החלפת שם המשפחה: הסבר אבולוציוני
כיום נשים רבות מתקוממות נגד המנהג לפיו האישה מקבלת על עצמה את שם משפחתו של הגבר עימו היא מתחתנת. האם יש הסבר אבולוציוני למנהג? ד"ר גיל גרינגרוז מנסה למצוא אחד
מקובל ברוב המקומות בעולם שהאישה מחליפה את שם משפחתה לשם בעלה לאחר הנישואין. בעיניי אנשים רבים הפרקטיקה הזו נתפשת כשוביניסטית, אי שיוויונית ותוצר של "פטריארכיה". בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינוי מסוים במגמה, כשרואים יותר ויותר נשים שמשאירות את שם המשפחה שלהן או זוגות שמחליטים לצרף את שני השמות לשם אחד ארוך.
- מחקר: לחכמים יש זרע איכותי יותר
כיצד החל המנהג המוזר הזה? מבט אבולוציוני יכול להביא לכמה תובנות מפתיעות. שני פסיכולוגים אבולוציוניים כתבו על הנושא לאחרונה ואני בעקבותיהם.
מבחינה אבולוציונית אין שום חשיבות למה שהאישה (או הבעל לצורך העניין) בוחרים לעשות עם שם משפחתם אחרי הנישואין, מה שחשוב הוא איזה שם משפחה יקבלו הילדים שלהם. מדוע? בשביל להבין את הנושא טוב יותר צריך להתייחס לנושא אי הוודאות ההורית.
לאישה, אין שום בעיה לדעת שהילד שלה, אבל גברים אף פעם לא יכולים להיות בטוחים ב-100% שהילד הוא שלהם. שיעור הבגידות של נשים בכל חברה עומד על כמה עשרות אחוזים, ולנשים יש נטייה לבגוד יותר כשהן בשיא הפוריות.
נראה שבגידת נשים בזמן שהסיכויים להיריון הם הגבוהים ביותר היא אדפטציה שמאפשרת להן להנות מכל העולמות: להיות בקשר מונוגמי עם בן זוג נאמן ומשקיע אבל כנראה פחות איכותי בממוצע, ומצד שני לבגוד עם מי שיש לו גנים טובים (לרוב גבר עם מבנה גוף אתלטי ופנים סימטריות גבריות המעידות על רמת טסטוסטרון גבוהה), אבל שנוטה פחות להתחייב לקשר זוגי ארוך טווח וגם בוגד יותר. מחקרים שונים מעמידים את אחוז האבות שמגדלים ילדים שאינם שלהם בלי להיות מודעים לכך על עד 10%, כשהנתונים המלאים אינם ידועים כמובן.
ynet מדע: לקריאה בכל כתבות הערוץ על ציר זמן
גידול ילד לא ביולוגי הוא הפסד אבולוציוני כפול עבור האב. לא רק שהוא מפסיד בכך שהגנים שלו אינם עוברים הלאה לדור הבא, אלא הוא גם משקיע השקעה הורית מיותרת, כזו שיכולה הייתה להיות מושקעת בילד ביולוגי (כמובן שמי שהאשה בגדה עימו מרוויח רווח עצום בדיוק מאותן הסיבות רק להיפך).
יוצא מכך שאבות מחפשים רמזים שונים לכך שהילד באמת שלהם והאבולוציה עיצבה כנראה כמה מנגנונים כאלו. אחד מהם הוא העובדה שתינוקות נוטים בממוצע להיות דומים יותר לאבות מאשר לאמהות, כפי שהם נשפטים על ידי שופטים חיצוניים שאינם מכירים אף אחד מבני הזוג (גם קרובים, בעיקר מצד האם נוטים לומר עד כמה התינוק דומה יותר לאב, בלי קשר לעובדה אם הם באמת חושבים כך או לאו).
אבל יתכן שיש דרך נוספת לשכנע את האב שהילד שלו, וזאת על ידי זה שמעניקים לילד את שם המשפחה של האב. ההיגיון של האישה מאוד פשוט. בין אם מדובר בילד של בן הזוג ובין אם לאו, היא עדיין מעוניינת בהשקעה הורית גדולה מצד האב. בחברה המודרנית זה אולי פחות קריטי כי נשים יכולות לגדל ילד לבדן, אבל בחברות ציידים לקטים ההסתברות שילד ישרוד עד גיל 5 בלי אב בסביבה היא רק כ-60%. זו הסיבה שבעצם נשים היו אלו שמלכתחילה רצו לקבל את שם המשפחה החדש, תוך ידיעה שזה ישפיע על הילדים העתידיים של בני הזוג.
המטרה אם כך היא לשכנע את האב שהילד שלו, בין אם זה נכון ובין, או אפילו בעיקר, אם לא. לשם כך האישה מוכנה, ואפילו דוחפת לכך, ששם הילדים יהיה על פי שם משפחת האב. מעניין לציין בהקשר הזה שגם אצל זוגות שבהן האישה בחרה לשמור את שם משפחתה, הילדים יקבלו לרוב את שם המשפחה של האב (זה בולט בעיקר באיסלנד שם שם המשפחה משמעו הילד של האבא או האמא).
אם ילדים שקיבלו את שם משפחתו של האב נהנו מהשקעה הורית גבוהה יותר מצידו, וההשקעה הזו הובילה להישרדות ורבייה גבוהים יותר אז המנגנון היה כנראה מועדף מבחינה אבולוציונית.
יתכנו גם סיבות אחרות, פרקטיות יותר, לשינוי השם על ידי האישה. ראשית, ילד עם שם המשפחה של האב, הוא בעל סיכויים גבוהים יותר לקבל חלק מהירושה מצד האב. שנית, שינוי השם יכול להביא לשינוי הסטטוס של האישה על ידי זה שהוא יושווה לזה של בן זוגה (בהנחה כמובן שבן הזוג הוא בעל מעמד גבוה יותר).
על ידי זה שאישה מקבלת באופן פומבי את שם האב, היא נותנת הצהרה על המעמד החברתי שלה. בהתחשב בזה שהורות יחידה נפוצה הרבה יותר אצל משפחות עניות בחברות מסורתיות, להצהרה כזו יש חשיבות עצומה. שלישית, יתכן שזו פשוט דרך מעשית לעקוב אחרי השורשים המשפחתיים של כל אחד מאיתנו. ברגע שיודעים ששם המשפחה הוא של האב תמיד, קל יותר לבנות עץ משפחתי מאשר כאשר לא ברור אם השם מגיע מהאב או מהאם.
אפשרות אחרת גורסת שאולי פשוט מדובר במנהג שמונע סירבול אינסופי של השמות. אחרי דור אחד או שניים של שמירה על השם, לילדים יש שמות ארוכים מאוד ולא מעשי להמשיך עם המנהג הזה באופן קבוע. מעניין יהיה לראות את התתפתחות בדורות הבאים של שמות המשפחה אצל זוגות שבו השמות חוברו יחד.
המאמר התפרסם בבלוג של ד"ר גיל גרינגרוז, אנתרופולוג אבולציוני המלמד באוניברסיטת ניו-מכסיקו
