שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בירות: חיטה in, שעורה out

    בירות חיטה הן מרעננות, מתוקות ופרחוניות, ומתאימות מאוד לקיץ. שגיא קופר התייצב לטעימת בירות חיטה שאת כולן אפשר להשיג בארץ, וחזר עם המלצות

    בירות חיטה הן מרענן קייצי "רשמי". הן קלות, יש בהן יותר מתיקות ופרחוניות מאשר מרירות, כמו בבירות "רגילות". בארץ מוכר בעיקר הסגנון הגרמני, וגם בירות חיטה בלגיות כמו הוגרדן.

     

    למרות שהשתמשו בחיטה לייצור בירה במשך אלפי שנים ויותר, המבשלה הראשונה בזמן המודרני, נבנתה על ידי משפחת דגנברגר בבוואריה במאה ה-16, בעקבות אישור יחודי שניתן להם לייצר בירה שלא בהתאם לחוק הטוהר הבווארי. יותר מזה: בירה חיטה אפשר היה לייצר גם בקיץ, אחרי שאת בירות השעורה אסור כבר היה לייצר. זאת היתה לכן הבירה הטריה היחידה שאפשר היה להשיג. כשאחרון בני המשפחה מת, עבר הזיכיון לידי הכתר. למרות שהכתר החזיק בייצור הבירה, הסגנון נשאר פופולרי בבוואריה, אבל זאת רק עד לאמצע המאה ה-19, אז השתנו העדפות הקהל, הבישול הפך מדעי ומסודר יותר, והלאגר עלה לשלטון.

     

    האצולה ראתה שאין מה לעשות עם הזיכיון, ומכרה אותו למשפחת שניידר, שממשיכה את הסגנון עד היום (המבשלה). כיום, רבע מכמות הבירה שנמכרת בגרמניה היא בירה חיטה, בעיקר על ידי תאגידים גדולים, אבל גם על ידי משפחות ומפעלים קטנים יותר.

     

    גדי וגלית דבירי (מרכז הבירה בירדי), ליאור בלמס מ"בקבוק", דימה גרבק מה"לאפינג בודהה" ואנוכי, התייצבנו לטעימה של כמה מבירות החיטה הגרמניות שכמותן יש יותר ויותר בארץ בשנתיים האחרונות.

     

    בירות החיטה שיש בארץ מעורפלות ומכילות משקעים שיש להרחיף לפני ששותים. יש למזוג, לרוב, לכוסות צרות וגבוהות, שלחלקן יש פיתולים יפים על דפנותיהן. את המשקעים בהחלט אפשר ורצוי לשתות. המיגוז יהיה עדין, קצף מאוד "סמיך", והסך כל אמור להיות מהנה, וקיצי.


    (צילום: Index open)

     

    מכל הבירות, ההעדפה האישית שלי היא לארדינגר, שאותה אפשר למצוא בבקבוקים למכביר. פרנציסקאנר גם היא טובה מאוד והפאולנר תתאים לרענון קל ומהיר, ביום קיץ חם.

     

    פאולנר בהירה

    צבע כתום נחושת קל, קצף קרמי בגוון בז' קל, ומיגוז עדין מאוד. ארומות קלויות במקצת עם ציפורן, ארומות אופיניות לבירה. טעמי בננה קלים בסיומת. בירה קלה, נחמדה ומרעננת. 5.5% אלכוהול.

     

    פרנציסקאנר הפה וייצן, בהירה

    צבע של בלונד, עם קצף מאוד לבן ויציב. בועות מהירות וקטנות. ריח ציפורן נעים וקל, נקי ומדויק. מרענן. בירה אוורירית, עם גוף טוב. קצרה בסיומת ומאוד מוגזת יחסית לבירות חיטה. איכותית וטובה. 5% אלכוהול.

     

    קרומבאכר וייצן, בהירה

    צבע תפוז מרשים עם קצף לבן שלגי. הקצף עצמו לא גבוה מאוד, אבל יציב. המשקעים בבקבוק שקיבלנו היו קשים ולכן יצרו תרחיפים של פתיתי שמרים בכוס. לא לדאוג – אפשר בהחלט לשתות. הבירה עצמה לא מאוד ארומתית, היא קצת שטוחה ולא בדיוק מדהימה. 5.3% אלכוהול.

     

    ארדינגר וייסביר, בהירה

    צבע כתום עדין. בועות מאוד מהירות ורבות. מאוד ארומתי, תפוזית, במיוחד בפה. היא עשויה היטב, מדוייק. דבשית, קלילה - כולל רמת המיגוז, שהיתה טובה ולא מעמיסה. 5.3% אלכוהול.

     

    אדלוייס

    בירה אוסטרית בעלת 5% אלכוהול, שמכילה "עשבי תיבול". צבע צהבהב עמוק וקצף לבן ויפה. ריח לימון מתוק, גרניום כבד. מבושם. מלווה בניחוחות של ורדים, יסמין ובבונג. הפה מתוק, עם טעמים של עשבי תיבול. "טיליה", אמר דימה, עץ שבפרחים שלו משתמשים ברפואה טבעית (תרזה). צריך לשתות מאוד קרה כדי ליהנות ממנה במיטבה. סגנון שונה מאוד מכל בירות החיטה האחרות - יותר למי שמעדיפה בירות מתקתקות יותר.

