שתף קטע נבחר

דמויות שטוחות

אין ספק, הפופ הישראלי זקוק לזמרים מחוננים כמו הראל סקעת. אבל הקלישאות המוגזמות והעיבודים המוזיקליים הבנאליים הופכים את אלבומו השני "דמויות" לאכזבה


 

הראל סקעת נחוץ לזֶמֶר הישראלי. יש לו קול יפה עם יכולת לבטא את דקויותיו על פני מנעד רחב, וכישרון הגשה. מדובר בזַמר קלאסי, מהסוג שפעם היה כאן, כמו יהורם גאון וששי קשת בשנות זוהרם. הם לא היו יוצרים שכותבים את שיריהם, אבל הביצועים שלהם היו מעשה אמנות. חסרים היום זמרים שכאלה. המעטים שקיימים נוטים להגביל את עצמם לטריטוריית הזמר המזרחי. מגרש המשחקים של הפופ משווע לקולות גבריים מפוארים מהסוג שסקעת התברך בו.

 

שלוש שנים אחרי אלבום הבכורה שלו, מוציא סקעת את "דמויות", אלבומו השני. אז הוא היה בוגר טרי של "כוכב נולד", אבל כיום הוא מנוסה ומצויד בכל הנתונים להוציא אלבום מצוין בנישה הטבעית שלו – אמצע הדרך רבת התפוצה. נדרשים ממנו רק שירים טובים ועיבודים שמבליטים אותם. ואלה בדיוק הכשלים של האלבום החדש.


סקעת. למה לטבוע בקלישאות? (צילום: לימור אדרי)

 

אמנם האלבום אישי בתכניו, ונפתח בתיאור של הבית הריק אליו סקעת חוזר אחרי הופעה ("תמימותי"), אבל רוב המילים טובעות בקלישאות כמו "אמרת שתמיד יש מקום לתקווה. מספיק נר אחד שעוד לא כבה. והוא שיאיר את החושך כולו" ("אמרת שהשמש", שיר שמפתיע לגלות שחתומה עליו שילה פרבר, יוצרת שנחשבת רעננה).

 

כמה פעמים ספרת עד 1,000

חיסרון מקומם נוסף בטקסטים הוא ההפרזות, שמתבטאות בשימוש במספר אלף, עם שיר בשם זה שבו סקעת שר: "באלף קולות ואלף שירים, באלף מראות ואלף צלילים, באלף צורות אגיד את המילים". כך גם בשירים נוספים: "אלף קילומטרים" ("ציפור"), "אם כמוך/כמוני יש עוד אלף" ("בואי היום") ובשיר הנושא, שנפתח במילים "אלף מחשבות" (שמצד שני, דווקא ניכר בו הפוטנציאל של סקעת ככותב). מדובר בגודש ילדותי שאין מאחוריו מאום מלבד ההגזמה, שמשיגה דווקא את ההיפך, כלומר אינה אמינה ולא מחזקת אלא מחלישה.

 

גם הלחנים חלשים בבנאליות הסכרינית שלהם, שמודגשת דווקא על רקע השירה רבת ההבעה של סקעת. ההפקה אמנם עשירה בכלי נגינה, אבל העיבודים מקוממים בסטנדרטיות נעדרת מקוריות. אפילו ב"כוכב נולד", בית גידולו של סקעת, משקיעים בעיבודים יצירתיים יותר. למרות שיש מעבד ומפיק נפרדים לכל שיר באלבום (פיטר רוט, זיו קוז'ו, יזהר אשדות וסקעת עצמו), השירים דומים בחוסר מעופם. יוצאים מהכלל הם "הזמנו אורחים" החמוד עם הסקסופון של עמית פרידמן (מילים ולחן: דידי שחר), "בואי היום" הסוחף (יהלי סובול) ו"עוד יאיר עלי" הרוקיסטי בצלילו (עפר בשן, בני בשן והראל סקעת).

 

המיינסטרים הפופולרי לא חייב להיות משעמם. גם שם ניתן להעז, לרתק ולהבריק. אפשר גם להישאר שם ובכל זאת להתקרב לשוליים המעניינים ולהתלהב מהרפתקאות חדשות. "אני אשבור את החומות אותן בניתי בידיי", מבטיח סקעת בשיר "סוף". עכשיו שיקיים.

 

"דמויות", הראל סקעת, "ארומה מיוזיק"

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עטיפת האלבום
"דמויות". ציפינו ליותר
עטיפת האלבום
לאתר ההטבות
מומלצים