שתף קטע נבחר

סיפורי אלף לילה ולילה: הסדר החוב באפריקה

לא ברור לכם מה עומד מאחורי הסדר החוב באפריקה? מי הלווה למי כמה ומתי? מדוע אג"ח ט' רוצה יותר משאר "אותיות האג"ח"? מדוע דוחים את פירעון החוב ומדוע מסכימים לפירעון? אז יש לנו סיפור בשבילכם

לעיתים קרובות אני מבחין בתנועת "גלגול העיניים", אני יושב עם עובד או חבר ואנו עוברים יחד על התיק הפנסיוני או המשכנתא שלו על מסלוליהם השונים, ואט אט כאשר אלפי שקלים מתרוצצים בהבל פינו, בדרך כלל בין המושג השלישי לרביעי - האישונים מתחיל לחוג בארובות העיניים כמו הירח סביב הארץ, המונחים להתבלבל, התשואות והעלויות, הזיעה מבצבצת מאזור האף, ובאיטיות משלימה, העיניים (וההבנה) של עמיתי נעצמות קלות.

 

 

ההסדר שנסגר עם אפריקה ישראל הוא מסובך, מפורט וקשה. הסדר שתואם בסיבוכו למצבה המסובך של החברה. במקום לערבל את ראשכם על ריביות ואחוזי שליטה נלך לכיוון משל פשטני למדי - אבל כזה שעשוי למנוע את כאב הראש המתואר לעיל.

 

לעיירה נידחת בארץ ערב, נזדמן פעם איש בשם עלי-בבאי, האיש הסתובב לו בין בתי הקפה ובתי המרחץ, וסיפר סיפורי אלף לילה ולילה על מגדלים פורחים בארצות רחוקות, ואיך אם היו לו מעט גמלים היה מצליח להגיע לשם ומעמיס אותם בזהב ואבנים טובות, ומחזירם. בעיירה שלנו האנשים פשוטים היו, אך כמו כל האנשים אהבו לפנטז על חיי עושר. האנשים הסתכלו על עלי-בבאי, ראו כי לבוש יפה הוא, טבעת יהלום גדולה מעטרת את אצבעו, וגמלו הפרטי הוא הכי חזק ומהזן המשובח ביותר שמעולם ראו. אמרו לעצמם נלווה לו, וירווח לנו בעתיד.

 

אמרו ועשו – כמעט כל אנשי העיירה הלוו לו 100 גמלים, מי יותר ומי פחות, חלק ביקשו את גמליהם בתום ארבע שנים וחלק בתום עשור, לחלק הובטח זהב ולחלק יהלומים. עלי בבאי מיודענו אכן התחיל להסתובב ברחבי העולם, רכש בעיירה רחוקה ארמונות רבים, בעיירה אחרת את אחד המגדלים הידועים ביותר, ואף את אחד מנתיבי הגישה בין העיירות השונות, ליבו גבה והוא היה ידוע בכל חצרות הסולטנים.

 

סופת החול טרפה את הקלפים

אנשי העיירה שלנו שמחו על השקעתם וייחלו ליום בו יזכו לקבל את גמליהם ואת הזהב שעל גבם בחזרה. לפתע עלתה רוח מהמערב, רוח עזה וחזקה אשר טלטלה את כל העולם בחוזקה רבה. הררי חול כיסו את ארמונות רבים עד שלפתע כבר לא ידעו האנשים היכן מונחים הארמונות.

 

אבל וחפוי ראש הופיע עלי בבאי בכיכר העיירה שלנו, כינס את כל תושבי העיירה המודאגים, והחל מספר שוב סיפורים שונים רק שעתה כבר לא הבטיח מגדלים פורחים אלא ביקש זמן על מנת לחפש את ארמונותיו, וכי הגשם שיואיל בטובו לרדת בשנה הבאה, ישטוף את הררי האבק ויגלה שוב את מצבורי הזהב. שמעו אנשי העיירה ושתקו, לפתע קם שייח ט'וויל (שעלי בבאי חייב לו 7 גמלים) וצעק: לי הבטיחו את כל הגמלים, ובעוד שבוע - אין לי כוונה להמתין עד הגשם הבא ולא עד שהארמונות יימצאו. יצא שייח טוויל מהכיכר זועם ולא שב לדבר עם עלי בבאי.

