הרדופים שלי: המחלבה האורגנית של "הרדוף"

אחד מאיתנו הוא חסיד גדול של אנתרופוסופיות, ומחנך את ילדיו לאורה, ואילו השני סתם יודע על העסק הזה דבר או שניים, אבל לא ממש העסיק אי פעם את חלקי מוחו ההולך ומתבלה ממילא, בשאלה אם זה טוב או רע ליהודים. לא משהו שאי פעם עלה על הפרק, נגיד ככה. בכל הקשור בחקלאות אורגנית, הגענו שנינו עם ידע רחב יותר, ואיזו שהיא תפיסה מוקדמת של העסק. חיובית או שלילית?

בואו נגיד שהפשרה המקובלת ביננו היתה "כן, אבל לא בכל מחיר". לקיבוץ הרדוף באנו על מנת להבין אולי פעם אחת ולתמיד מה זה אומר כאשר מוכרים לנו מוצרי חלב אורגניים, וגם להבין אם כן או לא בכל מחיר. לא באנו סקפטיים, נגיד ככה, אבל גם לא חסידי המוצרים, מקורותיהם ומקדמיהם.

תפיסה שהחלה לפני 80 שנה

"הרדוף" הוא שמו של קיבוץ גלילי שנוסד בשנת 1982, לאור התפיסה האקולוגית ביו-דינמית. שיסודותיה הוצבו על ידי רודולף שטיינר, אבי התורה כולה, כבר לפני משהו כמו 80 שנה. הרעיון הכללי הוא שיווי משקל בין אדם וטבע, בין החקלאות והסביבה וכן הלאה, תוך מתן דגש על אותם עקרונות כלליים שהשיטה דוגלת בהם. הרדוף, שנוסדו כקיבוץ אנתרופוסופי, מעבדים היום סדר גודל של 1000 דונם ירקות ופירות, כאשר אפשר לאמר שהרפת שלהם – שהוקמה עשור לאחר יסוד הקיבוץ – נמצאת היום בלב העשייה של הרדוף.

תפיסה האקולוגית ביו-דינמית. מחלבת "הרדוף" (צילום: שגיא קופר)

בנוסף על כך, וזה בהחלט חלק מתפיסת העולם כאן, מעסיק הקיבוץ הרבה מאוד אנשים בעלי צרכים מיוחדים במשק עצמו, כשחלק מהם גרים בו. מדובר על תוכניות שיקום, בעיקר של נפגעי נפש, אבל לא רק, שמשולבות בעשייה ובחקלאות המשקית. ילדים בתוכניות אלה ואחרות לומדים עם ילדי המשק, בכיתות מקבילות או באותן הכיתות, וגם זה, חלק מהעניין.

את הרפת, ואת החקלאות בכלל בקיבוץ, מנהל יורם קלגרד. זה אחד מאותם אנשים, שלו היו מעמידים אותם בחזית ההסברה הישראלית, אפשר היה להביא לארץ את אולימפיאדת 2020, אם היינו רוצים. לא, זה לא להט משיחי, אבל זה כן שכנוע עצמי וכן עניין מקצועי מאוד, מקצועני וברור.

הרפת, הוא מסביר, היא באמת בלב העשייה של הקיבוץ. החלב אורגני כיוון שהפרות ניזונות על מזון אורגני, לא על תערובות קנויות, אלא על מה שהמשק יכול לספק להן. במידה ואין קש או גרעינים אורגניים, הם מייבאים מחו"ל, אבל בכל מקרה מדובר רק בתערובות אורגניות. את העגלות משקים בחלב פרה שנחלב ברפת עצמה. פעם ראשונה שאנחנו שומעים על רפת שעושה דבר כזה, בארץ. בכל הקשור ברפואה ברפת, הם לא משתמשים בתרופות כימיות, אלא ככל האפשר ברפואה

טבעית, ללא טיפולים הורמונליים, והכי חשוב, רפואה מונעת: מרחב המחיה של הפרה הוא גדול יותר, והמרבץ יבש ונקי.

"הרדוף" היו הראשונים לקלטר, לחרוש, את המקום בו רובצות הפרות. בצורה כזאת, הסביר יורם, מכניסים את הזבל הרטוב לתוך הקרקע, ומעלים אדמה יבשה יחסית. "את הנוהג הזה אימצו הרבה מאוד רפתות ישראליות בשנים האחרונות", הוא מחייך. "מכירות הטרקטור והמקלטרת האלה, בקומבינציה הזאת 'שלנו', עלו מאוד. היינו צריכים לבקש אחוזים מהיבואן".

את המרבץ הם אוספים, בסופו של דבר, ומשתמשים בו כזבל ודשן לשדות שלהם; קומפוסט שהרדוף מייצרת בעצמה למעשה. "הצרה עם החקלאות הישראלית היא, שהיא מסתכלת על הרפת כיצרנית זבל, במקום להסתכל עליה כמפעל לדשן", אומר קלגרד. "ברגע שאנשים יבינו שהם צריכים את זבל הפרות, הם יתחילו לחשוב על הרפת בצורה שונה לחלוטין. בשלב מסוים, בגלל הקלטור הזה ברפת, הגענו למצב שהקומפוסט היה יבש מדי, והיינו צריכים להוסיף לו נוזלים.

