ממשיכים לצעוד בשביל ישראלס

השבוע שלנו התחיל בטקס השקת הקמפיין שלנו למען חולי A.L.S בשמורת נחל שניר. השתתפו בו צוות עמותת ישראלס ובראשם נשיא העמותה מר דב לאוטמן, צוות האתר בו מתנהל הקמפיין* וכמובן משפחת ALS, חברים וידידים.

• הפרק הראשון: הולכים בשביל ישראלס - לקראת היציאה לדרך

כשהלכנו יחד לאורך פלגי מים וזכינו לשמוע את סיפורי המשפחות, הכה בי חזק עניין הגורל. פגשנו משפחה בה האם, אישה בדיוק בגילי, עם בן ובת פחות או יותר בגיל ילדי, חולה במחלה מזה שלוש שנים. היא מרותקת לכיסא גלגלים, בעוד אני מטיילת להנאתי בשביל ישראל. בדיוק בשבילה אנחנו הולכים.

הימים הראשונים היו כרוכים בהסתגלות - לכובד התרמילים, לשינה בשטח על האדמה הקשה, לסירחון של עצמנו. הכל נעשה יותר פשוט וענייני. הולכים לישון מספר שעות אחרי רדת החשיכה וקמים לפני הזריחה. לובשים אותם בגדים שוב ושוב ואוכלים מזון מאוד בסיסי. הפשטות עושה נפלאות לנשמה ולגוף - מתחזקים ומרזים.

מתברר שהמכנה המשותף בין ה"שביליסטים"-החבר'ה שפוסעים בשביל ישראל ובארץ, זה הגיוון הרב, הניגודים החדים והנדיבות. פגשנו מגוון מטיילים: אבא בן חמישים שמטייל את כל השביל ברצף עם ביתו, זוג שמטייל בערך אחת לשבוע בקטעים שונים של השביל, וצעירים עירוניסטים שיצאו לדרך בעקבות הספר של דוד גרוסמן "אשה בורחת מבשורה". היו בנוסף לכך מטיילים רבים מחו"ל, כמו שלישיה של פינלנדיות וקבוצה של ארבעה נוצרים ויהודיים, כל אחד מארץ אחרת, שנפגשו דרך האינטרנט.

למעלה מ-16 אלף דולר ב-16 יום

פגשנו בנדיבות הארץ - פריחת שדות בשפע של חצבים וחלמונים - ובפתיחות אנשיה. זכינו לצרור הזמנות מאנשים שהודיעו, דקות ספורות מרגע שנערכה ההיכרות איתם, כי ישמחו לארח אותנו בבתיהם כשנגיע לאיזור מגוריהם. הכל זורם בשביל- הרכב קבוצות המטיילים, התוכניות היכן מתחילים ומסיימים את היום ומצבי הרוח, שיכולים בין רגע להשתנות מאכזבה להתרוממות.

מגלים את הניגודים החדים להפליא בארץ כה קטנה, הן בנוף הטבעי והן בנוף האנושי. בפחות מעשרים וארבע שעות יצא לנו לבלות בחברת כמאה רוכבי אופנועני "הארלי דיוידסון" ליד הר מירון ולרקוד בחגיגות שמחת תורה עם נשים אנגלו-סקסיות שהתפללו בנוסח קרליבך והזכירו את הספירות בתפילתן.

עברנו מעור חליפות האופנוענים לאור הקבלה בצפת. עלינו למרומי הר מירון והר הארבל וירדנו לכנרת. נרטבנו בגשמי היורה בנחל דישון והתייבשנו באזורים חרוכים של נחל עמוד. שמענו קולות ינשופים ותנים

ורעש מנועי אופנועים כבדים. התברכנו בנדיבות לבם של האנשים הטובים בדרך, כמו מיכל מאזור חוקוק, שנרתמה לבקשתנו למים והביאה שישיית בקבוקים וחפיסת וופלים.

אנחנו ממשיכים לקבל כוח ומרץ מהתגובות של האנשים אותם אנו פוגשים ומהידיעה שהצלחנו כבר לגייס הרבה תרומות- אנשים מרחבי העולם שפתחו את הלב (קיבלנו תרומות מחמש יבשות!), מאות אנשים שלא הכירו את המחלה הצטרפו לקמפיין ומציעים את עזרתם ובסך הכל עד כה אספנו למעלה מ16 אלף דולר ב-16 יום.

הידיעה שהמסע הזה לא רק משנה את חיינו אלא יכול גם להציל חיים של אחרים - מחזק את רוחנו ומדרבן אותנו להמשיך ולצעוד. נמשיך ונעדכן בהמשך ובינתיים אנו קוראים לכם להצטרף אלינו למסע של תקווה בדרך הארוכה, שזוהי רק תחילתה.

• קישור לאתר המסע  לכל המעוניינים באופן מעשי או וירטואלי, לטייל, לתרום או לתמוך.

• לפרטים נוספים וקילומטראז' לחצו כאן  (פלטפורמת גיוס תרומות אינטרנטית*) או באתר העמותה ישראלס.