מלחמות היהודים על המים
השבוע, חברי הכנסת התעוררו סוף סוף והחליטו להיאבק במס הבצורת, לפריימריס זה הרי לא יזיק. הלוביסטים כיכבו בדיון בוועדת הכספים על עלייה אפשרית במחירי הדירות ומעט מדי ח"כים הטריחו עצמם לדיון על תיקון החוק להגנת הצרכן
המאבק לביטול חוק מס הבצורת גלש השבוע לפוליטיקה המלוכלכת של הורדת ידיים, שגם מים רבים לא ינקו אותה. טובת הצרכנים לא עומדת לבדה מול עיני המתגוששים בזירה. מי שתופס עכשיו טרמפ על העגלה הזאת, שואף לא פחות בסתר לבו לעשות לעצמו הון פוליטי ממצוקת הנאנקים תחת חשבונות המים המנופחים שהחלו להגיע לבתיהם.
4 חודשים הח"כים התעלמו מהחקיקה הדרקונית הזאת שהיתה מונחת לפתחם, ולא נקפו אצבע כדי להרוג אותה, או לפחות למזער את נזקיה, כשהיא עוד קטנה. תרדמת התקשורת, למעט צפירות אזעקה בודדות (כמו בערוץ הירוק של ynet) המתיקה את שנת שומרי הסף של הדמוקרטיה.
דווקא בליכוד התפכחו ראשונים והקדימו להכות על חטא החוק אותו הובילו בממשלתם. הכותרות על קולות המחאה שהחלו לצאת משם עוררו את קדימה והזכירו לה שהיא כבר באופוזיציה. השבוע הכריזו באיחור רב על "מאבק ציבורי" בטענה ש"הוליכו אותנו שולל" בחוק שהיה מונח על שולחנם מבלי שירדו לעומק השלכותיו, גם אם הצביעו אוטומטית נגדו. "לא ננוח ולא נשקוט", זעקה ציפי לבני, ערנית אחרי מנוחה ממושכת בפגרת הקיץ.
אכולי רגשות אשם על כך שלא התגלו כחכמים הרואים את הנולד, הסיעות מתחרות עכשיו אחת ביריבתה בהכפשות הדדיות ובהגשת הצעות חוק מתחרות לביטול הגזירה, אפילו בתוך כל סיעה. גם בוועדת הכספים מתבשלת הצעת חוק.
הפוליטיקה הקטנה מפלגת את נבחרי הציבור. מס הבצורת איננו המטרה אלא אמצעי לעבור בשלום את הפריימריס הבאים. בכוחם למחוק את החוק באותה קלות שקבלו אותו, אם רק יזנחו את מלחמות היהודים ויתלכדו תחת חוק משותף שניתן להעביר ביום אחד.
הצרכנים ירוויחו? הלוביסטים ירוויחו
בשבוע שעבר סיפרנו כאן על החוק שהחל לקדם רוברט אילטוב מישראל ביתנו להבטחת טריותם של מוצרי מזון קפואים ותרופות בהצמדת תג לתיעוד חילופי הטמפרטורות שעבר המוצר מהיצרן לצרכן.
הפרסום הניע כמה חובבי תיאוריית הקונספירציה לרמוז כאילו יש קשר בין החקיקה למספר מפעלים שמתמחים בייצור הפטנט הזה ועשויים לעשות מיליונים אם ייכנס לספר החוקים.
קצה החוט היחיד, שכביכול מחבר אותם לאילטוב, נצפה מפגישה שלו עם לוביסטית לאחר שהחוק עבר בקריאה טרומית. העיתוי אומר הכל. לא לפני אלא אחרי ובעצם הרבה מאד אחרי שאילטוב החל לפעול בנדון. ליתר דיוק, החוק הוגש עוד בכנסת הקודמת. בינתיים חא נראה עדיין חוט מעבר לקצה הוירטואלי. אילטוב מפריך את התיאוריה מכל וכל. חובת ההוכחה עדיין רובצת לפתחם של מחוללי הסערה.
מי מרוויח בינתיים מהקמפיין הזה? לא הצרכן אלא המפעלים שעד כה היו אלמונים לציבור הרחב. מרוויחים גם מי שיזמו את הפרסום, קרוב לודאי ממגרש היח"צנים והלוביסטים הפרטיים שפועלים בשירות המגזר העסקי. הם את הקופון כבר גזרו. מה שצריך להדאיג היא הדינמיקה שכבר מתמסדת בעבודת הכנסת. כמה וכמה חברי כנסת, בעיקר מהחדשים, מתמסרים לידיהם לטובת בעלי העניין שמעסיקים אותם, ונהפכים למאריונטות שלהם.
נשר: על כנפי יחצ"נים
הסיפור עם אילטוב מתגמד ליד החגיגה שהיתה השבוע בתום דיון עקר שנערך בוועדת הכספים. היא דנה באפשרות שמחירי הדירות יתייקרו כתוצאה מהתמזגות חברת הנסון בעלת מחצבות ומפעל לבטון בחברת האם השולטת במפעל המלט נשר. התאחדות הקבלנים חוששת שמונופול המלט של נשר יגלוש לשוק הבטון, ומחירי הדירות יעלו באלפי שקלים.
הסוגיה שנויה במחלוקת. זו גם ביצה שלא נולדה. הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, בודקת אם המיזוג יפגע בתחרות. קן אמרה שהבדיקה תארך זמן. בכל מקרה,לוועדת הכספים אין סמכות להתערב לצד זה או אחר. בעניין זה, אפילו המלה שלה לא תעלה או תוריד את מחירי הדירות בשקל אחד.
לבקיאים בדינמיקה הפוליטית של הכנסת לא קשה לשחזר את תולדות הדיון המיותר, לפחות בעיתוי המוקדם מאד שלו. מי שלא בעניינים יתקשה לזהות את תרומת הלוביסיטים והיח"צנים ליוזמה, לרעש התקשורתי סביבה, ולריבוי המשתתפים בדיון, גם מקרב הח"כים שלא רואים אותם בדיונים תכליתיים יותר.
אז לטובת מי בזבזה הוועדה את זמנה? הצ'פחות שטפחו הלוביסטים בתום הדיון על שכמם של חברי הכנסת, לוביסט על כל 1-2 ח"כים, רמזו על הקשר בין ההון לשלטון. לא פחות מ-4 לוביסטים ישבו שם. קל לזהות אותם מיום שנדרשו לשאת על צווארם תג זיהוי מקושט בסרט כתום. הצ'פחות גם רמזו איזה לוביסט מושך בחוטים של איזה ח"כ.
סלקום כועסים, הח"כים מפהקים
רק 5 ח"כים, שליש מחברי ועדת הכלכלה, הטריחו השבוע את עצמם לעסוק בתיקון החשוב בחוק הגנת הצרכן המאפשר לציבור לנתק התקשרות עסקית לקבלת שירותים, בתוך 14 יום מחתימת החוזה. מדובר בשירותי טלפון, סלולר, אינטרנט, טלוויזיה, ואפילו תיירות. זוהי הרחבה של תיקון קודם שהתקבל לא מכבר המאפשר ניתוק עסקאות רכש של מוצרים והפסקת עסקאות מתמשכות בתום תקופת רכש בתנאי מבצע.
שלב החקיקה של הכנת החוק לקריאה שניה ושלישית העוסק בניסוח סופי של כל סעיף, כבר לא מרתק כמו המלחמות של בעלי העניין סביב החוק בראשית התהליך. הסיכויים להטות את הכף לכאן ולכאן קלושים עכשיו. גם התקשורת לא מגלה עניין ביובש המשפטי.
השעמום לכאורה לא מפחית את חשיבות העיסוק מאחר שהוא קובע בעצם את המהות והמשמעות של "האותיות הקטנות" שבחוק. זהו שלב קריטי לצרכן שאיננו בקי בפרטים. עו"ד מוטי פרידמן, יועץ משפטי במועצה לצרכנות הדגים את החשיבות שבניתוק העסקה בתחום הנדון לפי מדד התלונות שהם מקבלים מהציבור.
