אתה שונא הומואים? אין לך סיכוי איתי!
בזמן דייט אני בוחנת. זה שמולי בוחן לי את המחשוף, ואני בוחנת את סקאלת ההומופוביה שלו. זו יכולה להיות שאלה טריוויאלית כמו "אז מה דעתך על מצעד הגאווה?" אמנם בדייט אמורים לנהוג בנימוס ולהימנע מוויכוחים, אבל הנושא הזה חשוב לי מדי
לאחר שכתבתי שאינני מוכנה לצאת עם שונאי נשים, יש לי וידוי נוסף: גם עם שונאי גברים, או הומופובים, אני מעדיפה שלא להיפגש, ובטח שלא לנהל זוגיות.
בזמן דייט אני בוחנת. זה שמולי בוחן לי את המחשוף, ואני בוחנת את סקאלת ההומופוביה שלו. זו יכולה להיות שאלה טריוויאלית כמו "אז מה דעתך על מצעד הגאווה?" או שאני מצטטת משהו שאחד שחבריי ההומוסקסואלים (שיבורכו) אמר לי, מציינת מפורשות את מיניותו ומצפה לתגובה.
גיליתי שיש מגוון תגובות בקשת ההומופוביה: "אני? לא אכפת לי שיצעדו, כל זמן שלא יפריעו לי בין שתיים לארבע", אמר לי פעם מישהו בחצי הלצה. בקיצוניות אחת של הקשת יש את אלה שמתלהמים "למה הם צריכים לצעוד? ולמה בירושלים? שיגידו תודה שבתל אביב מותר להם להסתובב".
רוב הבחורים שהכרתי היו באמצע הסקאלה, והתנסחו בערך כך: "אין לי איתם בעיה, כל זמן שהם לא מסתכלים לי על התחת".
והיה גם צדיק אחד בסדום (אני מודעת לאירוניה שבבחירת המילים), שאמר שממש לא אכפת לו שמתחילים איתו, כי הוא יודע שהם מתחילים עם החתיכים ביותר.
אמנם דייט הוא סיטואציה שבה כל אחד אמור לנהוג בנימוס ולא לחרחר ריב, עם הכביסה המלוכלכת אפשר לחכות לדייט העשירי, לא חייבים בראשון. אבל במקרה הזה חייבים גם חייבים, לדעתי.
למה הדחיפוּת של מבחן ה"בוא נבדוק אם אתה הומופוב"?
אני רוצה בן זוג נאור. חשכת ימי הביניים זה פאסה
ראשית, לדעתי זה מאיר את האדם באור מסויים, או ליתר דיוק, דווקא בחשיכה גדולה. שנית, זו האפשרות שעומדת לרשותי לעצב את פני החברה שבה אני חיה. אני רוצה בן זוג נאור. חשכת ימי הביניים זה פאסה.
רשימת מכולת הוא משהו שאני משאירה בבית כשאני יוצאת לדייט. העולם לימד אותי שאם חסר פריט אחד ברשימה, יהיה אחר שימלא את מקומו, כך שסך הקניות ייצאו לעיתים יותר מוצלח. אבל יש דברים שקשה לי לוותר עליהם. מעבר לעובדה שבמעגל הקרוב ביותר שלי נמצאים זוגות ורווקים חד-מיניים, כך שבן זוגי ימצא עצמו בחברתם, הרי שזה בעיניי משליך על אופיו של האדם.
אני מחפשת בן זוג שמאיר מטוב ליבו, ממחשבתו, מהתנהלותו על הסביבה בכלל ועליי כזוגית בפרט. האם אדם שמחשבתו חשוכה בעיניי, שפוסל מישהו רק בגלל מיניותו, הוא אדם שמסוגל להאיר? האם זה אומר שיום יבוא והוא לא ייתן לילדינו לשחק עם הבן של השכנים, רק כי הם שני אבות? ואם תהיה לנו בת, ויום אחד היא תבוא ותגיד שהיא נמשכת לזו שיושבת לידה בכיתה, הוא ינדה אותה מארוחות שישי?
את הדברים אני כותבת בהקשר של חיפוש זוגיות, ולא בהקשר של נאום על במת עצרת הזדהות כזו או אחרת, והקונטקסט חשוב. שכן בזוגיות, המורכבת משני אנשים בעלי השקפות עולם שלא תמיד זהות זו לזו, יש מקום לשוני ולהתדיינות סביב אותם הבדלים בראיית עולם. אבל אני לא בטוחה שכך גם בנושא המדובר. הומופוביה בעיניי נתפשת כגזענות, כשנאת חינם, כמחשבה חשוכה ובעיקר כחוסר סובלנות, וכל זאת מתוך תפישת האדם לפי מיניותו ולא לפי מכלול אישיותו.
