שתף קטע נבחר

מצאנו סרט על התאבדות!

הסרט "השדים של לילית" ששודר בערוץ 10 נראה יותר כניסיון לרכוב על הנושא הבוער מאשר ניסיון אמיתי לברר למה באמת התאבדה הנערה שבמרכזו. טוב, בשביל זה יש את "המקור"

 

האם סרט דוקומנטרי על משפחתה של נערה שהתאבדה הוא דרכו של ערוץ 10 להפגין רלוונטיות בעקבות ההתאבדות של דודו טופז בשבוע שעבר? תרשו לי לקוות שלא, למרות שיכול להיות שהנתיחה שלאחר המוות תחשוף את המקרה המצער של שיבוץ הסרט: מישהו בערוץ חיפש באינדקס הסרטים משהו שמכיל את המילה התאבדות, והניח ש"השדים של לילית" (או בשמו המקורי של הסרט, "כמו לילית") ששודר אמש (שבת), יצליח איכשהו להשאיר את ערוץ 10 בתמונה, ככה סביב הנושא הבוער הכללי. אני מניחה שהוא הסיק שמשכורת על שעות נוספות הוא כבר לא יראה מהערוץ בזמן הקרוב.

 

אני יכולתי לחסוך לעובד המסור את ההתלבטות. לא קשור. והאמת, גם לא ממש עובד. איתן חריס, היוצר הדוקומנטרי הוותיק, קיבל חומר נפץ סוריאליסטי, דרמה חברתית ואישית הזויה, אבל לא הצליח – ואולי בכלל לא ניסה – לגרום לי כצופה להתחבר לסיפור מבחינה רגשית. וכשאין הזדהות רגשית – הסיפור קאפוט.

"השדים של לילית". לא רואים בעיניים (צילום: ערוץ 10)

 

"כמו לילית" עוקב אחרי לילית שרף, אישה אנטי-קונפורמיסטית תושבת זיכרון יעקב, שמאמינה שהיא נצר לשבט קדום מיבשת אטלנטיס. הבת שלה בת ה-14, מיתר, מתאבדת בתליה מול חלונה. הסרט מתחיל ברגע בו נפתח המאבק של לילית שרף (דינה איכנבאום) שמעוניינת לשרוף את הגופה. מי שמתנגדת למהלך ומנסה להכשיל אותו היא קבוצה עם אמונות לא פחות פנטסטיות, אם כי הרבה יותר מקובלות בציבור – החברים החרדים מזק"א, שמעוניינים מאוד לקבור את הגופה בסגנון עדות היהדות.

 

נחישות פנאטית

אף אחד מהצדדים לא מעורר במיוחד סימפטיה או הערכה. שרף היא טיפוס שמשדר סוג של אי נוחות מוטרפת, לא בגלל האמונות שלה כמו בגלל התקפות הזעם והתחושה המטרידה שכל ההופעה שלה מול המצלמות היא שואו אחד גדול. לא מדובר בהנחה מופרכת – הסיפור כולו סוקר באדיקות על ידי התקשורת, סיקור שחלק לא קטן ממנו יזמה שרף עצמה. זק"א מצטיירים פה כחבורה של ציידי מכשפות, שפוסלים על הסף כל דבר שמריח קצת שונה ודוחפים בכל הזדמנות את סיפור לילית התנכ"י כדי להוכיח ששרף לא שפויה.

 

שני הצדדים מביאים דבר אחד למצלמה: נחישות פנאטית לקיים את האמונה שלהם, גם אם זה אומר לדרוס את מי שצריך בדרך. הם לא רואים בעיניים. זק"א לא רואה את שרף, שרף לא רואה את הבן שלה, אאור, או את האבא של מיתר, שחי בנפרד בנפרד ממנה ומעוניין בטקס קבורה יהודי.

 

גם הסביבה העוינת של שרף מדגישה את העובדה שכל מי שמסביבה, סליחה על הצרפתית, דוחף את האף שלו לענייניה בצורה בוטה, צדקנית ופאתטית, כמו למשל יואב איתיאל, איש עסקים וכתב ב"מגזין המושבות", ש"תובע תשובות בשם הציבור" באופן דוחה במיוחד, או הגברת ענבר דותן, "אמא עצבנית" מרדיו חיפה, שהתקשרה לשרף והטיפה לה מוסר בצרחות שגרמו לי לרצות לעלות על המטוס הראשון לחיפה ולקרצף לה את הפה עם סינטבון ומים רותחים.

 

אלא שבסופו של דבר "כמו לילית" לקח אייטם טוב והפך אותו לקליפ ארוך, מעט הזוי ומבחינה דוקומנטרית בעיקר שטחי. הרבה קצוות של מידע מועלים בתוכנית, מפוזרים בין קטעים ויזואליים מרהיבים, שלא מגובים באינפורמציה ומשאירים את הצופה עם תחושה של סיפור שנזל מבין האצבעות.

 

האבסורד הוא שכתבת תחקיר בת 12 דקות, שהעלה ערוץ 10 עצמו, בתוכנית "המקור" של עפר שלח ורביב דרוקר, הביאה את כל החוליות החסרות ועשתה את העבודה: ראיון עם האבא, שיחה עם הבן, אאור, שברור שהתגלעה איזו תהום בינו לבין האם בעניין, ראיון עם זק"א על החשדות שהועלו לגבי גילוי עריות (ונפסלו לאחר ניתוח הגופה), הסברים על מקור האמונה של שרף ובעיקר העלאת השאלה שעמדה באוויר לאורך כל הסרט ולא זכתה כמעט להתייחסות: למה מיתר התאבדה?

 

  • לכל כתבות הטלוויזיה

 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"השדים של לילית". חומר נפץ סוריאליסטי
"השדים של לילית". חומר נפץ סוריאליסטי
צילום: ערוץ 10
מומלצים