פרידמן גילה כי שליש מהתלונות הן על הטעיית הציבור בידי סוכני חברות הסלולר במסעות התחרותיים של צייד הלקוחות. בהצתה מאוחרת גילו המנויים כי מה שקבלו איננו תואם בדיוק את הבטחות הסוכן. הוא דרך על יבלת, עו"ד יונתן חמו מסלקום התרעם עליו שהוא פותח פתח לביטול עסקאות של 2,000-3,000 שקל.
"החוק הוא קטסטרופה לענף התיירות"
את יוסי פתאל, מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות, הטריד הסעיף בחוק המחייב את מוכר השירות לספק לצרכן את פרטי עסקת השירות בכתב (במספר שפות), מה שיאפשר לצרכן לבטל אותה 14 יום לאחר שקבל את הפרטים וניתנה לו הזדמנות לקרוא וללמוד אותם.פתאל לא מפסיק ללחום על הוצאת שירותי התיירות מהחוק. מלחמה אבודה ככל הנראה. עכשיו הוא נלחם על הפרטים. הדיאלוג הבא מדגים את הכיוון והסגנון. "מסירה בכתב בתחום התיירות לא רלבנטית"? זעק פתאל. "היום עולים למטוס עם קוד. בעידן הסחר האלקטרוני אין מעבירים בכתב. כל נושא הכתב בעידן הדיגיטלי הוא ארכאי לחלוטין".
יו"ר הוועדה, אופיר אקוניס (ליכוד), הזכיר לו שבעידן הדיגיטלי אפשר להעביר את הפרטים במייל, אם לא בפקס. הסעיף לא תוקן. פתאל לא נרגע, למרות שהחוק החדש הולך לקראת הענף שלו ומאפשר לבטל עסקאות אירוח בבתי מלון, טיסות ורכישת חבילות נופש בין 14 עד 7 ימים קודם למתן השירות, לא כולל ימי מנוחה.
"כל החוק הוא קטסטרופה לענף התיירות", הגיב פתאל. "באיזיג'ט (חברת תעופה בריטית שמציעה תעריפים זולים במיוחד) אין ביטולים בכלל בגלל המחיר הנמוך". הוא חושש כי מי שיאכל אותה יהיו סוכני הנסיעות ולא חברות התעופה. שמואל צוריאל מנכ"ל התאחדות המלונות אמר כי את הענף שלו הסידור הזה דווקא עונה על הצרכים.
ותודה לאורית נוקד
הממונה על הגנת הצרכן, עו"ד יצחק קמחי הבהיר נעשה כאן איזון בין זכות הצרכן לבטל עסקה לבין זכות העוסק לוודאות בעסקה. בקטע הזה דווקא החוק החדש פוגע בזכות הקיימת של הצרכן. שכן עד כה ניתן לבטל עסקה עד יומיים לפני מתן השירות, למעט עסקאות של "הרגע האחרון". התיקון אושר.הדיון היה נוקב כצפוי סביב הפיצוי לעוסקים. כמה דמי ביטול ישלם הצרכן? אקוניס גילה כי סגנית שר התמ"ת אורית נוקד הסכימה עם שר התקשורת על סכום שלא יעלה על 100 שקל. אלא שהגדרת הפיצוי כ"דמי התקנה" היתה מבלבלת. מיכל פליישר מ"הוט" אמרה שאפילו 200 שקל זה מעט לגביהם. שמעון בן-דוד יועץ שר התקשורת העיר כי חברות התקשורת מטעות את הצרכן כשבחתימת העסקה הן אומרות שההתקנה היא בחינם.
הבלבול נוצר מהדרישה להשיב לעוסקים את עלות התקנת השירות, בביתו או מחוצה לו. היועצת המשפטית של משרד התמ"ת עו"ד חנה טירי התנגדה לאפשר לעוסקים להחזיר לצרכן את כספו בניכוי עלות ההתקנה. זאת, מחשש שהם יקבעו מראש עלויות התקנה שרירותיות ומופרזות אשר יסכנו בפועל את זכות ביטול העסקה. לפיכך הוסכם על גביית דמי ביטול עד 100 שקל, ולקבוע בתקנות הוראות אחרות למקרים מיוחדים ומוצדקים. המשך יבוא.
