בית חרושת לאמנות בלב תל אביב
מתחם נחושתן בנווה צדק, אתר טמפלרי ששופץ ושוחזר, ייחשף בראשונה במסגרת הביאנלה לאמנות שתיפתח בסוף השבוע
בלב אירועי הביאנלה לאמנות שתיפתח בסוף השבוע בתל-אביב עומדת תערוכה הנושאת את השם הדרמטי "קרקס אוניברסאליס בע"מ - מופעי עיר." מדובר בתערוכה המספקת לא רק הצצה לאמנות מסקרנת מהארץ ומהעולם - אלא גם לאחת מפינותיה הנשכחות של תל-אביב: התערוכה ממוקמת בתוך אסופת בניינים טמפלריים אותנטיים, משופצים ומשוחזרים, בין נווה צדק לפלורנטין (או ליתר דיוק: רח' אילת ,(61 שעדיין לא נחשפו לקהל הרחב.
את התערוכה אוצרת עדנה מושנזון, לשעבר אוצרת בכירה במוזיאון תל-אביב. כשהוזמנה מושנזון בשנה שעברה לאצור את התערוכה, היא החלה לחשוב עם מארגנות הביאנלה על אתר משמעותי ומיוחד לקיומה, שישתלב בתוכן שלה. לאחר סיורים רבים בעיר, מחקרים ולבטים, נבחר לבסוף המתחם הזה. מדובר בפנינה עירונית הנחבאת בצלו של מגדל נווה צדק, שכבר זכה לקיתונות של בוז.
אם מתעלמים מ40- הקומות של המגדל, השייכות בעיקר לתושבי חוץ ולישראלים אמידים - אפשר להתחיל ליהנות מהסביבה. "למרות שאני גרה קרוב מאוד למתחם, לא הכרתי אותו," מספרת מושנזון. "תחילה הוא היה סגור, כי בית החרושת נחושתן שפעל בו נסגר, ואחר כך לא ניתן היה לגשת לשם בשל עבודות הבנייה במגדל. עכשיו, לאחר תהליך השיפוץ והשחזור, ניתן להעריך את ייחודו, ולהבליט אותו באמצעות התערוכה."
המתחם, הידוע בשם "נחושתן," כולל את מבני בתי החרושת שפעלו בו וכן מבני מגורים שנבנו בראשית המאה ה.20- בנו אותם הטמפלרים, שעזבו ב1868- את מולדתם, ממלכת וירטמברג שבדרום-מערב גרמניה, והתיישבו בארץ הקודש מתוך אמונה דתית בתיקון העולם בדרך של עבודת כפיים.
ראשוני בניה של הכת הזו התיישבו תחילה בחיפה ואחר כך ביפו, בבתי המושבה האמריקנית שננטשה. מאוחר יותר התיישבו בוולהאלה (לאורך קו מסילת הברזל שבין יפו לירושלים) ובאתרים רבים אחרים ברחבי הארץ. בתל-אביב נקשר שמם בעיקר ביישוב החקלאי שרונה, הממוקם מול הקריה ושופץ באחרונה, אך גם הפעילות התעשייתית של הטמפלרים תרמה רבות להתפתחות הארץ, ולכאן נכנס סיפורו של מתחם נחושתן.
הסיפור של האחים וגנר
הסיפור מתחיל עם האחים הטמפלרים וילהלם וגיאורג וגנר, בנים למשפחה ענפה של חרשי ברזל, שהגיעו ליפו בשלהי המאה ה.19- שנים מעטות לאחר הגיעם ייסדו בית חרושת ליציקות ברזל, הרכבת מנועים ומשאבות מים בשם "האחים וגנר," וסמוך לו הקימו את מגורי המשפחה.
בית החרושת היה מן המעסיקים הגדולים של היישוב דאז, וסייע רבות במודרניזציה של השקיית הפרדסים והבוסתנים באזור כולו. עובדיו היו יהודים, ערבים ובני המתיישבים הטמפלרים עצמם. במלחמת העולם הראשונה הופגז המפעל על ידי משחתת צרפתית, בשל החשד שייצרו בו נשק.
במלחמת העולם השנייה גורשו הטמפלרים מהארץ, בחשד ששיתפו פעולה עם הנאצים. לאחר גירושם ועם צמיחת העיר תל-אביב, עברו מבני המשפחה ובית החרושת מיד ליד ומצבם הידרדר. בין השאר, שיכנו בהם עולים ממצרים, השתמשו בהם כבית ספר, ואחר כך נפתח בהם בית החרושת למעליות "נחושתן," שהתפנה מהמקום בשנות ה.80-
לצורך בניית מגדל נווה צדק האימתני נדרשו הקבלנים בתמורה לשפץ ולשחזר את המתחם ההיסטורי הסמוך, וכיום ניתן שוב להתפעל משכיית החמדה האירופית בלבה של תל-אביב. על המלאכה הופקד אדריכל השימור אמנון בר-אור. סביב הבניינים הוקמה רחבה מטופחת וגשר הולכי רגל, המקשר בין המתחם לבין שכונת נווה צדק, שמעבר לציר הרכבת הטורקית הישנה.
שכיית חמדה אירופית בלב תל אביב. מתחם נחושתן (צילום: עמית מגל)
תל-אביב שבתוך היצירות
בשבועיים שבהם תתקיים הביאנלה יארחו המבנים המשופצים והרחבה שביניהם יצירות של כ50- אמנים ישראלים ובינלאומיים, שיציגו פסלים, ציורים, מיצבים והקרנות וידיאו, לצד עשרות יצירות אחרות שיוצגו בגלריות, בחללים ובסטודיו של אמנים ברחבי העיר.
מושנזון: "הבחירה במתחם משתלבת באירועי המאה לתל אביב, כי מדובר במיקום שממנו נשקפת פנורמה אורבנית של שכבות ההיסטוריה הבנויה של תל-אביב ויפו. במערב בתי האבן של השכונה הטמפלרית, ממול שכונת נווה צדק, ומעבר להם את קו הרקיע הקופצני החדש של העיר. ניתן גם לראות מבנים שונים, בסגנונות בנייה ערבית, עות'מאנית ומנדטורית, המקיפים את המתחם, בהם ביתו של שמעון רוקח, ממייסדי העיר."
ההיסטוריה העשירה של המקום תמצא ביטוי גם בעבודות האמנות שיוצגו בתערוכה, המתייחסת לנושאים הקשורים בעיר ולשינויים החלים בה. למשל בעבודתו של האמן הישראלי שי עיד אלוני, שיוצר צביר מגדלים צבעוניים מחפצי עץ שנמצאו ברחוב. לידו תוצג עבודתו של מוניר פאטמי, צרפתי יליד מרוקו, שבונה קו רקיע הדומה לזה של תל-אביב או ניו-יורק, עשוי מ1,500- קלטות וידיאו ישנות.
האמנית הישראלית הצעירה אפרת קדם מתייחסת בעבודתה, שכותרתה "שימור מחמיר," לנושא השימור, המדובר מאוד היום בתל-אביב, וכמוה גם יעל אפרתי בעבודתה "גנסין - "6 שבה היא משחזרת את חלקי הבניין שנהרס ופינה את מקומו לבניין חדש.
שמה של התערוכה - "קרקס אוניברסאליס בע"מ" - קשור גם הוא לתל-אביב.
השם לקוח מ"נמר חברבורות," מחזהו של יעקב שבתאי. זהו שמו של הקרקס שביקש להקים בחולות ת“א גיבור המחזה.
לא רק תל-אביב משתקפת בתערוכה. יש בה עבודות המתייחסות גם לערים אחרות, כמו ברלין, שנחאי והוואנה, וגם לערים דמיוניות ובדיוניות. כך, למשל, עבודת הווידיאו של האמנים אלורה וקלדזייה, החיים בפורטו ריקו, העוסקת בהרס "ארמון הרפובליקה" הקומוניסטי במזרח ברלין, או עבודת הווידיאו של האמן האיטלקי אוליבו ברביארי, שבה הוא מצלם את שנחאי מעל למגדלים. האמן אף יתארח בביאנלה ויכין את עבודתו הבאה: תל-אביב במבט מלמעלה.
"אני מקווה שעבודות האמנות העוסקות בתהליכים אורבאניים יחדדו את ההתבוננות שלנו בסביבה שבה אנחנו חיים," מסכמת מושנזון. "אני מקווה גם שהן יעוררו מעורבות גדולה יותר בעיצובה של העיר וביקורתיות ביחס אליה."
