שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ברוז': ונציה של הצפון
    ביקור בברוז', עיר בלגית עתיקה וקסומה, עם כרכרות, סמטאות אבן, מגדלי שעון, ברבורים, פרלינים והרבה תחרה
    קרני שמש בודדות מלטפות את פנינו כשאנו משוטטים בסמטה הצרה, בין בתי לבנים עתיקים. מגדל השעון הגבוה, שנבנה במאה ה‭,13-‬ מתנשא מעל גגות הרעפים המחודדים, מורה על מיקומה של כיכר השוק. כרכרה רתומה לסוס נדחקת אל הסמטה ומאלצת אותנו להיצמד אל קיר האבן. מעלינו נוצצות זגוגיות החלונות, חלקן מעוטרות בקישוטי תחרה לבנים שהפכו לסמלה של העיר, ומאי שם מהדהד צלצול פעמוניה של כנסייה גותית.

     

    ברוכים הבאים לברוז‭,'‬ העיר שרבים הכתירו כמקום היפה והמרתק ביותר בבלגיה. כשהחלה את דרכה במאה התשיעית, איש לא חזה את עתידה כמעצמה תיירותית, אתר מורשת עולמית והעיר המכונה "ונציה של הצפון‭."‬ לכל התארים הראויים האלה זכתה ברוז' הודות למרכז העתיק שלה, בו שמורה פיסה מאירופה של ימי הביניים. הנוף הפסטורלי והאווירה החלומית הופכים את ברוז' ליעד קסום לא רק לחובבי ההיסטוריה, אלא גם לחובבי הרומנטיקה, וזה מה שהביא אותי ואת בן זוגי הבלגי לבקר בה.

     

    את המסע שלנו אל ימי הביניים אנחנו מתחילים במרכז העיר העתיקה, ברחבה הנקראת ‭de markt‬ (השוק‭.(‬ שם ממתינות לנו ארבע דרכים לסייר בעיר: באופניים שכורים, בכרכרה רתומה לסוס, בסירה או ברגל. אוטובוס חשמלי עומד לרשות התיירים ומציע להעביר אותם במהירות בין האטרקציות הרבות בעיר, אך אינו מסוגל להידחק בין הסמטאות הפתלתלות והגשרים העתיקים. לא משנה באיזה אמצעי תחבורה בוחרים, די ביום אחד כדי לסייר במרכז העתיק, וזאת משום שהוא קטן בשטחו, והאתרים המעניינים שבו קרובים זה לזה.


    תחילת המסע אל ימי הביניים - ככר השוק (צילום: mct)

     

    בין תעלות המים הנושקות לצמחייה ירוקה ובנייני הלבנים שנראים ממש כמו תפאורה מתוך סרט, אני מדמיינת שאני נסיכה יפהפייה מתקופת ימי הביניים. את בן זוגי אני מלהקת בלא ידיעתו לתפקיד נסיך פלמי תואם.

     

    "את יודעת‭,"‬ אומר נסיכי הפלמי כשאנחנו פוסעים בהוד מלכות תחת שער מקושת, "אומרים שברוז' היא עיר מזויפת‭."‬

     

    אני עוצרת, מיישרת בהתרסה את כתרי הדמיוני ושואלת למה הוא מתכוון.

     

    "טוב‭,"‬ הוא אומר, "היא לא באמת נותרה ללא שינוי מאז ימי הביניים. לפי מה שמספרים, הבניינים בה הם בסך הכל חיקוי‭."‬ מתברר שעל העיר ברוז' עברו הרבה דברים במאות האחרונות, דברים ששוחרי הרומנטיקה לא ממש זוכרים, או פשוט מעדיפים לשכוח.

     

    היפהפייה הנמה 

    ברוז' אמנם נהנתה משגשוג במאה ה‭,14-‬ כשתעשיית הטקסטיל פרחה בה וקרבתה לים הפכה אותה למרכז מסחרי, ואולם במאה ה‭15-‬ החלו העניינים להידרדר. שוק האריגים דעך, וריכוז המסחר עבר לנמל החדש באנטוורפן. בשנת 1568 פרצה בארצות השפלה מלחמה שנמשכה לא פחות מ‭80-‬ שנה, וכל ניסיון של ברוז' לשקם את עצמה עלה בתוהו. בשנת 1800 היא כבר הייתה העיר הענייה ביותר במדינה.

