שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    שנת ברקת: למה זכו החילונים, מה קיבלו החרדים?
    בין חניון קרתא לפחים הבוערים של מאה שערים, ניסה האיש שטוען כי "הגשם יורד על כולנו" ללכת בין הטיפות. לאלה נתן מסיבות רחוב ופסטיבלים, לאלה סבסד מוסדות חינוך וצירף עוד שני סגנים. מי צ'ופר לטווח קצר, מי להמשך ייצא נשכר - ומי, כרגיל, נשאר הרחק מאחור? דו"ח ביניים

    המילה שיכולה לתאר טוב מכל את שנת כהונתו הראשונה של ניר ברקת כראש העיר ירושלים היא "טעונה". הייתה זו שנה שבה למד ברקת להכיר ממרום תפקידו את עומק שסעיה של עיר הקודש, ואת הקושי ללכת בה בין הטיפות. החל במלחמות השבת על פתיחתו של חניון "קרתא", דרך מהומות הר הבית שאילצו את המשטרה להתערב, וכלה בהרס הבתים במזרח העיר ששילהב את האוכלוסייה הערבית, הייתה זו השנה שבה הבין ראש העיר הצעיר עד כמה כבד הוא מחירה של כל הכרעה.

     

    כעת, במרחק של 12 חודשים מאותה בחירה מבטיחה, הגיע הזמן לבדוק איזו בשורה הביא ברקת, שנדר להיות ראש העיר של כולם, לכל פלח מאוכלוסיית עירו. האם החילונים קיבלו "בחזרה" את העיר האבודה? האם חששם של החרדים שפינו את השלטון התממש? ומה יצא לערבים מכל זה? רמז - לא הרבה.

     

    התרבות החילונית שוקקת

    מסיבות רחוב, פסטיבלים ואיצטדיונים בהתהוות? לא, זאת לא העיר הלבנה, כי אם הבירה שלכם. השנה הראשונה של ברקת עמדה בסימן של תחייה תרבותית, שאחת הסיבות העיקריות לה היתה תמיכה כספית ניכרת.

     עם כניסתו לתפקיד אשתקד עשה ברקת צעד משמעותי, כשהכפיל את תקציב התרבות העירוני ל-20 מליון שקלים, ובעקבות התערבות העירייה הגדילה גם הממשלה את הסבסוד השנתי למוסדות התרבות בירושלים מ-17 ל-20 מיליון שקלים.

     

    התקציב המוגדל איפשר את קיומן של שמונה מסיבות רחוב בחסות עירונית במרכז העיר, כמו גם פסטיבלים רבים. "בריכת הסולטן" שופצה, וגם פרויקט ה"ארנה" - היכל הספורט והתרבות הבינלאומי של ירושלים - חזר לחיים אחרי שדעך בשנים האחרונות. פרויקט "עיר אקדמיה" שהושק השנה כולל הטבות לסטודנטים, מאפשר למידה בכמה מוסדות במקביל, ומשפר את חיי הסטודנט בירושלים. גם פועלו של סגן ראש העיר פפה אללו (מרצ) ראוי לציון, והוא שהביא את העירייה לפעול לשימור מבנה הקולנוע "סמדר" ולהתחייב להמשך קיומה של "בריכת ירושלים".


    ברקת בכותל. מהלך על התפר הדק בין יהודים לחילונים (צילום: גיל יוחנן)

     

    אך אליה וקוץ בה. פועלה של העירייה תחת שרביטו של ברקת בתחום התרבות מבורך אמנם, אבל נדמה שלא כל תושבי העיר נהנים ממנו בצורה שווה. בפועל, מאותם אירועים ותוכניות שממנת העירייה בהון עתק מפיקים כעת תועלת בעיקר תושבי העיר החילונים, הצורכים את השירותים האלה במידה רבה יותר. תושביה החרדים, לעומת זאת, נדחקים לקרן זווית.

     

    תחת "הניצחון החילוני", שבא אחרי שנים של טענות על נגיסה חרדית מתמשכת בשליטה בעיר, ניתן לרשום גם את פרשת חניון "קרתא". בסיומה של סאגה עצובה - שכללה הפגנות אלימות של העדה החרדית על פתיחת החניון, התקפות של ראש העיר ואת סגירתו - נותר החניון פתוח בשבת. החרדים עצמם דווקא אינם רואים את העימות כהפסד. "תראה מה קיבלנו", אמר ל-ynet איש ציבור חרדי. "דברים שראש העיר הקודם, אורי לופוליאנסקי, בחיים לא יכול היה לתת. ידוע שראש עיר חילוני טוב לחרדים".

