זמן פציעות
עלילתו הייחודית של "אשתו של הנוסע בזמן" יכולה היתה לייצר דיון רציני בפרדוקסים של הפנטזיה הרומנטית. אלא שהביצוע הלקוי והשטחי מספק כאן דרמה קיטשית ובנאלית למדי
הגורם המפריד בין זוג אוהבים מהווה מרכיב הכרחי בפנטזיה הרומנטית. הוא יכול לנבוע ממקור חיצוני ואובייקטיבי כמו הבדל מעמדי, משפחות יריבות או אירועים היסטוריים, או ממקור סובייקטיבי כמו פער מנטאלי או רגשי בין הצדדים. "קזבלנקה" מהווה דוגמא מושלמת ליכולת למזג מכשול אובייקטיבי וסובייקטיבי לכדי סיפור אהבה טרגי ובלתי נשכח.
"אשתו של הנוסע בזמן", העיבוד הקולנועי לספרה המצליח של אודרי ניפרנגר, חותר לאפקט רומנטי רב עוצמה באמצעות שימוש במכשול אובייקטיבי/סובייקטיבי ייחודי - מוטציה גנטית שגורמת לגיבור הסרט, הנרי דה-טאמבל (אריק באנה), לקפץ באופן אקראי בין נקודות זמן שונות. קלייר (רייצ'ל מק'אדמס), אהובתו ואשתו, נשארת מאחור, מחכה לאיחודם מחדש. הקונספט בהחלט מעניין, אך הביצוע לקוי והתוצאה הסופית מיועדת בעיקר לצופות שיתחברו לאופי הפסיבי-אגרסיבי של פנטזיה נשית זו.
המוטציה הייחודית לגיבור אינה חלק מספקולציה מדעית או טכנולוגית, וההיבטים המדעיים המשולבים בעלילת הסרט הם, לכל היותר, סרח עודף. ההיבט המהותי במוטציה הוא יכולתה לייצר העצמה סמלית של דפוס יחסים מוכר בין גברים ונשים. כל מה שיש מתחת לציפוי הדקיק של מדע בדיוני הוא פנטזיה רומנטית שעוסקת בקסם המתסכל של גבר מסתורי וחמקמק בעיניה של אישה מאוהבת וממתינה.
כשקלייר פוגשת את הנרי בתחילת שנות ה-20 לחייה, הוא מבוגר ממנה בשמונה שנים. הוא לא מכיר אותה אך היא כבר מאוהבת בו עד כלות. מאז גיל שש היא פגשה אותו, כשקפץ אל העבר, בגרסאות מבוגרות ובשלות יותר. העתיד שלו הוא במידה רבה העבר שלה. מאז ילדותה היא מאוהבת בו, אך לא בהנרי של ההווה כמו באותו הנרי שהוא עתיד להיות.
באנה ומק'אדמס. האהבה באה והולכת
עם מטענים מבלבלים אלו, עם חוסר איזון בסיסי זה, היא מגיעה לפגישתם הראשונה. נקודת מוצא זו קובעת את אופי מערכת היחסים הרומנטית שתתפתח. היא שבויה באהבתה לגבר שלעולם לא יוכל להיות לגמרי שלה. שההתבוננות בו בהווה תמיד תכיל בתוכה מרכיב של פנטזיה השייך לציר זמן אחר.
שילמדו מדיוויד פינצ'ר
אקט ההתאהבות מכיל בהכרח היבטים של השלכה לא מודעת ואלמנטים של פנטזיה. האהוב לעולם לא נראה לעיניי האוהב כפי שהוא. למצב הייחודי בסרט יש פוטנציאל ייחודי לדיון במימדי הפנטזיה המתעתעים, הן ברגע הכינון של הקשר ובין בשנות התפתחותו, אך הסרט מאכזב בגלל הפער בין הפוטנציאל של נקודת מוצא זו והסטטיות היחסית, ולכן גם השטחיות, בהצגת מערכת היחסים. במקום לבחון את הפרדוקסים של מצב ייחודי זה מתמקד הסרט בבעיות הפרוזאיות הנובעות מהסיטואציה הייחודית.
עם ההתקדמות בשנות הנישואים, הנרי חוזר שוב ושוב אל העבר שקדם לאיחוד שהוצג בתחילת הסרט. קפיצותיו הופכות אותו לנוכח-נעדר בנישואים, ואת המסע בזמן לסוג של נכות שעליה צריך להתגבר. בעיה נוספת נובעת מהאופן בו המסע בזמן מסכן את בריאותו של הנרי. כיוון שהוא מגיע לכל נקודת זמן חדשה עירום ועריה, הוא צריך לגנוב בגדים ולהימלט מאנשים שרודפים אחריו.
המסע בזמן כנכות של הגיבור ושל הקשר
הסרט היה נשכר מהתמקדות בבחינת הפרדוקסים של הפנטזיה הרומנטית. קלייר המאוהבת הוותיקה מול הנרי שרק פגש אותה, קלייר הילדה התמימה מול הנרי הנשוי לדמותה העתידית. הפוטנציאל הזה למורכבות ואמביוולנטיות הוא דבר שאותו משתדל הסרט לנטרל.
סרטו הקודם של רוברט שוונטקה, "הטיסה", הזכיר במיטבו את עבודת הבימוי של דיוויד פינצ'ר ב"החדר". ב"אשתו של הנוסע בזמן" יש מספר לא מבוטל של נקודות
דמיון לסרט אחר של פינצ'ר - "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן". אך זו אינה השוואה שמחמיאה ל"אשתו של הנוסע בזמן".
רוחב היריעה, המורכבות עלילתית ועבודת הבימוי המבריקה של פינצ'ר הצליחה לעבד את הנושאים העולים מנקודת המוצא הייחודית, ואילו כאן יש בעיקר סכימת קיטש רומנטית בנוסח "היומן" (2004). יתכן וסדרת הטלוויזיה המבוססת על הספר, סדרה שעל צילום הפיילוט שלה הוכרז בשבוע שעבר, תצליח לפתח את מה שחסר בסרט. לא הייתי מהמר על כך.
