שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שואה ודעה קדומה
    כריסטוף וולץ, כוכב "ממזרים חסרי כבוד" מבקש שתשאירו את דעתכם על נאצים בקולנוע - בבית. בראיון ל-ynet הוא מספר על התפקיד המורכב שלקח על עצמו, וגם על העבודה עם בראד פיט וטרנטינו: "זו פשוט כתיבה גאונית"

    קוונטין טרנטינו המציא מחדש את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. הוא מחק ממנה את הפן האידיאולוגי, טרף בקערת פופקורן את הטובים והרעים, מזער לרמת הסימבוליקה את מקומם של הקורבנות ויצר, עם כל הפרובלמטיות שבדבר, את סרט הקולנוע המהנה ביותר שנוצר עד כה בהתייחס לאחד מפרקיה השחורים של ההיסטוריה האנושית.

     

    זה מרגיז, מקומם, מצחיק, מטריד, מותח ומרגש וכן, "ממזרים חסרי כבוד" הוא עוד נסיעה מטורפת באחת מרכבות ההרים עמוסות האדרנלין של טרנטינו. "אינני מאמין בעוגיות מזל שקושרות הכל בסרט יפה", הוא הודה במסיבת עיתונאים שנערכה היום (ג') ולמען האמת, יש משהו משחרר בטבעיות שבה הוא כמעט ומפציר בך לוותר על הסאבטקסט.


    וולץ ב"ממזרים חסרי כבוד". "הוא עשה לי את הסרט", אמר עליו טרנטינו

     

    במשוואה הקולנועית שיצר, סרט שואה ומערבון ספגטי עומדים אחד מול השני, משני קצותיו של השווה, בלי למצמץ. יהודים מפצפצים באלות את גולגולותיהם של קצינים נאציים והם מצדם, שומרים על צלם, נאמנות ובמידה מסוימת על גבורה ויש בזה מן המבלבל. מרוב הפוך על הפוך קשה להצביע על תחושה דומיננטית שמובילה את הצופה בצאתו מהסרט ובזה גדולתו העיקרית.

     

    "אני מבין את תחושת חוסר הנוחות, אבל זוהי בדיוק ההגדרה של הרגע הדרמטי", אומר בראיון ל-ynet השחקן האוסטרי כריסטוף וולץ, המגלם בסרט את קצין האס.אס האנס לנדה.

    "החיים זה לא שחור ולבן. זה גם וגם. קל מדי לשבת בקולנוע ולומר לעצמך שיש את הנאצים הרעים ואת היהודים הנרדפים ואתה, מובן מאליו, ניצב לצד הטובים. זו תפיסה שלא מאלצת אותך לשאול שאלות או להתמודד, שמה אותך במקום בטוח ומי רוצה בזה?".

     

    בגיל 52 עם קריירה בת שלושה עשורים שלא הצליחה לפרוץ את גבולות אוסטריה וגרמניה, הפך סוף סוף וולץ לכוכב בינלאומי. הוא גנב את ההצגה מבראד פיט, שנראה לצדו דהוי. לקח בהליכה את פרס השחקן בפסטיבל קאן, הרוויח בכבוד את המשפט "וולץ עשה לי את הסרט" מטרנטינו ואפילו גרם למבקרים האמריקנים לתהות כיצד שחקן שכזה נעלם מעיניהם.


    "תשאירו את הדעות הקדומות מחוץ לאולם" (צילום: עופר עמרם)

     

    "זו רכבת הרים שעליתי עליה", הוא מודה אבל מדגיש: "ההצלחה של התפקיד קשורה באופן ישיר לתסריט. כל שחקן שהיה נכנס לנעליה של הדמות, היה זוכה להצלחה רבה. זו בעיני הדמות הטובה ביותר שנכתבה בספרות הדרמטית ואני לא מגזים. אי אפשר להיכשל איתו. וכן, זה תפקיד שפותח דלתות".

     

    טרנטינו מלגלג בסרט על האמריקנים שמדברים אך ורק אנגלית, שזו גם הסיבה שהסרטים שלך לא הגיעו לקהל הבינלאומי.

     

    "מאוד מצחיק אותי שיוצרים ומפיקים חושבים שאנשים לא הולכים לסרטים עם תרגום מתוך מחשבה שאנשים לא אוהבים לקרוא", הוא אומר. "זו שטויות. צריך להסתובב ברחוב ולראות את כמות האנשים ששולחים הודעות sms בסלולרי. הדור הזה קורא יותר מהר מכל דור אחר בהיסטוריה".

     

    לגנוב את הזרקורים מכוכב ענק כמו בראד פיט זה הישג לא מבוטל.

     

    "על זה את צריכה לדבר עם קוונטין, למען האמת, כי הכל כתוב בתסריט. זו כתיבה גאונית. העבודה עם פיט היתה פנטסטית. הוא שחקן אמיתי, והעובדה שהוא אחד הכוכבים הגדולים בעולם לא היתה חלק מהמשוואה".

     

    בעזרת הבן

    זהו אינו הביקור הראשון של וולץ בישראל. בנו, כך מסתבר, מכהן פה כרב. "זה נכון, הייתי בארץ מספר פעמים בעבר בביקורים פרטיים", הוא אומר ומעדיף שלא להרחיב בנושא. טרנטינו, שחשף את סיפור הסרט בראיון למגזין יהודי בניו יורק, סיפר שנעזר בבנו של וולץ לתרגום מילים מיידיש. לא ברור כיצד הגיב הבן על התפקיד של אביו, אך מה שבטוח הוא שוולץ עצמו מתייחס לתפקיד באופן פילוסופי.


    "לא שיחקתי נאצי, נתתי למדים לעשות את זה"

     

    לשאלה איך משחקים נאצי מבלי להראות אמפטיה הוא מתלבט כיצד לענות. "אגלה לך סוד", הוא מפתיע, "לא שיחקתי נאצי. נתתי למדים לעשות את זה. נכון, הדמות חיה תחת ההגדרה 'נאצי' אבל התפקיד שלי הוא לתרגם את זה לפעולות. אי אפשר לשחק 'נאצי', זה כמו לנסות לשחק 'אהבה' או 'שנאה'. קצין האס.אס, האנס לנדה, הוא דמות מורכבת, ממש כמו שהיטלר היה על פי עדויות איש שיחה מרתק וגבר שרמנטי".

     

    מוזר לך להגיע לישראל עם התפקיד הזה?

     

    "זו השאלה שהופכת את המסע שלי לכאן לראוי. מאוד הייתי רוצה שתשאירו את הדעות הקדומות שלכם מאחור ותצפו בסרט הזה בזכות הנראטיב שלו. האנס לנדה הוא לא בדיוק הנאצי שהצופים מתורגלים לראות על המסך. טרנטינו לא מוצא עניין באנשים משעממים. התפקיד הזה כמו שאמרתי הוא אחד הטובים שנכתבו. הסיבה לכך היא שהדמות בלתי צפויה. יש בו פניות מפתיעות, אין לו דעות קדומות, הוא לא מונע מאידיאולוגיות".

     

    אתה אומר שהכל משחק בשבילו?

     

    "משחק, עבודה, ניסיון קיומי. עיתונאים רבים אמרו לי שמדובר בנאצי שמשווה בין יהודים לעכברושים. זה נכון שהוא עושה את ההשוואה אבל מה שחשוב ומעניין זה שבעיניו לא מדובר בעלבון.

    הוא לא רואה בעכברושים יצורים נחותים. למעשה הוא חושב שהם יצורים עילאיים, חכמים, מאורגנים - בניגוד למשל לזן ציפורי הטרף שכולנו רוצים להיות חלק ממנו".

     

    זו במידה רבה תפיסת העולם של טרנטינו, שמתנער מאידיאולוגיות וסאבטקסט.

     

    "לחלוטין. העבודה של טרנטינו מנקה את עצמה מאידיאולוגיה ומה שנשאר - קרוב יותר למציאות. לזה אני מתכוון כשאני מדבר על היעדר דעה קדומה".

     

    גם וולץ הגיע לתפקיד נקי מהשפעות חיצוניות. "לא צפיתי בסרטי תעודה או בסרטים עלילתיים כדי להיכנס לדמות, פשוט קראתי את התסריט. אני לא מאמין בלמסמר את הדמות ולהותיר אותה ללא יכולת תנועה. במשחק אני משתדל להגיע להפך הגמור, כלומר לתת לדמות הכתובה חיים. זה חשוב כדי שהשחקן יצליח לתווך בין הדמות הכתובה לקהל, כדי לאפשר לצופים לקחת בחוויה הזו חלק. גודאר אמר שסרט טוב מאפשר לצופה לטייל בתוכו ולהתבונן בנוף. אני מאמין בזה".

     

    מ-2000 עד 2009, כל כתבות הקולנוע בזמן ynet

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פיט על סט הצילומים. האגו נשאר בבית
    צילום: gettyimages imagebank
    לאתר ההטבות
    מומלצים