     

    מי שגילה את הפוטנציאל מאחורי מבניה המתפוררים היה המלך ליאופולד השני. בשנת 1877 הוא שכר את שירותיו של הארכיטקסט לואי דה לה סנסרי, כדי שישפץ את כל מבני העיר. המלך לודוויג דרש מהאדריכל לשמור על סגנון הבנייה הגותי שהיה מקובל בימי הביניים, ונתן הוראה מפורשת לפיה על העיר להפוך ל"מוזיאון ענק ויפהפה‭."‬


    העיר הכי ענייה בבלגיה שלפני 200 שנה (צילום: שלום בר טל)

     

    החל בשנת 1880 העבירה מועצת העיר כספים לתושבים על מנת שישפצו את בתיהם ואת החנויות שברשותם. המצב הכלכלי בברוז' היה עדיין רע מאוד, ולכן איש לא הקים בה מפעלים או בתי עסק. בדיעבד, זה היה לטובה: העיר שמרה על צביונה, לשמחתם הרבה של התיירים שהחלו לפקוד אותה.

     

    ייתכן שספרי התיירות מעדיפים לשמור על הרושם לפיו הבניינים הגותיים בברוז' לא עברו שום שינוי מאז ימי הביניים. אבל אם תשאלו אותי, התהפוכות שעברה ברוז' לא מורידים מערכה. להיפך, המאבק העיקש שלה להישאר מושכת ונערצת מעורר התפעלות. כל שינוי שעברה נעשה תוך שמירה על הסגנון והרוח שאיפיינו אותה בימי תפארתה, וכך נשמר קסמה עד היום.

     

    האווירה בה חלומית, הבתים מדהימים ביופיים. הנוף שונה מכל מה שתראו בעיר אחרת. הכל הודות לליאופולד שהוביל את ברוז' לייעודה האמיתי, זה שתמיד חיכה לה: להיות עיר תיירות.

     

    אגם הברבורים

    בדרכנו לקנות מזכרת מהטיול בעיר, אנחנו חולפים על פני הבזיליקה של הדם הקדוש. בכנסייה זו, כך מספרים, שמור בקבוקון קטן ובו טיפות מדמו של ישו. איש לא יודע אם הסיפור אמיתי או לא, אך נראה שהמוני התיירים והמאמינים שמגיעים לכנסייה אינם מוטרדים מכך כלל.

     

    מזכרת נאה אנחנו מוצאים באחת מחנויות התחרה בעיר. חנויות התחרה בברוז' הן עולם לבן ואלגנטי של יצירות מופת, מסינרים ומפות ועד לדוגמאות מיניאטוריות וקישוטים דמויי תלבושות לבקבוקי יין. בחדרון נפרד - בגדי תינוקות צחורים מתחרות ומלמלות וסרטי סאטן, שנועדו לטקס ההטבלה הנוצרי.

     

    בברוז' קיימת מסורת עתיקה של רקמת תחרה, אותה משמרות קשישות העיר עד היום. התעשייה הזו התפתחה במאה ה‭,17-‬ אך למרות שיד הקשישות עוד נטויה, היצרנים כבר אימצו את התחרה העשויה במכונה.

     

    לא קשה להבדיל בין התחרה הרקומה ביד ובין זו העשויה במכונה: הרקומות ביד הן בדרך כלל מפיות עגולות ועדינות, בה בעת שיצירות המכונה נוקשות יותר במרקמן ומציעות מגוון רחב יותר של מוצרים ויצירות, יפים להפליא. המתעניינים בתחרה של ברוז' יכולים לבקר במרכז התחרה שהוקם בחלקה המזרחי של העיר, שבו ניתן לצפות בפועלות רוקמות באותה טכניקה עתיקת יומין העוברת מדור לדור.


    חנויות התחרה בברוז' - עולם לבן ואלגנטי של יצירות מופת (צילום: mct)

     

    מטפחת התחרה שקניתי תשמח אותי כשאחזור הביתה, חשבתי לעצמי, אבל יש דבר שישמח אותי כבר עכשיו: שוקולד. בלגיה ידועה בשוקולד שלה, וברוז' ידועה בשוקולד הבלגי שלה. מכל מקום קורצות חנויות שוקולד, וחלונות הראווה מפתים כל כך עד שאני שוקלת לשאול את אחד העגלונים אם יש לו כיסוי עיניים מיותר בשבילי. חובבי השוקולד ייהנו מברוז' לא רק בגלל עשרות החנויות והדוכנים שבהם הוא נמכר בכל סוגיו, אלא גם בגלל מוזיאון השוקולד בעיר, שבו ניתן לצפות בתהליך הכנתו.

     

    מצוידים במארז פרלינים צעדנו אל ‭,minnewater‬ "אגם האהבה‭,"‬ הממוקם בקצה הדרומי של העיר העתיקה. ברבורים גאים שטו במים המוקפים צמחייה ובתי אבן, וכשעמדנו על הגשר שנבנה בשנת 1740 וצפינו בנוף הקסום, חשתי שהנסיכה הפנימית שלי מקודמת לדרגת המלכה האם. אמנם ייעודו המקורי של האגם היה בסך הכל לרכז את מי נהר הרייה ‭(reie)‬ שזרם אל העיר ולא להרטיט את לב התושבים, אבל זה לא הפריע לי להתענג על האווירה השורה בו ולהצדיק את בחירת שמו.

     

    למען האמת, גם הברבורים לא הובאו לכאן מתוך אקט רומנטי. האגדה מספרת שבשנת ‭,1488‬ כשהעיר הייתה שייכת למרי מבורגונדי, רצחו תושבי ברוז' את אחד משריו של בעלה. הבעל, מקסימיליאן מאוסטריה, כעס על המעשה ומצא עונש יצירתי: מכיוון ששם השר שנרצח היה ‭,Pieter Lanchals‬ "צוואר ארוך" בפלמית, וסמל משפחתו היה ברבור, הוא ציווה על תושבי ברוז' לגדל ברבורים עד סוף ימיהם.

     

    האם הסיפור הזה אמיתי? את זה אפילו הבלגים לא יודעים בוודאות, אבל בדבר אחד אני בטוחה: הברבורים ששטים באגם האהבה יפים מכדי להיות אמצעי ענישה. אם מקסימיליאן האוסטרי רוצה חיה שהיא באמת עונש, אני יכולה להמליץ לו על ג'וקים. ובכן, הסביר לי בן זוגי, ג'וקים אינם נפוצים בבלגיה, לכן סביר להניח שלא ישגשגו בעיר. עיר בלי ג'וקים? הנה לכם עוד סיבה להשתקע בברוז' ולקנן בה לנצח נצחים.

     

    צעירה לנצח

    כשהערב יורד וגגות העיר נצבעים באור צהוב ורך, אנחנו יושבים על ספסל בפארק הסמוך לאגם האהבה. אני מהרהרת בכל סיפוריה של העיר, ומוצאת שככל שנחשפים סודותיה, כך גדל קסמה בעיניי. אמת ובדיה נפגשו בה ורקמו סביבה מעטה של מסתורין. סיפורים וחלקי סיפורים, היסטוריה מרתקת ומראות שהזמן פסח עליהם יצרו עיר יפהפייה, מוזרה, מכשפת. עיר שמסתירה טפח וחושפת טפחיים, מהפנטת את הבאים ביופיה ומשכרת בניחוחותיה, זוקפת גב ומעמידה פנים שדבר לא יגרום לה להשתנות.

     

    כשמבקרים בברוז‭,'‬ אין טעם לנסות לדייק בפרטים או לחפש אחר האמת. האמת מאחורי הסיפורים אינה משנה דבר. אחרי הכל, ייתכן שהברבורים האציליים של ברוז' לא הגיעו אליה מתוך חיפוש אחר גן העדן, אבל עובדה שהם הרגישו טוב מספיק כדי להישאר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ברוז': ונציה של הצפון"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים