טיול לפריז עם בן 13: איך עושים שכולם יהנו?

מה מייחד את אופן הטיול עם נער ואיך יודעים מה ימצא חן בעיניו? אלישבע זלצר פיצחה את האתגר ונהנתה מביקור בעיר האורות דרך עיניו של מתבגר המגלה לראשונה את יופיה הייחודי

שאלתי את גל, אחייני האהוב, אם ירצה לנסוע איתי לפריז, בירת צרפת, כמתנת בר-מצווה. "ברור", הוא ענה לי. אז הזמנתי כרטיסים. בדיעבד, זו הייתה מתנה מאתגרת מאוד בעבורי.

לנסוע לארבעה ימים עם נער מתבגר שמצב רוחו משתנה מרגע לרגע, לתכנן את הביקור כך ששנינו נהנה - משימה לא פשוטה, שדרשה ממני מחשבה רבה, תכנון מוקפד והרבה מקום לגמישות ולספונטניות.

למרות שגרתי שנה בעיר האורות, ביקרתי בה עשרות פעמים ואני מכירה אותה לא רע, התלבטתי מה להראות לו. רכשתי מדריכי טיולים על פריז והתייעצתי עם כנרת רוזנבלום, בעלת האתר המקסים פריזאית. שבועיים קודם לכן, כבר פרסתי על השולחן את המפה המנויילנת ושברתי את הראש לאן נלך. כשגל הגיע ערב יציאתנו, והראיתי לו על המפה את התוכנית היומית שבניתי, הוא הגיב: "כל זה בארבעה ימים?"

"נזרום", הבטחתי לו.

היום הראשון - מפגש עם העיר הכי יפה בעולם

"זו נראית כמו עיר רגילה באירופה", אמר הנער כשנכנסנו לעיר, ונימת אכזבה נשמעה בקולו.

"חכה", אמרתי, "בסוף הביקור תגיד לי שוב מה דעתך, ותחשוב למה אומרים עליה שהיא היפה בעולם".

גל כבר נסע לא מעט לחו"ל עם הוריו, אך מעולם לא סייר בעיר באופן אינטנסיבי, כך שטיול אורבני היה חידוש בעבורו, ומבחינתי - נקודת התחלה טובה, כי החוויה הייתה ראשונית. כדי ליצור ציפייה לקראת המפגש עם פריז, הקראתי לו במטוס מתוך מדריך על העיר.

מדריך לילד המטייל בפריז. בניתי תוכנית יומית (צילומים: אלישבע זלצר)

גל גילה עניין והקשיב בתשומת לב מרובה. הקראתי לו על האופי של הצרפתים ועל מאפייני העיר וסמליה, על החלוקה לרבעים, על הפן האמנותי, על הגנים והמוזיאונים שלה, על נפוליאון והמהפיכה הצרפתית. נחתנו בצהריים, ואחרי שהתמקמנו בדירה ברו דה סיין ברובע הלטיני - יצאנו לשלכת של סתיו פריזאי.

בעונה זו העיר ריקה יחסית מתיירים ונעים לטייל בה. שתינו קפה ולימונדה, ולצידם אקלייר וטארט עם תותי יער. זו הייתה תחילת ההיכרות של גל עם מוסד הפאטיסרי ועם טעמי עוגות שאינו מכיר, כחלק מההסבר שקיבל על המושג "החיים הטובים" ועל הגסטרונומיה הצרפתית.

יצאנו לשוטט ברחובות העיר. הסברתי לגל שפה המציאו את המילה "פלנה" שקיימת רק בצרפתית ומשמעותה - לשוטט ללא מטרה, וזה מה שאני הכי אוהבת לעשות כשאני עם עצמי. הצצנו לגלריות ברחובות סיין, ז'קוב ובונפארט, וניהלנו דיון מתמשך על השוני בין אמנות המדברת אל השכל לבין אמנות המדברת אל הרגש.

נכנסנו לאחד המלונות היפים בפריז, "l’hotel", ולבית הספר לאמנויות יפות ברחוב Beaux art. כשהגענו לגדת הנהר, שגל התפעל מרוחבו, חלפנו על פני דוכני הבוקיניסטים. הלכנו לכיוון איל דה לה סיטה. היעד: קתדרלת נוטרדאם, המקום הכי מתויר בצרפת.

את הסיפור הרומנטי על הגיבן מנוטרדאם כבר קראנו. גל התפעל מאוד מהחזית הגותית של הקתדרלה שבנייתה נמשכה כ-170 שנה ומבקרים בה 10 מיליון תיירים בשנה, מהחלל הפנימי המרשים, מהוויטראג'ים, הפיתוחים והפסלים. כשהצטרפנו לתור בכניסה אמרתי: "בפריז, אם רואים תור, כדאי להצטרף אליו, כי כנראה מוכרים או רואים בו משהו טוב".

נוטרדאם. גל התפעל מאוד מהחזית הגותית של הקתדרלה

מראה מפתיע התגלה לנו כשחצינו את גשר "פונט נף" שנסגר לתנועה - פוזרו עליו כסאות ומטפלים הזמינו אנשים להתיישב ולקבל עיסוי! התחנה הבאה: ביקור ברחובו הראשי של איל סן לואי וגביע גלידה ב"ברתילון" (31 רו סן לואי און איל), שנשאר מיתוס (ללא סיבה מוצדקת, לטעמי) גם אחרי שנפתחו המון גלידריות חדשות.

כדי לבדוק מה קורה בעיר, רכשתי פריסקופ בקיוסק עיתונים וחזרנו באוטובוס לסן ז'רמן. לאחר מנוחה קלה יצאנו לאכול צדפות, צ'יפס ובירה אצל "ליאון" ("chez leon de bruxelle", פלאס דה לה בסטיל, סנט. ז'רמן דה פרה). גל טעם ולא התלהב, אבל בחר מנה צרפתית אחרת: סלט עם גבינת עזים חמה על פרוסות באגט.

סיכום היום: לא עניין אותו ל"שוטט ללא מטרה". הוא היה צריך "יעד" וככל שיהיה מוכר ומפורסם - התלהבותו תגבר. בפלאס פירסטנברג הרומנטית אמר לי: "אלישבע, אני לא מבין מה את מתלהבת מארבעה עצים ופנס רחוב".

היום השני - מרותקים למראות שנשקפים במגדל אייפל

התעוררתי מוקדם. מפאת גילו ועומס החוויות - גל סירב לקום. ירדתי לשוטט ברחובות לכיוון הבולנאז'רי המובחרת ושמה פואלן, כדי לזלול שוסון או פום (מאפה מבצק עלים על בסיס חמאה, ממולא רסק תפוחים חם).

התיישבתי בקפה דה מרשה, פינה אסטרטגית לצפות על תכונת טרום-הבוקר. שתיתי קפה או-לה ראשון (75 rue de Seine). כשעליתי לחדר, גל היה כבר מוכן ומזומן ליום החדש. הוא בחר לטעום קרואסון ושוקו חם, ואני מרחתי חמאה על בריוש ושתיתי אספרסו.

לעשרות סוגי הלחם הנמכרים בבולאנז'רי יש חשיבות רבה בארוחות צרפתיות. מקור המילה באגט הוא מוט או מקל. צורתו התפתחה כשנפוליאון ביקש מהאופים הצבאיים לאפות ככרות לחם שחייליו יוכלו לדחוף לתוך המכנסיים בעת צעדות.

מיני באגטים. מקור המלה - מוט, או מקל (צילום: גל ליפמן)

נסענו במטרו למוזיאון רציף בראנלי, המוזיאון החדש המוקדש לאמנות ילידית. הניגוד בין המבנה התעשייתי לבין חללי הפנים האפלוליים, שבהם מוצגים חפצי אמנות עתיקים מתרבויות רחוקות באוקיניה, אסיה, אפריקה ודרום אמריקה - מרתק. ראינו גם תערוכת צילומים מאיראן וממדינות עולם שלישי אחרות.

סיפרתי לגל שהבניין הוא יצירתו החדשנית של האדריכל-הממציא ז'אן נובל. לא הפסקנו להתפעל מהאופן שהמבנה התעשייתי מאכלס ומשרת מוצגים מארצות נידחות, מהגנים המקיפים אותו ומחנות המוזיאון. אחרי שעתיים שבענו; לא הספקנו לבקר באפריקה ובדרום אמריקה. סיבה מספקת לחזור לעיר. לפני שמגיעים כדאי לקרוא על אפשרויות הביקור פה.

