שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יעל אילן, לע"מ

    הביאו את הסתיו: טיולי חצבים

    עמודי הפרחים הלבנים הצצים ברחבי הארץ בימים אלה מסמלים עבורנו את הסתיו הממשמש ובא. זה הזמן לנצל את הפריחה הראשונה של השנה החדשה ולטייל בעקבות החצב

    "החצב פורח והקיץ בורח" אומר פתגם עממי - וזה קורה ממש עכשיו.

     

    פריחת החצבים מתרחשת מוקדם במקומות הקרים ומאוחר יותר במקומות החמימים. מה שאומר שהחל מעכשיו ובמשך חודש עד חודש וחצי (תלוי באזור ובטמפרטורה) נוכל לצפות במחזה המרהיב של עשרות ומאות צמחי חצב המצטופפים זה לצד זה. תופעה זו מוסברת בחלקה מכיוון שאת הזרעים מפזרת הרוח כך שהם נופלים במרחק לא רב מצמח האם.

     

    יש בפריחת החצב משהו מרענן ואופטימי וגם מלנכולי (תלוי בעיני המתבונן), תזכורת לשנה שחלפה ולימים קרירים מתקרבים. עמודי החצבים - לעתים בודדים, לעתים מאות - עולים פתאום מן האדמה החרבה, כמחזה סוריאליסטי, כמו נרות נשמה. שרביטים לבנים וארוכים עטויי פרחים לבנים קטנים שמהווים עבורנו תזכורת לקיץ שעומד לפוג, ולשנה העומדת להתחדש. למרות שהחצב שכיח ופורח בכל הארץ – אנו מתפעלים בכל שנה מחדש מהמחזה הדרמטי.

     

    ברחבי הארץ יש אתרים ידועים אליהם עולים לרגל יודעי ח"ן בעת פריחת החצבים. אנחנו נשלח אתכם לאתרים ולמקומות המדהימים ביותר אליהם כדאי להגיע עכשיו. ה"וואו" מובטח, ואפילו נדאג לכם לעניין נוסף.

     

    לפני הנסיעה כדאי להצטייד במילות כמה מהשירים שנכתבו על החצב. הנה למשל הבית הראשון מהשיר "פריחת החצבים" מאת המשורר מיכאל דשא:

     

    "מִחֵיק שַׁדְמוֹת אֱלוּל הָעֲצוּבוֹת

    מִבֵּין שִׁלְדֵי קוֹצִים שׂרוּפֵי ׂשָרָב –

    עָלוּ חוֹצֵץ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת

    חִצֵּי הַחֲצָבִים הָעֲרוּכִים לַקְּרָב."


    שכיח, אבל מרגש בכל פעם מחדש (צילום: עומר שביט)

     

    תעודת זהות

    בואו נכיר קודם כל את כוכב החגיגה - החצב המצוי. החצב מיוחד במקצב החיים שלו ובמבנהו: בבצלו, בעליו, בפריחתו ובחומרי הטבע הרעילים שבו. 

     

    מהלך החיים השנתי של החצב מורכב משני מועדים נפרדים: בנובמבר יוצאים העלים, ומתחיל השלב הווגטטיבי של חיי הצמח, המתנהל במשך החורף וראשית האביב. באותה תקופה נוצרת התפרחת, אך היא נשארת חבויה בתוך הבצל. באפריל קמלים העלים, וכל חלקי הצמח שמעל לקרקע מתים. בסוף הקיץ (עכשיו) עולה עמוד הפריחה יחיד ללא עלים ירוקים למשך שבועות אחדים, זהו שלב הרבייה המינית, אחריו שוב אין לחצב כל חלק חי מעל לקרקע, פרט לזרעים.

     

    הפריחה מתחילה מלמטה, בעמוד הפריחה הגבוה, וכל יום נפתחת קבוצה אחרת של כ-30 פרחים מעל לקודמים, והפרחים שנפתחו ביום הקודם קמלים. זה קורה כל יום בין 12:00 ל-1:00 בלילה, והפרחים נותרים פתוחים כ-18 שעות. הפרח הבודד קטן, קוטרו כ-10 מ"מ, ומבנהו אופייני למשפחת השושניים.

