אפק: "כמה שנים בצמרת ונשתווה להפועל ומכבי"
ילד הפלא מ"תינוקות קשטן" מאושר מהחיבור עם שכונת התקווה ("מקווה לזכות עם בני יהודה בתואר"), לא מצטער על שום מהלך בקריירה ("טעמתי מהכל") ועוקץ את האדומים: "הם שגו כשלא שמרו על גרעין שחקני הבית"
"זה לא פשוט לשחק במשך שנתיים בליגה הטובה בעולם", ממשיך אפק, "וזה לא משהו לזלזל בו, הרי לא ישבתי שם על הספסל ולא חזרתי הביתה כמו הרבה שחקנים שחוזרים אחרי חודשיים או חצי שנה". מאז שחזר ארצה, נראה היה כי אפק הוא לא אותו ילד פלא שיצא מהפועל ת"א לאירופה. "אני מסכים שבשלוש השנים האחרונות היו ממני ציפיות גדולות יותר", הוא מאשר, "אבל בעשר שנים בליגת העל הגעתי לכמעט 30 משחקים בנבחרת ולקחתי אליפויות וגביעים עם הקבוצות הכי טובות בארץ. אין ספק שאפשר היה לעשות יותר, אבל הדבר האחרון שניתן להגדיר את זה זה כאכזבה".
"התגעגעתי לכבוש, שמח שהתחלתי ברגל ימין"
הילד כבר בן שלושים, אבל רחוק משלב הסיכומים בקריירה, אחרי שבקיץ חתם לשלוש עונות בבני יהודה ונחשב לאחת מההעברות המסקרנות ביותר של ליגת העל. מי שלקח אליפויות עם הפועל ת"א, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה, הגיע לקבוצה הצנועה משכונת התקווה, איתה הוא מקווה לחזור ולהיות סיפור הצלחה. "להצטרף לבני יהודה היתה אחת הכניסות החלקות ביותר בקריירה שלי לתוך מסגרת או מועדון", מספר אפק. "האנשים בקבוצה מאוד חמים, כאלה שאוהבים לחבק ולעזור".
ולא רק אפק התחיל את העונה ברגל ימין, אלא הקבוצה כולה. "למרות כל המשחקים הטובים אנחנו עדיין בתחילת העונה", מרגיע אפק. "בני יהודה זה לא מועדון שרגיל להילחם על תארים כל שנה ואם נדבר מחוץ למגרש זה לא יעזור. האוהדים רוצים תואר והשחקנים לא פחות. אנחנו שמחים שהאוהדים מאמינים בקבוצה ונותנים הרגשה שאפשר לעשות את זה. יש שחקנים כשרוניים וחומר אנושי מצוין בקבוצה, אבל הדרך לתואר עוד ארוכה".
"הפועל ת"א טעתה כשלא שמרה על הגרעין של שחקני הבית"
כבר כמה שנים שבני יהודה מסיימת בטבלה לפני יריבותיה העירוניות - מכבי והפועל ת"א, אולם היא עדיין נחשבת לקבוצה הקטנה של תל אביב. מה חסר למועדון מהשכונה כדי להיכנס לשורה אחת עם שתי התל אביביות הבכירות? "מסורת וכמות אוהדים", מסביר אפק.
"ההבדל בין מקום רביעי לשני יכול להיות התמיכה של הקהל. אוהדים שווים כמה נקודות בעונה, וכשעשרים אלף איש הגיעו לתמוך בבני יהודה בגמר גביע, הוכח כמה קהל המועדון הזה יכול להביא. גם התקציב של בני יהודה הוא קטן יותר, אבל אותנו מעניין פחות עוד שורה בעיתון, אם נהיה בצמרת לאורך כמה שנים בהחלט נשתווה להפועל ומכבי".
גם לשמור על הצעירים המוכשרים של בני יהודה, בדמותם של אלירן עטר, לירוי צעירי ודין מורי, זה צעד חשוב בדרך למעלה, יודע אפק: "זה מה שמייחד את המועדון ונותן את היכולת להתמודד בצמרת. אם יפגעו בבסיס הזה, הקבוצה יכולה להיפגע לטווח הארוך, אבל קשה לעצור כשרונות גדולים בדרך למעלה. כל אחד רוצה להגשים את עצמו ולהגיע הכי רחוק שהוא יכול".
מי שטעתה בכיוון הזה, לדעתו של אפק, היא הפועל ת"א שלא הצליחה להחזיר את הקשר לשורותיה על אף שהתעניינה בו פעמיים. "היו לי הצעות מהפועל אחרי ספרד ולפני חיפה", מספר הקשר, "הייתי מוכן לוותר על דברים בשביל לחזור, אבל היה לי גבול, כי בכל זאת מדובר בפרנסה. לצערי זה לא הספיק, אך השנים בהפועל זה משהו שנשאר עמוק בלב. זה היה משהו מאוד מיוחד, כי אלה היו שנים כשהמועדון הזה חזר לגדולתו אחרי תקופה מאוד ארוכה, ועשה את זה דרך המון שחקני בית ושחקנים צעירים שהקהל יכול היה להזדהות איתם".
