מנהל ה"ברנוער": "הרוצח ייצא על אי-שפיות"

בקהילה הגאה מלקקים עדיין את הפצעים, אך כבר נערכים לקרב הבא - עונשו של הרוצח. שאול עשהאל גנון, מנהל ה"ברנוער", שבו אירע אמש הטבח בו מצאו את מותם שניים מחברי הקהילה, מפקפק באפשרות שהדין ימוצה עם היורה - אם וכאשר ייתפס.

לדבריו של גנון, הדאגה שלו מבוססת על ניסיון העבר. "אי אפשר שלא לחשוב על מקרה הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, כשאדם שבא לרצוח אנשים קיבל עונש מגוחך בעיני הקהילה שלנו - שלוש שנות מאסר". מנהל הברנוער מציין כי לא צריך ללכת רחוק מדי כדי להיזכר בפושעים שחמקו מעונש, ומציין את המקרה שבו זיכה בית המשפט המחוזי בירושלים אברך שדרס קופאית אתיופית - פסק דין אותו הפך בסופו של דבר בית המשפט העליון.

"נראה לי מגוחך שמישהו דורס אתיופית ויוצא בלי עונש כמעט - כי זו אתיופית, כי מדובר באוכלוסיות חלשות, כי זה אפשר. אין לי שום טענה למשטרה, שעושה את העבודה שלה. מערכת המשפט היא הגורם שדפוק פה, היא זו שגורמת לכך שלא ייעשה צדק", מבהיר גנון. גנון מטיל ספק "עצום", כדבריו, באפשרות שהיורה יבוא על עונשו. "גם אם יתפסו את הבנאדם הזה, ואני יודע שיתפסו אותו בסופו של דבר, כי המשטרה תעשה את העבודה". גונן חושש ש"יגיע שופט רחמן או עורך דין ששווה הרבה כסף, ויזכה אותו בגין אי-שפיות זמנית או יטיל עליו עונש מגוחך".

גנון סיפר כי במוצאי שבת מגיע בדרך כלל לברנוער מספר גדול במיוחד של נערים, רובם בארון. "מגיעים גם סטרייטים שבאים ותומכים, ואנחנו מקיימים פה סוג של מפגש חברתי שהוא הכי מקבל. נותנים להם מקום שבו הם יכולים להכיר או סתם לשבת. קצת דברים לאכול, הטוסטים המפורסמים שלנו, שתייה". לדבריו, הגיל הממוצע של הצעירים במקום עומד על 16 וחצי, והפעילות כוללת מסיבות אך גם אירועי תרבות כגון טקסים ביום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון ליצחק רבין. "יש גרעין קבוע של כמעט 20 חבר'ה שמגיעים כל שבוע".

על רגעי האימה, סיפר גנון: "מישהו התקשר אלי בהיסטריה, ואמר לי שיש פה יריות. הייתי בטוח שצוחקים, כי זה לא נתפס בעיני, ואז שמעתי צווחות, ומיד הגעתי. היה מלא דם, מלא ילדים שצרחו ורצו בהיסטריה וחיפשו את החברים שלהם, הגיבורים בעיניי. איפה החבר שלי. איפה הידידה שלי. זה נראה כמו פיגוע טרור".

"זה הרס לנו את כל הביטחון"

ומה יהיה כעת על הברנוער? האם הומואים ולסביות שעודם בארון ימשיכו לפקוד את המקום? "אין מצב שאני חוזרת לשם, אני פוחדת. זאת טראומה לכל החיים", אומרת נוי דחבש, פעילה במועדון. "אני לא יודעת מה יקרה עכשיו לברנוער. גם אם יציבו שם שומר, בני נוער יפחדו לבוא ומדריכים יפחדו להדריך שם.

גיל, נער בן 17 מכפר-סבא הפעיל אף הוא בברנוער הוסיף: "אני לא יודע איך לאכול את זה. זה היה כל-כך לא צפוי. אני לא מתכוון להגיע לשם שוב, אני חרד לחיים שלי. המחבל הזה הצליח בתוכניות שלו. הוא פגע בנו מכל הבחינות. זאת לא פגיעה פיזית, זה הרס לנו את כל הביטחון העצמי. הפעילות, אם היא בכלל תימשך, תהיה במתכונת אחרת. תהיה יותר אבטחה, יותר תשומת לב למה שמתרחש בסביבה".

לעומת הצעירים, יו"ר אגודת ההומואים והלסביות, מייק המל, מעט אופטימי יותר. "להמשיך כרגיל בוודאי שלא. הפעילות תימשך אחרי שנשפץ את המקום, אבל אין ספק שנעשה תהליך עם סוציולוגים ועובדים סוציאליים. אין מה לעשות, במותם של ליז טרובישי וניר כץ הם ציוו לנו את החיים. 60 שנה אנחנו חיים על ברכי המשפט הזה בישראל. החיים ממשיכים בארץ הזו ותמיד המשיכו אחרי פיגועים. אנחנו נעשה את זה בצורה הנכונה ביותר".