     

    בצלו של החצב הוא הגדול בין הבצלים של צמחי הבר, אך זהירות, הבצל רעיל! קוטר הבצל עשוי להגיע עד 25 ס"מ והוא ביסודו ובתכליתו מאגר חומרי מזון. למאגר כזה יתרונות רבים, אך גם חסרון – הוא משמש פיתוי לבעלי חיים ליהנות מהמזון שבו. פקעת החצב מכילה רעל הכולל גליקוזידים הפועלים על הלב, וחומרים הגורמים לגירוד בעור.


    חצב בטנטורה. הפריחה מתחילה מלמטה (צילומים: שרה גולד)

     

    בזכות מאגר המזון והמים שבבצלו הענק יכול החצב להרשות לעצמו להוציא עלים עוד לפני הגשם הראשון, וכך הוא זוכה להטמיע ולייצר מזון חדש ללא תחרות מצד צמחים אחרים. לפריחה בסתיו יש יתרונות וחסרונות: יתרונה הוא בכך שרוב הפרחים האחרים פורחים באביב, וכך נמנע החצב מתחרות על המאביקים; החיסרון הוא שבסתיו יש מעט מאביקים. אולי לכן "ויתר" החצב מראש על התאמה ספציפית משוכללת למאביק מסוים.

     

    החצב הוא נציג טיפוסי לקבוצה של 25 מיני גיאופיטים (צמחי בצל ופקעת) הפורחים בישראל בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו וזכו לשם "מבשרי הסתיו". עדיין לא ברור מהם הגורמים הנותנים את האות לפריחתה של קבוצה זו. בין הגורמים מציינים את אורך היום המתקצר ואת הטמפרטורה היורדת.

     

    החצב במקורות

    בארצות ערב ובצפון אפריקה וכן אבותינו נהגו לתחום את השדות בשורות של חצבים, כמסופר במקורותינו: "מהו חצב? שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ" (ב"ב נו, ע"א). בצלי החצב מעמיקי שורש ו"חוצבים" מטה, ולכן משמשים כסימני גבול בין חלקה לחלקה. ועוד מסופר כי "החצב קוטע רגליהם של רשעים" (ביצה כה,ע"ב), ומסבירים, שמי שהעז והסיג גבול רעהו, יעלה אח"כ החצב ויעיד כמאה עדים על העוול שנעשה, וירשיע את הפולש לשדה לא לו.

     

    בתלמוד (שבת קכח, ע"א) מספרת האגדה שנוח לקח עמו לתיבה חצבים, מפני שהם "מאכל לצבאים". עלי החצב מכילים גבישים מחטניים צורבים, ועל כן מקובל שחיות השדה נמנעות מהם. התצפיות מראות שאמנם הצבאים אוכלים עלי חצב, ואף להוטים אחריהם.

     

    אבותינו נהגו לתחוב יחורי תאנה לתוך בצל החצב, וככל הנראה נעשה הדבר לצורכי חיטוי. חכמים פסלו שימוש זה, מתוך חשש כלאיים, ככתוב "אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שיהא מקירו" (משנה, כלאיים א,ח). בימי הביניים שימש הרעל של החצב כסם ממריץ ללב, ותליית בצל של חצב בפתח הבית נחשבה עוד במצרים וביוון הקדומות כסגולה לפריון.  

     

    חירבת קרתא

    שמורת טבע קטנה ולא מפורסמת במיוחד שעונת החצבים היא סיבה טובה לבקר בה. נמצאת בצפון עתלית, על תל כורכר סמוך לשפת הים ולבריכות המלח של עתלית. במקום יש שרידי מבצר צלבני, שרידי מחצבה, תצפית יפה על החוף וצמחייה מיוחדת.


    חורים ברכס הכורכר. במקום יש שרידי מבצר צלבני

     

    איך מגיעים?

    מכביש מספר 4 יורדים במחלף עתלית. אפשר לחנות בחניון לימור ליד תחנת הדלק שבכניסה הצפונית לעיר (דרומית ל"מחנה המעפילים", המקום לא מלבב מבחינת נקיונו) או להמשיך בכביש לכיוון הים ולהחנות את הרכב בחניה מסודרת במקום, ממזרח לכביש ליד השלט.

