעשו לה רע על הלב והנשמה. איתם היו לה פרפרים בבטן, משיכה בלתי נשלטת, לילות בלי שינה, קפיצה מכל טלפון, בכי היסטרי ואושר בלי גבולות. ברגע שהיה לה קל מדי היא סגרה את הבאסטה בלי לחשוב פעמיים.
עם החבר הנוכחי הקשר התחיל אחרי שנגמרה מערכת יחסים ארוכה שקילפה ממנה כל צלם אנוש, עם מין "מניאק" כזה, גאה, יפה, חכם, שחצן ומתוסבך על כל השכל. על כאלה היא מתה, מה לעשות. כמו חיה פצועה, היא נשארה במקום נוח ובטוח, ליקקה את הפצעים ולא מיהרה לחתוך למרות שלא היתה התרגשות לאף אחד מהם בשום שלב.
הוא גם לעולם לא יגרום לה אותה התרגשות
וכך עברו ימים, שבועות וחודשים, ופתאום הם כבר הגיעו לשנתיים חברות, שבמהלכן למדה להעריך את הטוב שבו. לפני שעלו לטיסה היא לקחה אותי לשיחת התייעצות. היה לה חשד שהנסיעה תסתיים בהצעת נישואים, ולפתע כל השנתיים האחרונות וכל ההיסטוריה הרומנטית שלה, וכל ההחלטות השגויות שלה, וכל החלומות לעתיד שלה התנקזו לתשובה אחת קטנה: כן או לא.
היא פירטה בפניי את הסיבות למתן תשובה חיובית. הוא בחור מקסים, מתנהג אליה תמיד יפה ורוצה את אותם הדברים. בנוסף, היא יודעת שמציאות גדולות אין שם בחוץ, והיא נורא רוצה להתחתן ולעשות ילדים, וגם הוא, אז מה אמור להניע אותה להגיד לו לא?
תשובה חד משמעית לחברתי היקרה לא היתה לי. שיקוליה והסבריה היו הגיוניים ומושכלים. בהחלט יכול להיות שהצדק איתה. ועדיין, היתה תחושה של פשרה באוויר, וכל מי ששמע את הסיפור אמר בעצב, כן, זה נכון, אולי עשתה בשכל, במין מבט כזה, עצוב אך מבין.
רובנו עדיין רוצים סחרחורת מרגשת וסוחפת
מה בכלל אני יודעת? מי יכול לענות על כזאת שאלה? לפני כמה דורות, כשדרך ההיכרות המקובלת היתה שידוך ולרוב לא היתה שום היכרות ממשית מוקדמת, אנשים למדו במשך הזמן לאהוב זה את זה ולהתמקד בטוב. לעומת זאת, אז גם אופציית הגירושים היתה הרבה פחות מקובלת. מי יודע מה אמור לקרות, אולי הרעיונות שלנו על אהבה קוסמית וקסומה הם המצאה של הוליווד, ובעצם מג ראיין אשמה בהכל?
אבל עדיין, רובנו רוצים מין סחרחורת כזו מרגשת וסוחפת, מין רומנטיקה ופרפרים וצעדים מהוססים ראשוניים ולחשוב על מישהו כל שנייה ולרצות להיות איתו בכל דקה. ברור שקשר ארוך נרגע בשלב כלשהו אבל אם אין את זה, לפחות בהתחלה, יש תחושת החמצה וויתור.
יכול להיות שכל עניין הפרפרים פחות קשור להתאהבות והתלהבות מבן אדם מסוים, ויותר נובע ממצב של חוסר ידיעה, של חוסר ביטחון, כשאתה לא יודע בדיוק מה בראשו וליבו של האדם שמולך. אולי הפרפרים מגיעים רק בהתלהבות ראשונית מהבלתי ידוע, ובכל מקרה אין לפרפרים שום רלוונטיות להמשך הקשר? הרי הגיונית אנחנו מבינים שזה לא כל כך קשור באמת להיכרות מעמיקה של בן אדם, ועדיין, אנשים שנים לבד כי הם עסוקים ברדיפה אחרי הפרפרים החמקמקים האלה.
לפני כמה ימים אותם חברים חזרו מחו"ל, ועל האצבע של חברתי נחה טבעת גדולה ומנצנצת. היא כולה אושר, שמחה וצהלה. היא אמרה לו כן, כמובן, וטענה שכל הספקות התנדפו מהחלון והיא מאושרת. עוד כמה חודשים אני ארקוד בחתונה שלהם ואבכה מהתרגשות בחופה, אאחל להם המון מזל ואושר. עוד כשנתיים כבר יהיה להם ילד אני מניחה, כי זה הדבר שהם הכי הכי רוצים. ועוד כמה שנים נראה מה התוצאה של חיי נישואים, שבאו מאהבה שטופחה וגדלה לאורך זמן ודילגה על שלב ההתאהבות.
קטונתי מלדעת מה יביא העתיד ומה להסיק מהעבר, אני יודעת רק שאל מול כל נימוקי ההיגיון והשכלתנות עומדים אחוזי גירושים גדולים ומפחידים. אולי מישהו יעשה פעם מחקר אם לזוגות גרושים היה שלב פרפרים? מה התוצאה של נישואים בלי הפרפרים האלה? ומה ההבדל בין זוגות שהתחילו עם פרפרים שהיו והתעופפו, לעומת זוגות שהפרפרים שלהם מעולם לא באו?
