לשפר את האיטלקית: ביקור ב"פסטה מיאה"

הכותרות התחבטו השבוע האם המיתון נגמר. לפי תחלופת הסועדים במסעדת פסטה מיאה, שצצה החודש במתחם ההיי-טק של הרצליה פיתוח, אפשר להסיק שכן. בזמן שחברתי החשאית לארוחה ואנוכי השלמנו פערים, התחלפו בשולחן הסמוך ארבעה סבבים ‭(!)‬ של בולסים. זה אולי אומר שחנוני המחשבים אוכלים בחופזה וממהרים למשרדיהם, אבל אפשר גם להקיש מהתנועה הערה שאכן קיימת התאוששות מסוימת בכלכלה העברית.

לא רק בשולחן הסמוך נרשמה רוח תזזית. "המסעדה הומה אדם כקפיטריית סטודנטים באוניברסיטה, וזה גם הגיל הממוצע. הסועדים נמצאים בשלב המאזדה 3 שקיבלו מהעבודה, לפני שהתעשרו וקנו ג'יפ‭,"‬ איבחנה האישה שממול, שמצטיינת בתובנות. התפוסה המרשימה הייתה תשובה ניצחת לתהייה של הסקפטית: "האם זה עדיין אופנתי לפתוח מזללה איטלקית בעידן אורגני עם מודעות בריאותית? מישהו עוד מרשה לעצמו לתקוע ניוקי ופסטה לארוחות צהריים‭"?‬

פסטה מיאה של הרצליה פיתוח לא שייכת למייסדי הרשת, אלא לזכיינים, לכן טרדה אותי השאלה האם תצליח לשמור על המוניטין של הסניף המקורי בתל-אביב?

העסקית נקבעת על פי המנה העיקרית (תקבלו גם שתייה, לחם הבית ומנה ראשונה‭.(‬ בפותחות מוצעות ארבע מנות לבחירה. קיפצנו מעל סלט הגינה ומרק היום, היישר לצלחת האנטיפסטי. היא הייתה סבירה אבל לא אחידה ברמתה: הבטטה טעימה, הכרובית נעימה, החציל תקני, אבל הקישואים שרופים ללא הכר. דיגמנו גם את הארנצ'ינו - כדור ריזוטו פריך שניצב בלב רוטב עגבניות. הוא היה נחמד, אבל פחות מלהיב מעמיתו התל-אביבי.

פחות מלהיבה מהתל-אביבית. צלחת אנטיפסטי (צילום: שלום בר-טל)

בחירת העיקריות לא הייתה פשוטה: חלק מהמנות כבר חוסלו עד שהגענו, ומאחר שהמסעדה בהרצה, לא נכנסו עדיין כל הפריטים הרשומים בתפריט. גם לשרב היה מה לומר: היה חם מדי בחוץ (ולפעמים גם בתוך המסעדה‭,(‬ כך שחששנו ממנות כבדות מדי. לבסוף, העזר כנגדי לקחה משהו קליל: פסטה ברוטב פטריות וכרישה. אפילו היא, אלופת המזרח התיכון בהכנת פסטה, הסכימה שהיא "לא מתוחכמת אבל טעימה מאוד מאוד‭,"‬ וסיפרה שהיא זוממת לשחזר את הרוטב במטבחה הביתי. אני מצידי לא התלהבתי, וסברתי שהרוטב חסר נוכחות.

גם הלזניה הבשרית גררה עימותים. המנה הגיעה קרה בחלקה ושוגרה בחזרה לתנור. כששבה, לוהטת, שמחתי לנשנש בה, אבל הפרטנרית הייתה חייבת לקלקל: "הלזניה תפלה לחלוטין, הבצק עבה מדי, אין להשוות ללזניה המפוארת שלי‭."‬

לפחות בקינוח (תוספת 25 שקלים) הגענו להסכמה: מוס השוקולד לא התקרב לקרסולי העמית הנשגב של פסטה מיאה האוריגינלית. אז אולי לא הוגן לבוא בתקופת הרצה, והיינו צריכים לתת למסעדה קצת יותר ימי חסד, אבל לפי המסתמן בשלב זה, פסטה מיאה של הרצליה פיתוח חייבת לעשות מאמץ ולהתכוונן אם היא רוצה לשאת בגאון את שם המותג.

לדעתנית בשולחני היה עוד מה להוסיף לנאום הסיכום: "לדעתי נקודת השיא של פתיחת סניפי פסטה מיאה כבר חלפה. לפתוח היום סניף שאין לו ייחוד למעט הפטנט של סוגי רטבים וסוגי פסטה, זה כבר מאוחר מדי. העם כבר התרגל לתחכומים. אמנם המחיר הגיוני, אבל ברחוב כמו שנקר, על כל עשרות הזוזוברות, המוזסים, הבייגלים והטאפאס והטיקה, צריך ממש להשתדל

יותר".

‬פסטה מיאה, שנקר ‭,4‬ הרצליה פיתוח, ‭09-9578111‬

מחיר העסקית: ‭75-48‬ שקל, לפי העיקרית

מטבח: איטלקי

ואם חורגים מהדיל: קינוחים ואלכוהול

שעות העסקית: א'-ה‭17:30-12:00 ,'‬

חנייה: ברחובות הסמוכים ובמגרשי החנייה (בתשלום)

ציון:‭7.7 ‬