כשמגדל אייפל, המתנשא לגובה 300 מטר, התגלה לפנינו, גל חייך מפה לאוזן. ככל שהתקרבנו התרגשותו גדלה והוא נפעם לשמוע שהוא מצטרף לכ-170 מיליון איש שביקרו בו מאז הקמתו.

כשראינו את השמיים המעוננים והתור הארוך למעלית החלטנו לטפס כמה מאות מדרגות לקומה הראשונה. ואיזו חווייה! ככל כשעלינו השתנה המבט - במרפסת עמדנו מרותקים למראה גגות העיר וכנסיותיה הרבות.

מגדל אייפל בכף ידו של גל. 170 מיליון איש ביקרו בו מאז הקמתו

זיהינו את מוזיאון רציף בראנלי, והצבענו על אתרים אחרים. ניסיתי להדביק את גל בחיבתי לתצפיות, כי הן מאפשרות מבט אחר על מקומות מוּכּרים ועל החזית החמישית של העיר. כשירדנו הוא רכש מחזיק מפתחות קטן. הצטרפנו לאנשי הפיקניק בגנים של שדה מרס למרגלות האייפל. ערכנו סדרת תצלומים משעשעת, כשגל מכוון אותי איפה לעמוד כדי "להחזיק" את המגדל העצום על כף ידי, וזה לא היה פשוט כלל!

בילינו פה כארבע שעות מלהיבות. ללא ספק גולת הכותרת של הטיול. החלטנו לחזור באוטובוס-סירה (Batobus - קו תיירותי על המים, עם שמונה תחנות סמוכות לאתרי התיירות), כדי להכיר עוד אמצעי תחבורה ולראות את העיר מכיוון הנהר.

כדי להמחיש לגל כמה טעימה יכולה להיות המנה הצרפתית, "סטייק פריט", הצטרפנו לתור במסעדת "ל'אנטרקוט" (20 rue st benoit) ונהנינו מכל ביס. בתום הארוחה נסענו במכונית של חברים ברחבי העיר כדי לראות את אתריה המוארים. גילינו שבמשך עשר הדקות הראשונות בכל שעת חשיכה מנצנץ מגדל אייפל באורות אדומים וכסופים והמראה מרהיב. זה היה יום מושלם.

היום השלישי - גל לא מתרשם ממרכז פומפידו

דרך הוטל דה ויל, בית העירייה של פריז שראינו אמש מואר, ובו משתלבים כ-140 פסלים של אישים מפורסמים, צעדנו לאיזור המארֵה עד פלאס דה ווג', הכיכר העתיקה והאלגנטית. זכרתי את המפגש הראשון שלי עם הרחוב היהודי, ואכלנו פלאפל וקנינו חלה.

כשהתיישבנו לשתות משהו וטעמנו קרפ ממולא קרם ערמונים, הקראתי לגל על חדשנותו של מרכז פומפידו, איך הפריזאים שנאו והחרימו אותו, ואיך מבנה אחד שינה את המרקם העירוני וגרם להתחדשותו.

כשהגענו, גל התלהב רק מהמופעים ברחבה הגדולה - נגני רחוב וז'נגלרים, להטוטנים וציירי פורטרטים, איש שבולע סכיני גילוח ולהקה מונגולית מרשימה בתלבושת לאומית. גל לא התרשם ממבנה הצינורות ואמר שהוא נראה כמו בניין שלא היה כסף להשלימו. כשעלינו במדרגות הנעות השקופות עד הגג המתנשא לגובה שש קומות (אפשר לרכוש כרטיס רק לתצפית פנורמית זו), ראינו את פריז תחת מעטה עננים אפורים.

מבט ממרכז פומפידו. ראינו את פריז תחת מעטה עננים (צילום: גל ליפמן)

התצוגה בתוך המוזיאון השתנתה, כך ששנינו יצאנו מאוכזבים. גם הבריכה ובה פסלים צבעוניים, מסתובבים ומשפריצים בכיכר סטרווינסקי לא הרשימו אותו והשעון הציבורי הכי חדש בעיר שנקרא "מגן הזמן", ברובע הורלוז' הסמוך, היה מקולקל.

אפילו הריחות ב"תה מאריאג'", מוסד תה ידוע, לא עשו לו את זה. נסענו ב-RER , הרכבת המהירה, לאכול ארוחת שישי אצל חברים. לפני שהחשיך הספקנו לטייל ביער ואנסן הסמוך לביתם ובו ארמון מוקף גנים וצינוק מהמאה ה-14. גל התפעל מהעצים הגדולים.