"לדעתי הפועל לא התנהלה בצורה מספיק טובה בשביל לשמור את הגרעין הזה, אבל זה חלק מהחיים וצריך לדעת לקבל את זה. אני שלם עם שאר הבחירות שעשיתי, גם אם בדיעבד זה פחות הצליח ופחות שיחקתי. אם אני מסתכל אחורה, להיות היום עם שלוש אליפויות ולטעום מהמועדונים הכי גדולים בארץ זה משהו שאני שמח שעשיתי".
"קיוויתי להיות בורג מרכזי יותר באליפות של חיפה"
גם על התקופה במכבי חיפה, אפק מסתכל מנקודת מבט חיובית: "במחזור האחרון, עלינו למגרש ו-15 אלף אוהדים ביקשו שאשאר בקבוצה. זה לא סוד שאלישע לוי האמין בשחקנים מסויימים יותר ממני, הוא הצליח בדרך שלו ולקח אליפות. שמחתי להיות חלק באליפות, למרות שקיוויתי להיות בורג מרכזי יותר וכיוון שלא כך היה, קמתי ועזבתי. גם העונה הייתי יכול לחתום בקבוצות גדולות יותר, אבל הרגשתי שאני צריך מקום ששואף למעלה ושאוכל להתבטא בו כמו שצריך. בני יהודה נתנה לי את ההתחושה הזאת, וזו היתה הסיבה שהגעתי לכאן".
כשנשאל למה אלישע לא האמין בו או למה קרה מה שקרה עם לואיס פרנדדס בבית"ר, אפק לא מחפש תירוצים. "אם אנתח ואסביר כל דבר, הכל ישמע מסביב", הוא מבהיר. "קרו דברים שחלקם תלויים בי וחלקם פחות, אך מתי ששיחקתי כן נתתי תוצרת. אני יכול להבין את התחושה שנוצרה מבחוץ, אבל מבחינת רמת המקצוענות וההשקעה באימונים ובמשחקים, אני לא רואה מקום שטעיתי בו. אני מקווה שבבני יהודה הדברים האלה ייראו לאורך זמן. אני רוצה לתת תחושה לאנשים מבחוץ שגם אני וגם בני יהודה הם חלק מוביל בכדורגל הישראלי, ומקווה שגם יגיע היום שאזכה בתואר עם בני יהודה".
"יש תחושה שיכולתי להגיע יותר רחוק", מסכם אפק, "נכון שהיו לי שנתיים-שלוש בעייתיות, אבל הייתי שותף להישגים ולאורך הקריירה שמתי באופן עקבי את הקבוצה הרבה לפני האגו האישי ולא דאגתי ליחצן את ההצלחות האישיות שלי. מחמיא לי שציפו ממני ליותר, אבל אם לא הפכתי לשחקן הכי טוב בארץ זו אכזבה? בגיל 16 כששיחקתי בקרית אונו חלמתי לשחק בליגת העל והשגתי את זה. אחר כך חלמתי על נבחרת, על אירופה והשגתי את הדברים האלה. אני שלם עם הדרך שלי וחושב שרוב הקריירה שלי היא הצלחה".
"אני יכול למלא כיתה שלמה של כדורגלנים"
במקביל לאימונים המפרכים של גיא לוזון, אפק לומד לתואר ראשון במנהל עסקים בקריה האקדמית אונו ועובר קורס מאמנים. "אני חולק על התדמית של הכדורגלן הטיפש", הוא מבהיר. "מחלקים אותה חופשי, אבל אחרי עשר שנים במקצוע אני יכול להגיד שהתדמית הזו נכונה אולי לפעם. היום השחקנים הרבה יותר אינטיליגנטיים ורהוטים, בקלות הייתי יכול למלא כיתה שלמה של כדורגלנים שתלמד איתי. לצערי, לחלקם יש קצת פחות מוטיבציה בגלל הכדורגל, אבל לי חשוב גם היום של אחרי ובגלל זה אני לומד".
על חוויות מקורס המאמנים עם אייל ברקוביץ', יוסי אבוקסיס, שמעון גרשון, שביט אלימלך, אסי דומב, דוד אמסלם ועוד רבים וטובים, אפק מסרב לדבר: "יש תחרות קשה על תואר 'ליצן הכיתה', אבל מה שבתוך הכיתה נשאר בתוך הכיתה כמו מה שבתוך הקבוצה נשאר בקבוצה".
לפנייה לכתב/ת 