ראשונים לקלטר (צילום: שגיא קופר)

המקור הברור היה מהמחלבה עצמה. כך אנחנו כיום במצב שמהרפת הזאת יוצא אפס ביוב, מושג בלתי נתפס בישראל. "כל הפעילות הזאת, אגב, היא בניגוד לרפורמות מסוימות שנעשו בישראל, וגורסות שינוע של זבל הפרות למרכזי ייצור קומפוסט ומשם חזרה לרפת או לשדות. בעניין הזה חייבים לאמר שלהרדוף יש יתרון בכך שהרפת היא חלק ממכלול חקלאי שלם שיש לו גם גידולי שדה, ולא כל רפת יכולה לנצל את כל הזבל שהיא מייצרת. אבל למרות זאת, יש מספיק משקים בארץ שכן יכולים". רפת של 100 פרות ניזונה משטח של 1200 דונם שיטופלו בשיטה אורגנית כדי לספק לה את צריכת המזון. הזבל שמייצרות 100 פרות מספיק לדשן את אותם 1200 דונם", אומר קלגרד.

חלב, ירקות ומוצרי מאפה

בסך הכל, מייצרת "הרדוף" בעצמה ירקות, מוצרי מאפה וחלב. את חלב הבקר היא מייצרת בעצמה, באותה רפת אורגנית עליה דיברנו כאן, ואילו את חלב העזים היא קונה. עדי פרגר, הטכנולגית הראשית של המחלבה, היא שאחראית על המוצרים השונים שמיוצרים כאן, בתוכם החלב האורגני, יוגורט עיזים מצוין, חמאת עיזים וחמאת בקר, שמנת, לבנה והגבינה המפורסמת של הרדוף: גבינה לבנה, 5%, בעלת מרקם מפתיע ומדהים, שונה לגמרי ממרקם הגבינות הלבנות שאנחנו מכירים מהמחלבות האחרות. "אני לא יודעת למה המרקם שונה כל כך", אומרת פרגר. "יכול להיות שזה מבנה ותכולת החלבונים השונים של החלב עצמו, ויכול להיות שחלק מזה נעוץ בשיטת הייצור: הגבינה מיוצרת בטפטוף, בשקים גדולים, ולא בשיטות המקובלות".

גם החמאה מיוצרת אחרת, ואפילו השמנת שונה כאן: היא מכילה 40% שומן, בניגוד למקסימום של 38% שנהוג בשמנות אחרות, וצריך לטעום כדי להבין את ההבדל בין המוצרים האלה. בכל מקרה, אי אפשר לבדוק במחלבה עצמה מהי הסיבה להבדלים הגדולים בין ה-5% של הרדוף ויתר גבינות ה-5%: "אף פעם לא הזרמנו חלב לא אורגני דרך הצינורות האלה", אומרת פרגר, "ואין לנו שום כוונה לעשות את זה, משום סיבה שהיא".

לבסוף, שאלנו קצת לגבי החיבור של "הרדוף" עם "תנובה" - שרכשה אותה. דורון שפון, מנהל השיווק, ודניאל רפאלי, איש השיווק והמכירות של החברה (שאגב, הוא הילד הראשון של קיבוץ "הרדוף"), אומרים שללא תנובה, ההשקעות שלה בחברה ורכישתה הלכה למעשה, היה קשה עד בלתי אפשרי לקיים את "הרדוף", אבל יותר מזה: "ההשקעות של תנובה אפשרו להרדוף לבנות את המחלבה החדשה והנוצצת שלה", אומר דורון. "זה לא שכל מוצר או סדרת מוצרים מצליחים, אבל הידע השיווקי והגב יאפשרו ומאפשרים הכנסת מוצרים חדשים, כולל כניסה לשוקים משפחתיים, רחבים יותר".

במידה רבה, אם חושבים על זה, דווקא הכסף הגדול מאפשר להביא את בשורת החלב והגבינה האורגניים לציבור רחב יותר, ולקיים בכך את הגרעין האורגני, שהרדוף מהווה. כמו שראינו, דברים רבים יוצאים מהרפת ומהמחלבה הזאת, כאלה שבסופו של דבר מגיעים גם לרפתות ולחלב הרגיל. אז אנחנו אומרים שאם אתם מחליטים על משהו חדש לשנה החדשה, קחו החלטה לקנות מדי פעם מוצר אורגני. בסוף זה יחזור אליכם. כמו השקעה קטנה.

רן בוק הוא הבעלים של "27.6 - מרתף הגבינות של רן בוק", ומחבר הספר "גבינות", בהוצאת כתר. לאתר הבית של רן לחצו כאן