הציפיות הרגו את כוכב הפופ

רובי וויליאמס חייב להביא שלאגר. יותר מזה: האלבום החדש שלו חייב להביא נוק אאוט אכזרי, לא פחות. הוא יודע את זה, אנחנו יודעים את זה, גארי בארלו יודע את זה. מאז "Rudebox", אלבומו הניסיוני מ-2006 (והפחות גרוע ממה שעשו ממנו), כוכב הפופ הגדול ביותר בבריטניה, פצצת כריזמה וכישרון נדירה מסוגה, נעלם אל עולם שכולו ג'אנק פוד ומרדף אחר חייזרים במדבר. בזמן הזה סיפקו חבריו לטייק דאט את אחד האיחודים המוצלחים בהיסטוריה וגרמו גם למושבעים שבמעריציו להטיל ספק בשובו המתוקשר של המורד שבחבורה.

נראה שהם לא היו היחידים שחששו. "Reality Killed The Video Stars" הוא אלבום עמוס פחדים, ספקות וביקורת עצמית נוקבת. זה היה נשמע מורכב מדי עבור אלבום שמשתייך לז'אנר השטוח ביותר שיש, אבל לא כשמדובר ברובי, הילד המתוסבך של הפופ, שתמיד ידע לתבל שחצנות בריאה עם חרדות השמנה, יחסים ושלל נוירוזות.

רובי וויליאמס. "אסקימו לימון" לצד דיסני

"אל תקראו לזה קאמבק, תראו מה המצאתי כאן" הוא מבקש, כמעט מתנצל, ב-"Last Days Of Disco", יציאה אלקטרונית מוצלחת ולא אופיינית. ב-"Difficult For Weirdos" הוא מסביר בקול מתכתי: " אני אוהב את זה מוזר. בדרכי לא השתנתי". ובאמת, למרות שהוא משחק כאן בצלילים ובסגנונות משתנים (עבודת הפקה רטרואית של טרוור הורן, איש הבאגלס, שלהיטם ודאי נתן לוויליאמס השראה לשם האלבום), עדיין מדובר באותו רובי, זה שאוהב משחקי מילים כאילו-מתוחכמים, וישבץ שירי אהבה נמרחים לצד בלדות חלל מסוג "Deceptacon" המצוין.

הרבגוניות וההפכפכות של וויליאמס, שאף פעם לא ממש החליט מה הוא באמת רוצה להיות (בעבר הוא ניסה להתכחש לעברו כחבר להקת בנים, היום הוא מדבר על הצטרפות לאיחוד ומתהדר בקעקוע עם סמל הלהקה) מוצאת ביטוי בכל האלבום החדש והלא אחיד ברמתו: "Bodies" הוא סינגל מנצח, להיטי ומלא חיים. לצידו אפשר למצוא "Starstruck" - דיסקו כדור מראות מיושן, ולא במשמעות הטובה של המושג.

שואו-מן במובן הקלאסי של המילה

"You Know Me", הסינגל הבא, הוא שיר סיקסטיז מידבק וחמוד, שכאילו נשלף מפס הקול של "אסקימו לימון" וממש לידו מונחת "Blasphemy", בלדת מיוזיקל שמקומה בסרט של דיסני ולא באלבום חזרה לעניינים שרוצה לעשות כמה שיותר רעש. מובן שיש כאן גם כמויות של שנאה וביקורת עצמית מהדמות המורכבת ביותר שהפופ הבריטי ניפק.

"Reality Killed" הוא ניסיונו של וויליאמס להתמודד עם קיר הציפיות שעומד מולו.

וממש כשמו, גם הוא צריך להוכיח רלוונטיות בזירה שהתמלאה מתחרים רציניים על כס המלוכה הנכסף. האם הוא מצליח במשימה? לא לגמרי. יש כאן מספיק יציאות רובי קלאסיות, אבל גם מספר נפילות שאין להן שום מקום באלבום שצריך לספק להיט אחר להיט אחר להיט. וכן, וויליאמס הוא מלך, שואו-מן במובן הקלאסי, וחזרתו לעניינים יותר ממבורכת. "בלי סינגלים, רק פילרים, הלוואי ויכולתי" הוא שר ב"בלספמי". הבעיה היא שבמעמדו ובמצבו הנוכחי - ממש אסור לו.

רובי וויליאמס, "Reality Killed The Video Star", הליקון