טוקבקים ככלי לחופש הביטוי או חופש הדיכוי?
"אנחנו אנשים עם מוסר, עם מצפון, עם יכולת בריאה להחליט מה טוב ומה רע. אנחנו אנשים שפשוט לא מסוגלים לפגוע, לא באדם קרוב ובטח לא באדם שאנו לא מכירים. אנחנו בהחלט לא חלק מהאלימות הזו. האומנם?". על רקע גל האלימות במדינה, שלומית איילין גורן קוראת את הטוקבקיסטים לסדר
את זה שאנחנו נמצאים בעיצומו של גל אלימות, כולנו יודעים. הרי כמעט בכל ערב אנו צופים בקצין משטרה בכיר המסביר מה אירע בזירת הפשע התורנית. אנחנו אוהבים להזדעזע ולתהות בקול רם, מה עבר לאנשים האלה בראש? למה שאדם מבוגר ירוצץ את הגולגולת של אשתו בעודה ישנה, אותה אישה שחלק עימה את רוב שנותיו. למה שבחור ידקור למוות את אימו מולידתו ויפצע קשה את אחיו? אנחנו לא מבינים מהיכן אנשים שואבים את הרוע הזה לפגוע באנשים הקרובים להם ולפעמים בזרים מוחלטים שרק חלפו לידם בטיילת בערב שבת. אנחנו פשוט לא מבינים, כי אנחנו אנשים עם מוסר, עם מצפון, עם יכולת בריאה להחליט מה טוב ומה רע. אנחנו אנשים שפשוט לא מסוגלים לפגוע, לא באדם קרוב ובטח לא באדם שאנו לא מכירים. אנחנו בהחלט לא חלק מהאלימות הזו. האומנם?
מבט חפוז על אתרי האינטרנט השונים הגדושים בטוקבקים רווי שנאה, שמחים לאיד שממשיכים לנגוס באכזריות גם כשמדובר באייטם על אדם שפס מן-העולם גורמים לי לחשוב אחרת. הידיעה העצובה מלפני מספר שבועות על אישה שנרצחה על ידי בעלה, שניהם יוצאי אתיופיה, ידיעה שהייתה צריכה להעיר את הציבור הישראלי לפעול לשינוי חברתי באופן בו נטמעים העולים במדינה, היא דוגמא טובה לקלות הבלתי נסבלת בה אנשים מנצלים את הרשת כדי להפיץ שנאה ופילוג.
משלל התגובות האפשריות בחר אחד הטוקבקיסטים להסביר כי "מקרים כאלה שכיחים מאוד באדיס אבבה" וכי "אין לנבערים הללו רצון לשנות את מנהגיהם הפרימיטיביים". ראשית דבריו מלמדים על הבורות הגדולה בה הוא שרוי, שהרי תופעת רציחות הנשים האתיופיות בידי בעליהן אינה תופעה שהייתה מוכרת באתיופיה כלל, והיא תוצאה של חבלי קליטה רופפים ותסכול גדול. יתרה מכך ניכר כי התבטאות זו לא נועדה לקדם את הדיון או לתרום לו והיא רק מלבה את הכעס וגורמת לפגיעה בציבור הרחב.
בכתבה אחרת שהתפרסמה לאחרונה, התריעו על עליה מדאיגה בהתקפות הטרנספוביות. הייתם מצפים שאנשים יזדעזעו מהנתונים המדאיגים. מה נורמלי בלפגוע באדם אחר רק כי הוא שונה ממני? לדאבוני לא מעט גולשים החליטו לנצל את במת האינטרנט להתקפות טרנספוביות וירטואליות נוספות. גולש אחד לא רק שלא הבין על מה המהומה, אלא הגדיל והציע להוקיע את כל הטרנסג'נדרים מהחברה וזאת כדי "לצמצם את הסטייה". גולשים אחרים כתבו דברים מלאי בורות ובערות כלפי הקהילה הלהט"בית כולה, אני רואה בהם הסטה לאלימות לכן אמנע מלחזור עליהם. נכון שזכותו של כל אחד להביע את דעתו, השאלה היא מתי העוינות ושנאה הפכו לרגשות העיקריים אותם אנו מעוניינים להביע?
נושא הטוקבקים כבר נידון בעבר ובכל זאת נראה לי שבחודשים האחרונים המצב החריף. אם הטוקבקיסטים הם המראה של הישראלי הממוצע, אז יש לנו סיבה לדאגה. תהיו כנים עם עצמכם וחישבו כמה תגובות אלימות קראתם או כתבתם לאחרונה (מאוד פשוט סתם להעביר אל המקלדת מחשבות מיידיות, בלי לחתום עליהם,
לקחת אחריות על הנאמר בהם או על ההשלכות הנובעות מהרעיונות המובעים שם). זה לא חייב להיות נגד יוצאי אתיופיה, רוסיה, חרדים, ערבים, שמאלנים (בדרך כלל בטוקבקים עוינים מושמצים ה'סמולנים') בני הקהילה ההומו-לסבית, או כל מיעוט אחר. זה בהחלט יכול להיות נגד כותב הידיעה, נשוא אייטם רכילותי, (גם אם כל חטאו הוא ירידה לחוף הים) או מטקבק אחר שדבריו פשוט לא מצאו חן בעיניכם.
קל להתרווח על הספה ולתהות מה קרה לחברה שלנו תוך כדי התנערות מאחריות. נוח להצדיק את כתיבת הטוקבקים האלימים במילות הקסם "חופש הביטוי", ולנצל את בימת האינטרנט כשק חבטות מודרני. מה שאנו עושים בטוקבקים זה חופש הדיכוי ובעייני זה כבר ממש לא נורמאלי. זה סממן רציני שמשהו כאן לא בסדר והגיע הזמן שנתעורר.
- שלומית איילין גורן היא בעלת תואר שני בתקשורת ועיתונאות ועוסקת בתקשורת.
- מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל- hevra@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
- לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.