 

שאר אנשי העיירה (שלהם חייב עדיין עלי בבאי 93 גמלים) החליטו למנות את פרנסי העיר על מנת לדבר עם עלי בבאי שימצאו מוצא מן הסבך. אולם כדרכם של אנשים לא היו תושבי העיירה מאוחדים עד תום, חאג' כד'אווי וחאג' יז'די שאמורים היו לקבל את גמליהם תוך שנה הרגישו מוזר בכך שדיברו אליהם בקול אחד כמו עם מהתושבים שאמורים היו לחכות 6 שנים.

 

ישבו פרנסי העיר עם עלי בבאי שעות ארוכות עד שהודיעו לפתע כי הגיעו לסולחה. במסגרת הסולחה יוציא עלי בבאי מארמון נסתר 7 גמלים ויחלקם כבר עתה בין תושבי העיירה, יחלק לתושבים חלב בכמות כזאת שאפשר יהיה לקנות איתו 35 גמלים ותמורה לכל זאת ידחו את שארית החוב לקבלת 14 גמלים בעוד שנתיים ועוד 46 גמלים בעוד עשר שנים.

 

שאלו התושבים מה נעשה עם כל כך הרבה חלב? הרי ברגע שכולם יקבלו חלב, השוק יוצף והוא יהיה שווה הרבה פחות? ענו להם אנשי עלי בבאי – היה פה ויתור גדול, מחיר החלב יירד בתחילה אבל מי שישמור על החלב יוכל להפיק אולי אחר-כך גבינה, וחוץ מזה קיבלתם בסה"כ 102 גמלים ולא 100 - הפטיר עלי בבאי. לא כולם היו מרוצים, ספר העיירה, למשל, אמר שמשום מה נראה לי שזוהי תמורה קטנה מדי עבור השהיית ההחזר משנתיים-שלוש לכיוון ה-10 שנים.

 

את שייח ט'וויל ההסדר לא מספק

גם את שייח טוויל אף אחד לא שמע בסולחה. שייח טוויל, שבביתו הטלפון היחיד אל השולטן, מאיים להתקשר אליו בעוד יומיים (מועד החזרת הגמלים אליו), ולהתלונן על הסיפור. אם יתלונן זאת יודעים כולם, יגיעו חיילי הסולטן ויחרימו את כל רכושו של עלי בבאי. אך הבעייה היא שאף אחד לא יודע כמה ישלמו עבור הנכסים המוחרמים והאם יהיה בכך להשיב את מלוא הכסף שהולווה.

 

סיפורינו הולך ומסתבך וסופו לא נודע עדיין, ישנן עלילות משנה רבות כמו הסיפור על האדונים יזדי וכדאווי שלא שמחים מהסכם הסולחה ומאיימים לפרוש ממנו כמו שייח טאוויל. כמו הסיפור על כך שחג טוויל עצמו חייב גמלים לתושבים אחרים ואם לא יקבל את גמליו של עלי בבאי יגיע הוא עצמו לדיוני סולחה, כמו הסיפור שברגע שהחלב יגיע לתושבים חלק (האלרגיים לחלב) ימכרו אותו מיידית ולא חשוב באיזה מחיר.

 

בניגוד למוסרי ההשכל מפורסמים, כאן קצת לא ברור מהו. אבל דבר אחד ברור כן ברור ממנו. אם כבר מישהו לווה מכל העיירה ויהיה זה לארמונות הכי גדולים והכי מפורסמים – תיזהרו אתם מלהלוות לו. כי במדבר יש סופות חול לא פעם, אפשר לראות זאת אם לא מסתמאים מניצנוצם של אבני החן ומטבעות הזהב.

 

יהודה מודעי הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית. ניתן לשלוח דוא"ל אישי ל-Yehudam7@gmail.com


פורסם לראשונה 08/11/2009 20:11

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אביגיל עוזי
בעל השליטה באפריקה ישראל, לב לבייב. "עלי-בבאי"
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים