שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    שהנובל לא יבלבל אתכם

    אל הפרס הגיעה הזוכה למרות מערכת החינוך, לא ממש בזכותה. זו מייצרת עם של נכים אינטלקטואלים, וזהו האיום האמיתי לקיומה של מדינת ישראל

    בשורות נהדרות: בהפרש של חמש שנים בלבד זוכה ישראל שוב בפרס נובל לכימיה . פרופסור עדה יונת מצטרפת למועדון שבו חברים כבר הפרופסורים אהרון צ'חנובר ואברם הרשקו מהטכניון. שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, אמר לפני כמה ימים כי שמירת העליונות המדעית והטכנולוגית של מדינת ישראל עומדת בראש סדר העדיפויות שלו. אך לפני שמזדרזים לטפוח לעצמנו על השכם, ראוי לבחון את המציאות ולהבין כי השלושה זכו בפרס לא בזכות מערכת החינוך שלנו, אלא למרות התייחסותה של מדינת ישראל לחינוך המדעי.

     

    מנתוני משרד החינוך עולה, כי בתשס"ח סיימו את לימודיהם 116,415 תלמידי תיכון. רק 9,362 מהם למדו כימיה במסגרת כלשהי. 13,021 נחשפו לביולוגיה, 11,273 למדו פיזיקה. מכיוון שקיימת חפיפה רבה בין הקבוצות הללו, משמעות הנתונים הללו היא, שליותר מ-80% מבוגרי התיכונים שלנו לא היה שום מגע עם מקצוע מדעי כלשהו. בנוסף, ידוע כי תלמידי ישראל לא ממש מצטיינים במתמטיקה. כשלון במתמטיקה מהווה את הסיבה העיקרית לחוסר זכאותם לתעודת בגרות.

     

    במלים אחרות, מערכת החינוך שלנו מצמיחה כאן אזרחים חפים מכל ידע בסיסי במדע, אזרחים שאין להם שמץ של מושג מהי מולקולה, מהי אנרגיה, מהו זרם חשמלי, איך פועל מגנט, מהי קרינה אלקטרומגנטית, מהו גביש, מהו מלח, חומצה, בסיס, מהי חומצה אמינית, מהו חלבון, מהו תא חי, מהו החומר התורשתי שלנו, איך פועל מכשיר לייזר, איך בנויה מערכת השמש, מהי הנעה רקטית, מדוע מטוס כבד מהאויר יכול להתרומם, והרשימה אינסופית.

     

    לרובם המכריע של אזרחי מדינת ישראל ידע מדעי נחות מזה של אזרחי קוריאה הדרומית, יפן, הונג-קונג, טייואן ומדינות מזרח אירופה. בקצב ההתקדמות שלנו אנו מתקרבים במהירות למצב הקיים בארצות המתפתחות, כולל המדינות השכנות לנו. לא אור לגויים ולא פנס ליהודים ולא נר לישראלים, פשוט כלום. רק עלטה שחורה והרבה יוהרה ריקנית.

     

    ראוי להזכיר לצעירים ולספקנים שביננו, כי ביוני 1981, יומיים לפני הבחירות לכנסת העשירית, הכריז פוליטיקאי בכיר ברשימת הליכוד, מר יעקב מרידור, מי שנחשב מועמד ריאלי לרשת את ראש הממשלה מנחם בגין, על המצאה מהפכנית בתחום ייצור האנרגיה: "ב-23 קילו קלוריות מייצרים 17 אלף קילו קלוריות. זה כאילו לקחת נורה רגילה של בית ובכוח האנרגיה שהנורה הזאת מייצרת, להאיר עיר שלמה כמו רמת גן". ועוד אמר הנביא מרידור: "ההמצאה שלנו שווה בחשיבותה להמצאת הגלגל. ההמצאה עשויה להפוך את כל בארות הנפט הערביות למיותרות, והם יוכלו לשתות את הנפט שלהם אם ירצו".

     

    במדינה שבה רק מעטים שמעו על חוק שימור האנרגיה, שרלטן חסר מעצורים בדמותו של מרידור, הגיע לא רק לכנסת, אלא אף לשולחן הממשלה כשר הכלכלה, והיה שותף לקביעת גורלה של מדינת ישראל. למי שחושב כי סיפורו חריג, הזוי ולא יכול להתרחש שנית, ראוי שיזכור כי ב-1981 לימודי מדעים במדינת ישראל היו עדיין חובה. כיום המצב גרוע לאין שיעור, כי לימודי מדעים הם מותרות.

     

    במדינה שבה רוב האזרחים אינם יודעים מהו ההבדל בין קילו קלוריה לקילו בנדורה, מספרם של הרמאים והשרלטנים ימשיך לגדול ולכולם תהיה פרנסה ותהילה וכח פוליטי.

     

    בין אורניום מועשר לגאידמק מועשר 

    הבורות הזורחת במחוזותינו, משפיעה לא רק על חיינו הפרטיים, אלא על עצם הסיכויים שלנו לשרוד לאורך שנים כיחידים וכחברה בחלק הזה של העולם. קשה לראות איך ניתן להתמודד ברצינות עם האיום האירני כאשר רוב האזרחים, כולל חלק גדול מהפוליטיקאים, מפקדי הצבא וקברניטי המשק אינם יודעים מהו ההבדל בין אורניום מועשר לבין גאידמק מועשר, בין פלוטוניום לבין אבקת כביסה.

     

    קשה לראות איך נוכל להתמודד עם בעיה כלשהי, במצב שבו ניתן למכור לנו בקלות מדהימה כל דבר שטות ורמיה, החל מ"הוכחות מדעיות כי העישון מועיל לבריאות", דרך תוספי מזון נדירים ויקרים, שיגרמו לנו להיות צעירים יותר, יפים, בריאים וחכמים, דרך מאות שיטות נפלאות של רפואה אלטרנטיבית, אשר יושיעו אותנו מכל חולי, וכלה במציאת האור הגנוז, שאותו מביאים בנינו היקרים, בוגרי התיכונים והיחידות הקרביות, מרחבי העולם, מהודו ועד כוש.

     

    בורות היא דבר רע אבל היא מצמיחה דבר גרוע בהרבה, והוא ידע שגוי. דניאל בורסטין כתב בספרו "המגלים" כי לאירופאים היתה יכולת טכנולוגית לגלות את אמריקה מאות שנים לפני קולומבוס. המכשול הגדול שעמד בפניהם לא היה הבורות, אלא קונספציות שגויות ואשליית הידיעה. את מחירן הכבד של קונספציות שגויות שילמנו כולנו אין ספור פעמים, ועוד נמשיך לשלם בעתיד עשרת מונים.

     

    מערכת החינוך שלנו מייצרת עם של נכים אינטלקטואלים. רוב אזרחיה העתידיים מתגלגלים משעריהם של בתי הספר שלנו לתוך המאה ה-21, רכובים על כסאות גלגלים. זהו האיום האמיתי לקיומה של מדינת ישראל, איום שעליו עדיין לא חלמו גדולי שונאינו.

     

    ועדת הררי, שמינה בזמנו שר החינוך זבולון המר לבדיקת מצב מערכת החינוך בתחומי המדע והטכנולוגיה, קבעה כי "חיוני שכל אדם יהיה בעל יכולת מסוימת של חשיבה והבנה כמותית, מדעית וטכנולוגית". למרות שמשרד החינוך "נערך ליישום ההמלצות", ממשיך אחוז לומדי המדעים בארץ לרדת באופן עקבי כל שנה.

     

    על אותו מדף שעליו מונח בשלום דו"ח הררי, מונח דו"ח נוסף של ועדת פרייס מ-2005, שגם את המלצותיו משרד החינוך "נערך ליישם". אין ספק שזהו צעד יקר ולא פופולרי להחזיר נושא מדעי כלשהו לרשימת מקצועות החובה. הרבה יותר זול למנות ועדה נוספת ולהעביר את הבעיה לממשלה הבאה ולשר החינוך הבא.

     

    בכל זאת, ישנה סיבה לאופטימיות זהירה. הממשלה הנוכחית התברכה בשר חינוך חדש, דמות חזקה מאד מבחינה פוליטית, שרבים סיכוייו לשבת בעתיד על כסא ראש הממשלה. זוהי תופעה נדירה מאוד בנוף הפוליטי שלנו, צירוף נסיבות המעורר ציפיות ותקוות גדולות לשינוי המצב. זוהי עשויה להיות שעתו הגדולה ביותר של גדעון סער.

     

    אהוד קינן, פרופסור לכימיה בטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה וחבר הוועדה הבין-סנאטית של האוניברסיטאות

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    זוכת פרס נובל, עדה יונת
    צילום: רויטרס
    באדיבות הטכניון
    אהוד קינן
    באדיבות הטכניון
    מומלצים