לסיכום: למרות הפוטנציאל, זה היה היום המוצלח פחות בטיול.

היום הרביעי - גני לוקסמבורג, תערוכת גרפיטי וארוחת ביסטרו

התלבטתי מאוד לגבי התוכנית היומית. הרגשתי בעומס המצטבר של החוויות. לא פשוט לעכל יום אחר יום מקומות, סגנונות, מידע ומראות חדשים.

פתחנו את הבוקר בגני לוקסמבורג. גל, שאוהב לצייר, הצטייד בבלוק ובצבעים. הוא התפעל מיפי הגן ומהסירות שהילדים משיטים בבריכה, והצהיר שיש לו המון השראה ושיצייר המון כשיחזור. האכלנו יונים והצטלמנו עם הפסלים הזרועים בגן המטופח מכל מיני זוויות.

גני לוקסמבורג. הצטלמנו עם הפסלים הזרועים בגן המטופח

נסענו לפונדסיון קרטייה לאמנות בת זמננו. גם אותו תיכנן האדריכל ז'אן נובל. בלילה משתקפת התערוכה על קירות הזכוכית והמוצגים נראים כאילו תלויים ברחוב, בחוץ, וזו חוויה בפני עצמה. הפעם הייתה התערוכה על "הגרפיטי נולד ברחוב". במשך ארבע שעות התפעלנו וצפינו בסרטים על אמני גרפיטי מכל העולם, ולסיום גל רכש לעצמו ספר - מתנה.

בדרכנו למטרו הצצנו לבראסרי "לה קופול" והחלטנו שלא מתאים לנו לאכול במקום כה סואן. הברון אוסמן שינה את פני פריז, זאת רואים כשמטפסים את 284 מדרגות למרום שער הנצחון (עדיף בלילה). האטואל ממוקם בכיכר התנועה הגדולה בעולם, שממנה יוצאות 12 שדרות, ובהן השאנז אליזה.

צפינו במצעד עירוני צבאי הזוי שעבר בשדרה. בחזרה מארוחת ערב בביסטרו פריזאי חביב (51 Le cinq mars ,rue verneuil. Tel. 0145446913) נהנינו להקשיב לנגני רחוב ברי דה בוסי ולשים להם מטבעות בכובע. סיכום היום: היה נפלא.

תערוכת "הגרפיטי נולד ברחוב". צפינו בסרטים על אמני גרפיטי מכל העולם

היום החמישי והאחרון - גני טילרי וחשק לחזור שוב

טיילנו המון ברגל ונסענו בכל אמצעי התחבורה, כשגל מנווט ומוביל לפי המפה וקולט כמה העיר קטנה. ביום האחרון הוא כבר שבע חוויות וסירב ללכת למוזיאון רודן.

סיכמנו על טיול רגלי. חצינו את הסיין דרך הגשר המלכותי, הצטלמנו מול פירמידת הזכוכית בלובר ועם פסלים משעשעים שהוצגו סביב הבריכה בגני הטילרי. זה הקסם של פריז - עיר מתחדשת ומצליחה לשמור על הרמוניה בין ישן לחדש.

סיום הולם לטיולנו היה כשנקלענו לתוך מירוץ אתלטי - עשרות אלפי רצים, מעודדים ותזמורות חצו גם הם את הגשר. לפני שנפרדנו מהעיר עמדנו בתור בבולנז'רי הנפלאה (Carton ,6 rue de buci) והצטיידנו בדברים טובים כדי לשמר את הטעמים.

פירמידת הזכוכית בלובר. עיר שמצליחה לשמור על הרמוניה בין ישן וחדש

לא הספקנו לבקר באתרי חובה מומלצי המדריכים, כמו מונמרטר או לראות את המונה ליזה, אבל שמרנו על סגנון טיול אישי ובעיקר - נהנינו מכל רגע ונשארנו עם חשק לחזור.

טיפים:

במדריכי התיירים של העיר פריז יש המון אנקדוטות וטיפים. כך נודע לי שהכינוי עיר האורות דבק בפריז במאה ה-19, מכיוון שהייתה העיר הראשונה באירופה שברחובותיה הותקנו פנסי גז. קראתי למה הרובע השישי נקרא "הלטיני", מהן תחנות המטרו הכי יפות, ולמה קיבל הבגט את צורתו המוארכת.