     

    רקע היסטורי

    החירבה, שאחד משמותיה הוא "לה דטרוא", נבנתה על ידי הצלבנים כעמדה קדמית להגנה על המבצר ששרידיו נמצאים על הים ממש. מצפון נמצאת דרך חצובה המאפשרת מעבר למבצר עצמו. בשל אופיו הטופוגרפי של האזור יצרו המים הזורמים בנחל אורן ביצות אשר הפכו את המעבר שלא דרך החפיר במקום לבלתי אפשרי. מעבר זה היה נתון תמידית תחת התקפות שודדים ומכאן הסיבה להקמת המבצר.

     

    הצלבנים שהגיעו מאירופה עוררו על עצמם את איבתן של כל המדינות שבדרכם לארץ ישראל, ובעיקר של המוסלמים. לכן נתיבי השיט בים התיכון נותרו הדרך העיקרית לקשר בינם לארצות מוצאם. הצלבנים דאגו לבצר היטב את ערי הנמל והדרכים המובילות אל הארץ פנימה. קרתא שימשה במשך עשרות שנים כמצודת דרכים שאיבטחה את השיירות שנעו לאורך דרך הים. 

     

    כמאה שנה לאחר הקמתה, נהרסה קרתא, דווקא על ידי מקימיה. מדוע? לאחר שנפרצו חומות קיסריה על ידי שליט דמשק, הוא פנה אל עבר עתלית. כאשר ראו את הצבא המוסלמי מתקדם לעבר מבצרם, החליטו הצלבנים להעביר את חיל המצב שבמבצר דטרוא אל בין החומות העבות של מבצר עתלית, ולהרוס את המצודה הקטנה שנשארה ריקה ממגינים. אם לא היו עושים זאת, היו עלולים המוסלמים לשים מצור על המבצר הזעיר, אשר לא היה עומד בפרץ.

     

    המצודה היתה מרובעת ומוקפת חומות, כאשר חלקה התחתון נחצב בסלע הכורכר. כיום ניתן לראות את החומה הבנויה מעל הסלע החצוב ואת השקעים לקשירת הסוסים. בתוך המצודה ומסביבה נכרו בורות לאגירת מים, ובמקום נתגלו שרידי צינורות חרס שתפקידם היה איסוף מי הגשמים אל תוך בורות אלו. מצפון למצודה נחצבו בסלע אורוות סוסים. בקיר החצוב ניכרת שורה של שקעים חצובים, אשר שימשו ככל הנראה לקשירות הבהמות. בפאה הדרומית של האורוות ישנה שורת שקעים בקיר ששימשו כפי הנראה לתמיכת קורות של גג עץ שקירה את המקום.

     

    יוצאים לדרך 

    מטפסים כברת דרך קצרה של כ-300 מטרים לראש התל. הדרך מובילה בין שיחי אלת המסטיק, עצי חרוב מצוי בעלי צורה מוזרה שנוצרה בעקבות רוח חזקה מהים ורסס הים. ריח חריף של קורנית מקורקפת (תימין) מצמחים שיבשו ילווה אותנו לאורך המסלול. פה ושם צומחים צמחי צורית גבוהה שסיימה לפרוח, וכמובן - חצבים.

     

    כשנגיע לראש התל נשוטט בין שרידי המצודה העתיקה, החפיר, אורוות הסוסים ועוד. הממצאים ממוספרים ואמורות להיות חוברות הדרכה של רשות הטבע והגנים הכוללות הסברים לממצאים. במדרגות נוחות נעלה על מרפסת הגג שעל מבנה ישן שהוקדש לזכרו של אברהם דנקנר ז"ל ("איש המלח").

     

    משם נצפה לעבר המבצר הענק הנמצא על שפת הים ואין אליו גישה כיום. נתבונן גם בים, בבריכות המלח שלצידן תמיד נמצאים עופות נודדים, נראה את המליחה הנמצאת מצפון ובה צמחי מים לרוב: אשל, קנה מצוי, וצמחים נוספים. נהנה מפריחת החצבים, ומהרכבות החולפות לאורך שפת הים בכל מספר דקות. אפשר להקיף בזהירות רבה את התל ואוצרותיו, ולצפות על כל האזור סביב-סביב.


     

    הנוף לים ולרכבת. באזור בריכות מלח שלצידן תמיד נמצאים עופות נודדים

     

    המלצות:

    • בחופי מעגן מיכאל ובבריכות המלח של עתלית, המהוות מוקד משיכה לציפורים נודדות, מתקיימים סיורים של החברה להגנת הטבע, 03-6388688.

     

    • כדאי לבקר במחנה המעפילים שהקימו הבריטים וכלאו בו את המעפילים הבלתי חוקיים. כיום ניתן לסייר במקום, לעיין במסמכים ולצפות בסרטי הסבר. פרטים: 04-9841980.

     

    עוד אתרי חצבים

     

    תל עכו

    חבריי הצלמים מהצפון עולים למקום בכל 15 לאוגוסט לצלם את המחזה המרהיב - מאות שרביטי חצבים בפריחה מדהימה.

    בעכו ישנן נקודות עניין תיירותיות רבות: לשוטט בשוק, לבקר במסגד ובמצודת האבירים, לשוט בסירה לאורך החומה ולבדוק האם תותחי נפוליאון עדיין מוצגים על החומה.

     

    תל יודפת

    משמש גם הוא כמקום עלייה לרגל בעת פריחת החצבים. כדי להגיע אל התל יש לנסוע מצומת אבליים מזרחה בכביש מס' 781 עד סופו. בצומת ה-T נפנה שמאלה בכביש מס' 784 ובצומת יודפת ימינה בכביש 7955 המוביל אל יודפת. שביל שסימונו כחול יוצא מהכניסה לישוב דרומה במעלה לעבר התל. המקום מציע תצפיות יפות על הסביבה ובנוסף מאפשר לנו להתחקות אחר דמותו ההפכפכה של יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון החשוב מימי בית שני שהיה מפקד המרד הגדול בגליל, ואחר גורלם של המתבצרים במקום.

     

    תל דור

    צפונה לתל בו נערכות חפירות ארכיאולוגיות, ישנו אזור בו פורחים מאות ואולי אלפי חצבים. ההמלצה שלנו: ללכת לאורך שפת הים, שכן פריחת החצבים מדהימה שבעתיים על רקע הים. אם הגעתם לשם, בקרו במוזיאון המזגגה, ולכו לאורך שפת הים עד לחוף הבונים.

     

    מעגן מיכאל

    בין המצבות של בית הקברות הערבי הישן שליד בית הספר שדה של מעגן מיכאל, צומחים להם אלף ואחד חצבים כ"נרות נשמה". סיורים מומלצים באזור: נחל תנינים ותצפית על העופות שעתה החלה עונת נדידתם.

     

    וגם:
    • בנאות קדומים שעל כביש 434 פורחים עכשיו חצבים רבים.
    • על התל הסמוך לעיינות גיבתון נצפו בעבר מאות עמודי פריחה (לא ביקרנו שם השנה).
    • בכניסה למושב בית חנניה מכיוון כביש מספר 4 ישנו תל עתיק ובו פריחה מרשימה של חצבים (בתקווה שבניית הכביש האימתני החדש לא הרסה את התל היפהפה).
    • על המורדות הדרומיים של הר ציון בירושלים, בגיא בן הינום, פורחים מדי סתיו מאות חצבים. המראה מרשים במיוחד בהיותם צומחים במאונך מתוך המדרון התלול.
    • בבית הקברות הישן של מטולה מחכה לכם פריחה שופעת של חצבים.

     

    מכירים אתרים נוספים שבהם אפשר ליהנות מפריחת החצבים? ספרו לנו.

     

    להיכרות נוספת עם צמחי הבר של ישראל, ולעידכון בפריחות שנצפו, היכנסו לאתר צמח השדה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    החרוב בעל הצורה המוזרה
    צילום: שרה גולד
    מרפסת נוף מחורים למוטות
    צילום: שרה גולד
    מומלצים