ימים לוהטים וחצילים כמעט כמו בטורקיה

הימים חברים, כמו שאולי לא שמתם לב, ארוכים ולוהטים. מה שיותר גרוע, דביקים. הקיץ הזה קשה לי מהרגיל. ייתכן שזה הגיל אבל קרוב לוודאי שזו חופשת הקיץ המיוחלת שנדחתה השנה לסוף אוגוסט. החום גם הוריד את מצב רוחי ולעתים נדמה לי שאני באופן אישי מוריד בתמורה את מפלס הכנרת, לפחות במטר ליום, עם שש-שבע מקלחות זריזות ואחת ארוכה. נכון, חלק מזה בעקבות פעילות ספורטיבית (בטח מזמן לא הזכרתי כמה קשה אני עובד בחדר הכושר ומחוצה לו וכמה קשה אני עובד כדי להשלים, בייחוד מחוצה לו, את הקלוריות האבודות). אבל חלק מהמקלחות הן סתם, בעקבות פעולות יומיומיות שבשגרה. רוצים דוגמא? בבקשה.

יום ממוצע בחיי הכותב

בוקר

6:15: אני מדדה אחרי הגברת ע' בהליכה (מרגיש יותר כמו שחייה עקב הלחות) על גדות הירקון. אין ספק. היא הרבה יותר בכושר ממני.

7:30: מקלחת ראשונה זריזה.

9:00: ארוחת בוקר קלה ב-loveat ז'בוטינסקי פינת דיזנגוף. כולם עסוקים וכך אני מוצא את עצמי אוכל לבד ארוחה איטלקית: חביתה עם ריקוטה וירק, מעט פסטו בצד, סלט נחמד, ריבת תפוחי עת מעולה בקוביות קטנות וקפה שהיה אפילו טוב יותר מהריבה. אהבתי. ארוחה מדוגמת. לא עמוסה מדי, שלא גורמת לך להתחזר ולהחזיר את כל הקלוריות ששרפת במהלך

השבוע בחצי שעה. אחרי זה, כשהרגשתי טוב עם עצמי על שלא ביקשתי תוספת לחם, העפתי מבט על הדלפק וגיליתי מאפה בצורת בייגל, דביק ממי דבש וזרוי שקדים.

אם ניכנס רגע לענייני נוסטלגיה (מה שאולי יסגיר את גילי) אז פעם, כשהגדולים היו קטנים, היה בקונדיטוריות הרומניות כזה בייגל דבש מבצק שמרים, דביק כמו שצריך ומתוק ביותר, שאין כמוהו לקינוח עם קפה שחור וכוס סודה. זה היה כמעט טוב כמו האלו שזכרתי.

10:00: עבודה. הרי מישהו צריך לממן את כל הפעילויות האלו על מנת שיהיה לי אחר כך על מה לכתוב.

11:30: יורד עד הירקן לפירות ועוד רשימה קטנה. 500 מטר בירידה. חוזר. הבגדים לסחיטה ואני למקלחת.

צהריים

12:00: צרות בבית. הקטנה התעוררה רעבה. "אין אוכל נורמלי בבית". עברנו על כל רשימת המלאי ואצלנו היא לא ממש קצרה. לא עזר. המבורגר, היא החליטה. אוקיי. הליכה קצרה. מוזס סטיישן. אחלה המבורגר, אחלה צ'יפס, אחלה רטבים. הביתה ואחלה מקלחת. לא שאני סופר, אבל הגענו לשלוש ובדמיוני אני כבר רואה את קרקעית הכנרת.

13:00-15:00: עובדים על הטיול. מזל שזה לפחות במזגן, אבל אז מגיעה תזכורת. חייבים לפנות אוטו אחד מהחניה. יוצאים, מחפשים, מחנים, חוזרים. 700 מטר בעלייה קטנה. ניחשתם נכון. מקלחת.

ערב

18:00: אני נינוח ורענן על כורסתי. ואז - שוב משבר. צריך לקנות נעליים. באוטו? אני שואל בתקווה. לא, ברגל, לנמל. הולכים, חוזרים. גביע קטן של גלידת היער השחור ב'ארלקינו'. לא מצליח להלחם באגלי הזיעה.

20:00: הגענו הביתה. כן, נכון, מקלחת ארוכה ארוכה ושהכנרת...

23:00: אני נרדם בבריזה המלאכותית. הקרירות כנראה משפיעה על תת הכרתי והנה אני מסתובב על האלפים, בין שוויץ לאיטליה, שוב מדדה, אבל הפעם בעקבות אלפיניסטים מקצועיים, כאלו עם מקלות, מכנסי שלושת רבעי וגרביים עד הברכיים עם פונפונים. פתאום ממטרים קלים מרטיבים את פדחתי ומציקים למשקפיי. התעוררתי. לא ממטרים ולא אלפיניסטים. מישהו, או יותר נכון מישהי, כיבתה את המזגן והפכה את חדרי לאינקטובטור.

4:30: לפנות בוקר. מקלחת נוספת. כיוון מדויק של כל פתחי האוורור בסלון לכיוון הכורסא ותנומה קלה. אני לאינקובטור לא חוזר.

בוקר של יום חדש

"היום אוכלים בבית", פסקה הגברת. "נפלא", אמרתי, תוך שאני משנה תנוחה קלות על הכורסא, שמח על כך שלא יוצאים וחוזרים, לא הולכים ולא באים. "אולי היום נסתפק בשתי מקלחות בלבד".

"אני מבשלת", הוסיפה נחרצות. "נהדר", השבתי וקירבתי אליי את ערימת העיתונים." יש בשר כבש טחון", נשמע קול מהמטבח. "מצוין", הוספתי. "קציצות ברוטב עגבניות אקזוטי ואורז מהמקורות שלך?" שאלה. "אחלה" עניתי. "יש גם חצילים", נשמע קולה שנית. "מדליק", עניתי, מתעמק בעיתונים. קציצות עם חציל קלוי בנוסח בלקני מזמן לא אכלתי. "יש גם פלפלים אדומים ומתוקים וחריפים וגם עגבניות". "טוב, אפשר גם סתם שקשוקה עם בשר", עניתי בהיסח הדעת. הוצאתי הכל, פיזרתי על השיש ו... כאן איבדתי עניין וחזרתי לעיתון. לאחר כעשרים דקות שמתי לב שהגברת בכלל לא דיברה איתי אלא התייעצה עם אחת מעשרים חברותיה הטובות ביותר לגבי המתכון הנבחר. הבנתי שאוכל כבר לא ייצא מזה, קמתי והחלפתי איתה מקומות. היא על הכורסא, ממשיכה להתייעץ, ואני מכין חצילים כמעט כמו בטורקיה.

(צילום: ירון ברנר)

חצילים כמעט כמו בטורקיה

טעים פחד עם פירה או אורז לבן. אפשר לפזר צנוברים, אפשר להגיש עם טחינה או מי שיכול עם יוגורט - רצוי כבשים, וליד סלט עגבניות חלוטות ללא קליפה, עם בצל סגול, מלח, פלפל ורוטב רימונים.

המרכיבים (8 מנות): 

2 עגבניות בשלות חלוטות, מקולפות וחתוכות לקוביות בגודל סלט

1 בצל גדול קצוץ דק מאוד

5 שיני שום כתושות

מלח

פלפל שחור

פלפל אנגלי

קורט קינמון

כ-600 גרם בשר כבש טחון גס

1 פלפל אדום חתוך לקוביות

4 פלפלים חריפים ירוקים לקישוט וטעם, לא חובה

4 פרוסות יפות של עגבנייה לקישוט וטעם, חובה

פטרוזיליה קצוצה

1/2 כוס שמן זית

2-3 כפות פרורי לחם

אופן ההכנה:

1. חוצים כל חציל לשניים, מרוקנים חלק מהפנים על מנת לקבל סירה (משאירים משהו כמו 1.5 ס"מ של בשר חציל על הקליפה) ממליחים ונותנים לחציל להזיע. שוטפים ומייבשים.
2. במחבת עמוקה בשמן זית מזהיבים את הבצל הקצוץ, מוסיפים את הבשר, השום, הפלפל האדום וכל התבלינים ומבשלים 2-3 דקות תוך כדי בחישה.
3. מוסיפים את העגבניות הקצוצות ומבשלים על אש קטנה עוד כ-10 דקות.
4. מברישים כל חציל בשמן זית בנדיבות ומניחים גבעה רצינית של רוטב הבשר בתוך הסירה.
5. מפזרים למעלה פרורי לחם ומטפטפים עוד שמן זית (אני לא אשם, בטורקיה שמן זית זול יותר).
6. משמני תבנית קלות, גם בשמן זית, מניחים את סירות החצילים ומעל כל סירה מניחים פרוסת עגבנייה ופלפל חריף אחד. מטפטפים עוד שמן זית.
7. מכסים בנייר כסף ואופים כ-20 דקות ב-180 מעלות. מורידים את הכיסוי וממשיכים לאפות באותו החום כ-20 דקות נוספות.
8. מוציאים ומפזרים את הפטרוזיליה.

כאן אני מסיים. למרות המזגן העוצמתי אני רץ למקלחת.