     

    זה הפסד זה? משרות, בתים וכסף לחרדים

    יריית הפתיחה לקדנציה של ברקת דווקא לא בישרה טובות לחרדים, וחברי מועצת העיר המשתייכים לעדה אכן שילמו מחיר על הפסדם בבחירות. כמה? יותר מ-30,000 ש"ח בחודש - שכרו החודשי של סגן ראש עיר בירושלים. ברקת, שביסס את הקואליציה שלו על הסיעות ה"ציוניות", חילק חמישה מששת כיסאות הסגנים לסיעות הלא-חרדיות, והותיר לסיעות ש"ס ויהדות התורה, המונות יחד 12 חברים, מקום אחד בלבד.


    מחאות החרדים במאה שערים. "ברקת דווקא טוב לנו" (צילום: AFP)

     

    אבל החרדים לא נואשו: הלחץ הפנימי על ראש העיר עשה את שלו, ובשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הגדלת מספר הסגנים בבירה ל-8, כך שכל אחת מהסיעות החרדיות תקבל סגן נוסף. מי שיכסה את העלות הוא כמובן משלם המסים, ולשלום הבית יהיה מחיר כבד: יותר משני מיליון שקלים בשנה.

     

    ביטוי לגישה המתעדנת של החרדים כלפי ברקת ניתן בישיבת מועצת העיר שנערכה באוגוסט האחרון, אחרי שהעירייה אישרה סבסוד של 100% למוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, בהתאם ל"חוק גפני". קריטריון שהוכנס להצעה שאושרה קובע למעשה כי המימון העירוני יינתן לחרדים בלבד. אלי שמחיוף, סגן ראש העיר לשעבר מטעם סיעת ש"ס וכיום חבר מועצה, אמר לברקת במהלך הישיבה: "אדוני ראש העיר, אני רוצה להגיד שלא תמכתי בך בבחירות, אבל אתה ללא ספק מראשי העיר המוצלחים שנראו בירושלים".

     

    הקריטריון המדובר שמבטיח את המימון העירוני למוסדות החרדים עורר את חמתו של היועץ המשפטי לעירייה, עו"ד יוסי

    חביליו, שכתב בחוות דעת כי מדובר בפגיעה בעיקרון השוויון. ברקת העדיף להתעלם מדברי יועצו המשפטי, ולקבל במקום זאת חוות דעת פרטית שניתנה לסגנו, הרב יצחק פינדרוס מיהדות התורה, לפיה מדובר בקריטריונים סבירים. הסוגיה, אגב, עומדת כעת בפני בג"ץ, בעקבות עתירה של "המרכז לפלורליזם יהודי".

     

    מאבק חילוני-חרדי חריף שלא ניתן להתעלם ממנו מתרחש בשכונת קריית-יובל שבדרום-מערב ירושלים, שם טוענים תושבים כי האזור "מתחרד" בחסות עירונית. "כל נושא חניון 'קרתא' הוא עלה תאנה שניר ברקת משתמש בו כדי לסנוור את עיני התושבים", טוען יובל אברהם, פעיל בשכונה. התושבים מציינים שורה של מבני ציבור ומגורים שעוברים לידיים חרדיות, ובראשם חנות מכולת ברחוב אולסוונגר, שהוסבה לבית כנסת באישור עירוני. "ראש העיר לא ממלא את ההבטחה שנתן לפני הבחירות, לפיה ישמור על אופי השכונות", האשים תושב אחר. "הוא דואג לקואליציה עם החרדים, ומסתכל פוליטית הלאה".

     

    השמש בירושלים זורחת במערב

    "כשיורד גשם, הוא יורד על כולם", נוהג ברקת להגיד בהתייחסו לקולקטיב הירושלמי שנהנה כולו מפירות ההצלחה, ומתכנס יחדיו מול הרעות החולות. אך בעוד שתושבי העיר החילונים והדתיים-לאומיים זכו לתחייה תרבותית, והחרדים קיבלו תקציבים ומימון למוסדות, תושביה הערבים של מזרח העיר נשארו - כרגיל, יש לומר - מאחור. אמנם לראשונה מונה מחזיק תיק למזרח ירושלים, וכמה מיליוני שקלים נוספו לתקציבי הפיתוח, אך החרב - שלובשת הפעם צורה של דחפור - עדיין מונחת על צווארם של הערבים, החוששים מהרס בתיהם.

     

    בעיריית ירושלים מסבירים שלא חלה עלייה במספר הבתים שנהרסים מדי שנה, והם צודקים, אבל כל זה לא מנחם את הערבים שמרגישים כמי שחיים על זמן שאול. לבו של ברקת, הרואה בחזונו נהירה של כ-10 מיליון תיירים לירושלים מדי שנה, נחמץ לנוכח "הפוטנציאל המבוזבז" במזרח ירושלים. 88 הבתים בשכונת אל-בוסתן למשל, הממוקמת בכפר סילוואן, נמצאים במרכז "עמק המלך" וערוץ נחל הקדרון. עבור ברקת, שרוצה להקים במקום פארק לאומי-ארכיאולוגי, נראים הבתים כפצע מוגלתי שיש להיפטר ממנו.