     

    סמואל אדמס סאמר אייל

    בבירות האלה יש קליפות לימון מיובשות, שמגיע מישראל. אנשי המבשלה בחנו, בדקו, ודווקא זה, שלנו, מצא חן בעינהם. בגלל הפינה הישראלית הזאת, הכנסנו אותה לטעימה. לא מאוד מעורפלת, מיגוז קל, עם קצף לבן אבל יחסית עבה. דבשית באף, אבל חמצמצה בפה. זהו אייל קל מאוד, יבש ולא מאוד קצר. בירה קייצית בסגנון שונה: לימוני. לא לבלבל עם בירות "שנדי" - זה סיפור שונה לגמרי.5.6% אלכוהול.

     

    פאולנר Dunkel

    צבע נחושת אטום ומעורפל. קצף בז' יפה וסמיך, עמיד יחסית. מאוד קרמלית, קצת חמאתית. בפה גם היא קלה ועדינה – טיפה קלה מדי יחסית לצבע. יש לה רק קצת יותר מרירות מאשר לבירה הבהירה. יורדת בקלות ונעימה. צפו למשהו קליל יותר ממה שהצבע מעיד עליו. 5.3% אלכוהול.

     

    פרנציסקאנר דונקל

    הגרסה הכהה של פרנציסקאנר. צבע חום כהה - יותר מהפאולנר - עם קצף יפה, אך לא מאוד יציב; מספיק כדי להגיע מהבר ללקוח. גם פה, כמו בפאולנר הכהה, הארומות סגורות יותר. הטעם בסדר, עוצמתי אבל עדיין מרענן. הסיומת ארוכה למדי, מהנה וחמצמצה. 5% אלכוהול.

     

    ארדינגר דונקל

    צבע חום - אטום וכהה ממש - עם קצף בגוון מוקה. אף קלוי, טוב. הגוף שלה טוב – מאוד מדויק, עדין. יש בה משהו מתקתק – לא יותר מדי מתוק. הבירה הכהה הטובה בטעימה – ובעצם גם בין בירות החיטה כולן. מומלצת בחום.

     

    ולכמה בירות אחרות

    טריפל קרמלית

     מכילה מעט שיבולת שועל, ולצד זה שעורה וחיטה, מה שעושה אותה "טריפל". צבע זהב צלול ויפהפה. מצוינת, מהאף ועד לסיומת. היא מאוד מאוד ארומתית, עם מתיקות טובה. גוף עשיר ורחב. גבוהת-אלכוהול, מחממת קצת, והוא מורגש טיפה בסיומת. בירה טובה, באמת.

     

    גורדון פיינסט

    גורדון הוא מותג בלגי שבנוי על בסיס "סקוטי", נגיד ככה. סגנון בירה אייל, כבד ואלכוהולי יחסית, שכדי להרבות שמחה, יש ממנו שני סגנונות שונים: סקוץ' אייל - כבד, קרמלי ואלכוהולי, וסקוטיש אייל – שהוא יותר קל ופחות קרמלי. צבע הקרמל בא לבירה מבישול ממושך יחסית, ש'מקרמל' את הסוכרים ונותן את הטעמים המרירים במקצת שבהם אפשר לחוש בסיומת. גילס קפה, היבואנים, החליטו להביא לארץ שתי בירות חדשות של היצרן (ג'ון מרטינס, בלגיה), והשלימו את הסדרה. יש מהבירות האלה גם בחבית, ברשת הטמפל בר:

     

    Finest Red

    גוון נחושת אדמדם. 8.4% אלכוהול. גירסת הבקבוק שונה מגרסת החבית הבלגית... ארומה של עץ או חבית - קצת יינית. מתיקות של אלכוהול מלווה במעט יובש. מרירות קלה ומרעננת. ה-8.4% אלכוהול לא מחממים, אבל כאמור, מורגשים במתיקות.

     

    Finest Gold

    אף מתקתק, וכך גם הפה. 10% אלכוהול, שמורגש מאוד במתיקות, וגם בחימום. ההמלצה היא ללכת על גרסת החבית – היא הרבה הרבה יותר טובה. גרסת הבקבוק מתקתקה ומרירה, אבל רק מזכירה את החבית. קצת שמנונית בסיומת.

     

    Finest Platinum

    אלכוהול 12%. מאוד עשבונית, דשא טרי, קצוץ. הריח סוגר יפה בפה. בירה עוקצנית, יבשה, והרבה פחות מתוקה משתי הבירות האחרות. בסיומת מרגישים משהו 'וודקאי' – אותה מתיקות של סוכר שמוסיפים לוודקה מזרח אירופאית. לשתות מקוררת היטב. בהחלט הטובה בגרסאות הבקבוק של הבירות. יופי.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים