לכל סוג של כאב יש פתרון? 13 מיתוסים

לפי מחקרים עולמיים, יותר מ‭50%-‬ מחולי הסרטן אינם מקבלים טיפול בכאב, ואחד הגורמים המרכזיים לכך הוא דווקא החולים עצמם, שאינם פונים לטיפול בשל תפיסות מוטעות בנושא. בישראל, כמו בעולם, תחום הטיפול בכאב התקדם מאוד בשנים האחרונות, ובכל זאת אנשים רבים ממשיכים להאמין שכאב הוא רק סימפטום, נמנעים מלבקש טיפול או מקבלים טיפול לא יעיל. אז מה אתם חושבים שאתם יודעים על כאב? הנה כמה מיתוסים שהגיע הזמן להפריך.

1. המיתוס: לא טוב לטפל בכאב, צריך לטפל בגורם לו

לא נכון. יש מקרים שבהם לא ניתן למצוא את הגורם לכאב. במקרים אלו הרופא יכול להתאים, על סמך תיאור מפורט של הכאב שנותן לו המטופל, טיפול מתאים שיקל על כאביו. כך לדוגמה, במקרה של דלקת עצבית ברגליים (פולינוירופתיה) הבדיקות של החולים תקינות, אך על סמך תיאור הכאב הרופא יכול להבין כי מדובר בדלקת שמתחילה בעצבים בכפות הרגליים או בכפות הידיים, שעם הזמן יכולה לעלות כלפי מעלה. יש כיום תרופות ייעודיות כמו ליריקה, סימבלתה וגבאפנטין, שמקלות מאוד ומשפרות את איכות החיים של המטופל.

2. המיתוס: יש רק כאב אחד  

לא נכון. ישנם סוגים שונים של כאב, והשוני ביניהם משפיע על האופציה הטיפולית. כך לדוגמה, טיפול בכאב נוירופתי, הנגרם מפגיעה במערכת העצבית, שונה לגמרי מטיפול בכאב כרוני או מתפרץ.

3. המיתוס: הכל בראש 

נכון חלקית. כאב הוא אכן בעיה מורכבת הכוללת מערכות גופניות ונפשיות. כך לדוגמה, פעמים רבות לא נמצאה סיבה ברורה לכאבי גב, ונמצא כי לחץ ודחק מחמירים את הכאבים. עם זאת ברור שהכאב קיים והוא תופעה פיזיולוגית, ויש לטפל בו תוך התייחסות למצב הנפשי שבו שרוי אדם.

4. המיתוס: צריך ללמוד לחיות עם הכאב  

כלל לא נכון. אין שום סיבה לחיות עם כאב, וכיום יש מספר אינסופי של אופציות להקל עליו. לא תמיד אפשר לשלוט בו לגמרי, אבל אפשר להשתמש בשיטות שונות כדי לנהל אותו טוב יותר, כמו למשל טכניקות הרגעה, פעילות גופנית, תרופות מרשם לכאב נוירופתי ולכאב מתפרץ ועוד, תרופות ללא מרשם (כמו אקמול, אופטלגין, אדוויל ועוד) וטיפולי רפואה משלימה לסוגיהם.

5. המיתוס: רק חלשים הולכים לרופא כדי להקל על הכאב

לא נכון. המיתוס הזה נפוץ מאוד בקרב גברים מבוגרים, שנוטים לנסות להתמודד עם הכאב יותר מאשר ילדיהם או נכדיהם. חשוב לדעת שחיים עם כאב מחלישים את הפונקציונליות של האדם ואת איכות חייו. כאב פעמים רבות מוביל לדיכאון, לתשישות בעקבות חוסר שינה, לעצבנות, לפגיעה ביכולת העבודה ולפגיעה ביחסים הבינאישיים.

6. המיתוס: יש סוגי כאב שלא ניתן להקל עליהם  

אין דבר כזה! יש סוגים של כאב שדורשים שילוב של תרופות וטיפולים כדי להשיג הקלה, אבל ההתקדמות האחרונה בתחום הכאב מבטיחה הקלה לכל סוגי הכאב. כמו כן אפשר היום לשלב תרופות זמינות או קומבינציות של גישות טיפוליות שיתאימו בשילוב עם כימותרפיה, הקרנות, חסימות עצביות ועוד.

7. המיתוס: תרופות להקלת הכאב גורמות לתחושת נמנום 

נכון חלקית. רוב האנשים הסובלים מכאב קשה וכרוני אינם מסוגלים לישון בגללו, לכן חלק מהתרופות נוגדות הכאב מספקות למטופל הקלה מיידית של 24 שעות ובחלקן אכן מכילות חומרים עם השפעה מרדימה, שמאפשרת לו להשלים את שעות השינה שהפסיד. מינונים המשכיים של התרופה מאפשרים למטופל לחזור לפעילויות רגילות. תופעת הנמנום מתרחשת בעיקר בנטילת תרופות אחרות כמו תרופות אנטי-חרדתיות ומרגיעות, שניתנות בנוסף לתרופות נוגדות כאב.

8. המיתוס: עדיף לשמור את משככי הכאבים החזקים יותר להמשך, למקרה שתהיה החמרה 

לא נכון. אם הכאב לא מוקל על ידי משככי כאבים חלשים כמו אספירין, קודאין וכדומה, אז עדיף לעבור לחזקים יותר כדי לשלוט בכאב. חשוב לדעת שכאב שמוקל באופן חלקי או רק מדי פעם נוטה דווקא להחמיר. גישה כזאת יוצרת מצב שבו המטופל מפחד מהכאב החמור ומאמין שלעולם לא ניתן יהיה להרגיע אותו, והרופא בטעות מאמין שהמטופל התמכר או שהוא מפתח עמידות לתרופה. ברוב המקרים מינון הולם של תרופה חזקה כמו ליריקה, שנרשמת על בסיס קבוע, מצליח לשלוט בכאב.

9. המיתוס: כאב וסבל מחשלים את בן האדם  

לא נכון. המיתוס הזה התפתח לפני שנים רבות, כשתחום הכאב עוד לא היה מפותח מספיק. כיום ידוע שזה לא נכון. כאב לא מחשל ולא מחדד קווי אופי, כאב גם לא "מרומם" אנשים למקום גבוה יותר בחייהם. כאב מביא איתו בעיקר סבל וייסורים, שניתן להקל עליהם או אף למנוע אותם.

10. המיתוס: כשכואב אסור לזוז 

לא נכון. ההמלצה המקובלת כיום היא לנסות לשמור על פעילות תקינה עד כמה שניתן על מנת לשמר את התפקוד של מערכת השרירים.

11. המיתוס: תרופות נגד כאב ממכרות  

נכון רק לפעמים. זהו מיתוס קלאסי. יש כיום תרופות רבות להקלה על כאב שאינן ממכרות. במקרים של כאב חמור, שאינו מגיב למגוון טיפולים תרופתיים ואחרים, או בכאב ממקור של גידול סרטני, ניתן לטפל באמצעות אופיאטים, שהם חומרים נרקוטיים כמו קודאין ומורפיום. רבים חוששים להתמכר אליהם, אבל חשוב לדעת שהאופיאטים גורמים יותר תלות גופנית ופחות התמכרות - וזה לא אותו דבר. כל עוד המטופל מפסיק את התרופות בהדרגה, תלות גופנית אינה בעייתית כמו התמכרות. ובכל זאת, אם למטופל יש היסטוריה של התמכרות לסמים או לאלכוהול, חשוב שידווח על כך לרופא שלו.

12. המיתוס: מיגרנה זה "גורל‭."‬ צריך לסבול, לשכב במיטה בחושך ולהפסיק לתפקד, "כמו שהיה לאמא שלי‭"

לא נכון. כיום קיימים טיפולים ספציפיים רבים להתקפי מיגרנה, שמסייעים להפסקת ההתקף תוך זמן קצר. נשים שסובלות מהתקפים מרובים ישמחו לדעת שהיום אפשר אפילו לקבל טיפול מונע - כך שלא צריך יותר לסבול.

13. המיתוס: הרופא רשם לי תרופה. לקחתי שבוע ולא היה שיפור אז הפסקתי לקחת אותה

לא נכון. במצבים של כאבים כרוניים, בעיקר כאלו שיש בהם פגיעה עצבית, ההקלה אורכת זמן. לעיתים קרובות היא מחייבת העלאה הדרגתית של מינון התרופה ולכן יש חשיבות להמשיך את הטיפול לאורך זמן על מנת לראות את יעילותה של התרופה. בכל מקרה, לא מומלץ להפסיק את התרופה מבלי להתייעץ עם רופא. 

ד"ר יעל שטרן היא יועצת לטיפול בכאב; ד"ר תמר ישר היא מנהלת מרפאת כאב בקופת חולים לאומית ורופאה מרדימה בכירה במרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי