מסע בעקבות אבשלום

זאת ההזדמנות לצאת ולשחזר את המסע שאליו יצאה מקמל-עתיר לפני שנים: קחו שקיק תמרים ובקבוק מים, וצאו למסע בזמן אל בני העלייה הראשונה שחיו כאן בראשית המאה הקודמת.

מתחילים בנסיעה בכביש ‭.4‬ מצפון לצומת כפר הרא"ה, בצד המזרחי של הכביש רואים מבנה אבן כיפתי. כשנעצור ונטפס, נופתע לגלות שהמבנה הוא אנדרטה שהקימה צילה לבית פיינברג, לזכרו של אחיה אבשלום, עוד לפני שנפתר סוד מותו. רק 50 שנה אחרי שנעלם בדרכו למצרים בשליחות מחתרת ניל"י התגלו עצמות אבשלום בחולות סיני.

אולי איזו דמות מהעבר תצא מאחד החדרים?

לתחנתנו השנייה ניסע בנתיב עפר שעולה צפונה מאנדרטת אבשלום, בנוף שמזכיר את הנופים שהיו כאן בראשית ההתיישבות. ניסע דרך פרדסים שנעקרו מזמן, בנחלות שהיו בידי משפחות המייסדים. בין ברושים ושיחי פטל נמצא את בית האריזה שהוקם ב‭,1923-‬ ששרידיו מגלים תבליט מתפורר הנושא את הכתובת "בית האריזה של אחים לובין‭."‬

נמשיך בנסיעתנו צפונה וניכנס לחדרה. שם, בצומת שבו נושקים "הגיבורים" ל"ז'בוטינסקי" עומד בית פיינברג, מראשוני הבתים במושבה. לפני 113 שנים הגיעה לכאן פאני כדי לראות את הבית שבנה לה לוליק בעלה. הבית גדול, חדריו רחבי ידיים, גבוהי תקרה.

מוזיאון בית פיינברג בחדרה (צילום: אלעד גרשגורן)

אנחנו נעצרים בחדר השני, חדר אבשלום. "'הרימי את עינייך, פאני, והסתכלי', לחש לה לוליק". אולי איזו דמות מן הדמויות שחיו בבית זה תצא לפתע מאחד החדרים, ותזהיר אותנו לבל ניתקל בוויטרינות המציגות לראווה את כלי הבית העתיקים, ותזכיר לנו שהכל היום הוא רק מוזיאון, וכל מי שגר כאן פעם נמצא כבר מזמן במקום אחר.

בבית זה גדל אבשלום. כאן המשיכה פאני לגור גם לאחר מות לוליק ולאחר היעלמותו של אבשלום בנה. במאורעות 1921 התנפלו ערבים על חדרה. בית פיינברג נשדד ואגפו הצפוני נשרף. המשפחה עזבה את הבית ולא שבה אליו עוד. במשך השנים הושכר הבית, ולאחר מכן ננטש. רק באחרונה שוקם, ושוב פתוחות דלתותיו לקבל אורחים (לא בשבתות‭.(‬

לא רק מחתרת, אלא גם משולש רומנטי

נצא מחדרה וניסע לזכרון-יעקב. נחנה ליד בית הכנסת הישן ונפסע לאורך רחוב המייסדים, שהיה רחובה הראשי של המושבה והיום הוא מדרחוב, עתיר מסעדות וחנויות מעוצבות השוכנות בבתים העתיקים.

נפנה אל בית אהרונסון במעלה הרחוב. הבית, מהראשונים במושבה, נבנה ב‭1883-‬ ונשאר שריד לסגנון הבנייה במושבות הברון. כאן היה המטה של מחתרת ניל"י, שפעלה נגד הטורקים. לא רק מחתרת, אלא גם משולש רומנטי פעל בבית אהרונסון: כאן אהב אבשלום את רבקה ארוסתו בגלוי, ואת אחותה בסתר.

בית אהרונסון בזכרון יעקב (צילום: ערן יופי-כהן)

נלך לאורך המדרחוב בנתיב שבו הלכה שרה, גופה דווי מעינויים, ב‭5-‬ באוקטובר ‭.1917‬ ניכנס לחצר. לפנינו שלושה מבנים: בית המשפחה ובית אהרון, בכור האחים - שניהם נשמרו בצורתם המקורית על תכולתם וחפציהם - ומבנה מוזיאון ניל"י שהוקם על ידי רבקה. שלושתם פתוחים לקהל. כאן גרה שנים ארוכות רבקה ארוסת אבשלום לבדה, עד מותה בגיל ‭.89‬

ממול, בית אהרון. על הקיר בחדר האורחים תמונת אבשלום וחרבו, סמל לקשר בין המשפחות, שאף שלא נישאו זו בזו, נקשר גורלן לנצח. נלך לאורך הבית, חדר מתוך חדר עד לסופו, והנה פתח ברצפה המוביל למרתף, ומולו חדר האמבט שבו שמה שרה קץ לחייה ביריית אקדח.

נמשיך בעקבותיה אל בית הקברות הישן שנמצא במורד הרחוב שמאלה.

 על קבר שרה מצבה פשוטה ורק שמה הפרטי חקוק באבן. לולא נקברה אמה, מלכה אהרונסון, לצידה, לא היה אפשר לדעת שזהו מקום קבורתה של גיבורת ניל"י.

עוד מעט ערב. נוסעים לבית חנקין בגבעת אולגה לסיים את הסיפור. ניסע בכביש 2 דרומה עד מחלף אולגה-חדרה, משם מערבה לכיוון "כפר הים‭."‬ נטפס במדרגות הרבות אל הבית שבנה יהושע חנקין, לאולגה אשתו בשנות ה‭.30-‬

אולגה הייתה אחותה הבכורה של פאני, מיילדת רבת-ניסיון שלא ילדה ילדים משלה. בני הזוג חנקין לא זכו לגור בבית שעל הגבעה בשל מותה של אולגה, והוא עמד בשיממונו שנים ארוכות. היום פועלת בו מסעדת "חנקין‭."‬ מן התמונות שעל הקירות והשולחנות מחייכים אולגה ויהושע, בעלי הבית המקוריים, ומן החלון הגדול ניבט אלינו מראה השמש המשתכשכת במים אל שקיעתה.

• ייעוץ: יוכי משל, מדריך סיורים וטיולים של מוזיאון חאן חדרה