האם עם כזה אדם אני מעוניינת לחלוק את חיי? האם זה האבא שאני רוצה לילדיי? האם זה האיש שאיתו אני צריכה לשתף בעתידי ודעותיי? נראה שלא. האם אוכל לחיות עם בן זוג שלא מגלה סובלנות כלפי אדם אחר רק בשל העדפה מינית שאיתה נולד? אדם שלא יודע לראות את זה שמולו כמכלול? הרי ייתכן שגם אני אשתנה יום אחד בדעותיי, במראי, והוא לא יהיה סובלני לשינוי. עם כזו אטימות אני רוצה לנהל קשר? עם ידיעה ששינוי בי לא יתקבל בסובלנות ובפתיחות? והלא טבע האדם, לעניות דעתי, הוא שינוי תמידי. לא במיניות, אלא כהוויה אנושית.
ויגידו מהצד, "מה היא רוצה? כולה בחור שלא אוהב שגבר אחר מסתכל לו על התחת או מתלבש בפרווה ורודה". אז זהו, שרוב ההומואים לא מתלבשים בפרוות ולא מסתכלים לכם על התחת. ואם כן, קבלו זאת רק כמחמאה. כמו שאמר לי פעם חבר הומו: "יש לנו טעם אסתטי מפותח, אז אנחנו מסתכלים רק על הדברים היפים" (אמר והוסיף - "כמו מהממת שכמוך"). אבל לא בגלל שרוב חבריי ההומואים חושבים שאני מהממת הם מקבלים אצלי נקודות זכות, אלא משום שהם כאחד האדם.
לא מפגינה בכיכר, משנה את החברה בדייט בבר
אני מוצאת עצמי מרצה על אנטי-הומופוביה בדייטים לא כי חסרים לי נושאי שיחה, אלא כי יש לי מחשבה שכך אני יכולה לשנות במעט את המציאות בה אני חיה ואחיה בעתיד.
האם זו יומרה לחשוב שאת המציאות סביבי אשנה דרך הדייטים שלי? ייתכן. אבל אני לא יוצאת לכיכר העיר להפגנות, אלא מאמינה בשינוי בדיאלוגים אישיים, בדיון בהקשבה. יכולים אותם הומופובים להגיד שזכותם להחזיק כל דעה שהיא, כפי שאני מחזיקה בדעותיי. אבל ההיסטוריה העולמית הראתה ששנאת מיעוט הביאה למקומות מאוד נמוכים וחשוכים בתרבות האנושית ולתוצאות הרות אסון שבין אדם לחברו.
אז ייתכן והדייט שלי לא ימשיך להיות אהבת חיי, אבל כן ייקח את דבריי ויחשוב עליהם, כך שבפעם הבאה שיראה שני בחורים צועדים ברחוב שלובי זרועות, הוא לא יעבור למדרכה הנגדית. כך אולי שיניתי במעט את החברה בה אני רוצה לגדל את ילדיי העתידיים. אני מבקשת עבורם חברה פתוחה, מקבלת, אוהבת. לא חברה הומופובית שפוחדת מהשונה, שנצמדת לכותרת האדם ולא למכלול שלו.
אדם גדול יותר מסך התנהגותו ומיניותו. אני רוצה לחשוב שאני תורמת אפילו במעט ליצירת חברה שפרטיה מאמינים שלכל אדם הזכות להתקיים תוך כדי קבלת כבוד מהזולת, תהיה מיניותו אשר תהיה.
ונקודה למחשבה לכל הגברים הסטרייטים ההומופובים: אולי לפי הסטריאוטיפ בחורה מחזיקה חבר הומו כ"אקססורי" כדי שיהיה מי שייצא איתה לקניות, ירקוד איתה במסיבות אייטיז ויגיד לה שהיא מהממת בשמלה החדשה שקנתה. אבל בינינו? הידיד ההומו הוא היחיד שבאמת יודע ללמד את הידידה הסטרייטית שלו דבר או שניים על עקרון העונג הגברי. והאמינו לי, זה מידע שתרצו שתהיה לה נגיעה אליו, תרתי משמע.
מוקדש לאביעד. זו התרומה שלי מרחוק לחייך, ניסיון ליצירת הווה מקבל ועתיד מחבק.
סובלנות, כלפי כל המגזרים / שרית
יש אנשים שמרוב התלהבות למגר את ההומופוביה, ובצדק, משתלחים כאן באלימות ובגסות נגד כל מיני מגזרים אחרים.
לדעתי, מן הראוי שמישהו שדורש סובלנות יהיה סובלני גם כלפי דעות אחרות וכלפי מגזרים אחרים.
מאוד צורם, למשל, לקרוא באחת התגובות שהיא לא תצא עם הומופוב, כי היא לא איזה "פרחולה מלוד". נראה לי שהיא דווקא גזענית, ואולי אפילו "פרחולה" בעצמה, מאיפה שלא תהיה.
אם נשמור על תרבות הדיון, יהיה חג אהבה שמח, ואולי אפילו נצליח למנוע אלימות ופשעי שינאה.