    הרס בית במזרח העיר. "פצע מוגלתי שצריך להיפטר ממנו" (צילום: AP)

     

    לפני כחצי שנה יצאה עיריית ירושלים בתופים ובמחולות עם תוכנית מתאר חדשה, הכוללת בין היתר הקמה של 13,500 יחידות דיור במזרח העיר. עד היום התוכנית לא יצאה אל הפועל, והסיבה לכך היא מחלוקת בין העירייה למשרד הפנים, הנוגעת בין היתר לגודל השטח שאושר ליישוב התושבים הערבים. על הפרק יש עוד תוכניות פיתוח רבות במזרח העיר שהעירייה מבקשת לקדם, ומניעים רבים לאותם פרויקטים - אך רווחת התושבים הערבים אינה ביניהם.

     

    אם התושבים במקום ייהנו מהיוזמות יהיה זה "על הדרך", והחשש הגדול שמקנן בקרבם הוא שהשיפוצים יבואו על חשבונם. מיותר כמעט לציין שהמסיבות, אירועי התרבות והתקציבים לחינוך אינם נחלת החלק המזרחי של העיר. במלאת שנה לכהונת ברקת אפשר לסכם שבזמנים קשים בירושלים הגשם יורד אמנם על כולם, אך בתקופות טובות שבהן השמש זורחת - היא עושה זאת רק במערב הבירה.

     

    ממתק לחילונים, דמי כיס לחרדים, בלון נפוח לערבים

    מקץ שנה לכהונת ניר ברקת כראש העיר, ניתן כבר לסמן את המרוויחים והמפסידים, וכלל לא בטוח שניחשתם נכונה. בקרב החילונים והמחנה הדתי-לאומי יש אמנם תחושה של התעוררות תרבותית ואי-כניעה לתכתיבים החרדיים כמו בפרשת החניון, וגם ההטבות לסטודנטים משרות תחושה טובה בקרב הצעירים.

     

    אבל המתנות הללו הן בעיקר על תקן ממתק שמעניק תחושה של נועם לטווח הקצר ולהווה היומיומי, ופחות הבטחה של ממש לעתיד לבוא. בטווח הארוך, כך נראה, דווקא החרדים הם שידם על העליונה: ההגירה לשכונות בעלות אופי חילוני ממשיכה להתבצע בהילוך נמוך, מתחת לפני השטח וללא הפרעה, וגם התקציבים שאושרו במהלך כהונת ברקת אינם חד-פעמיים, אלא כלי שרת לשנים רבות.

     

    ותושבי מזרח העיר הערבים? הם כנראה ימשיכו להסתכל מהצד, עם הלשון בחוץ, ולערוג למתנות שלהן זוכים כל השאר. לנו נותר רק לקוות שההתייחסות אל התושבים האלה כבלון נפוח לא תסתיים בפיצוץ.

     

    מעיריית ירושלים נמסר בתגובה על מינוי הסגנים כי "לפי החוק, מספרם נקבע ביחס למספר התושבים בכל עיר, על פי מפתח של סגן לכל 100,000 תושבים לערך. הוא מעודכן רק ל-500,000 תושבים, בעוד שבירושלים יהיו בקרוב 800,000 תושבים". בעירייה ציינו את הקואליציה הרחבה, והדגישו כי "ההבדל בין 6 סגנים ל-8 לעומת יציבות בירושלים בטל בשישים".

     

    בכל הנוגע לחינוך נמסר מהעירייה: "אין כל תוספת תקציבית, שכן ההחלטה לתקצב 100% את הרשתות מיושמת כבר שנים

    רבות. החלטת מועצת העיר רק הוסיפה תנאים להעברת הכסף, הכוללים בין השאר קבלה לבתי הספר ללא אפליה על רקע עדתי, והתניה לפיה מוסדות החינוך לא יגבו שכר לימוד ויפעלו על פי התוכניות החינוכיות של משרד החינוך. זהו צעד תקדימי, שכן הוא מתנה את קבלת התקצוב העירוני בעמידה בדרישות אלו".

     

    בנוגע לאופי השכונות בעיר נמסר כי "ראש העיר סבור שיש לדאוג לצורכי כל מגזר על פי תפישתו ובשכונתו שלו, ושעל העירייה לשמור על אופי השכונות הקיים ולהקטין חיכוכים מיותרים. מאז כניסתו לתפקיד ביטל ראש העיר מספר החלטות קודמות שלא עמדו ברוח זו, ביניהן הקצאת מגרשי ורבורג למוסדות חינוך חרדיים בלב שכונת קריית-יובל".

     

    באשר להרס הבתים במזרח העיר נמסר כי "עיריית ירושלים מבצעת את החלטות בתי המשפטת, ואוכפת את החוק, זאת לצד קידום פתרונות בנייה ושדרוג".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ברקת. התרבות חילונית, והשאר?
    צילום: גיל יוחנן
    מהומות בהר הבית. במזרח העיר חיים על זמן שאול
    צילום: AP
    הפגנות החרדים. "קרתא היה עלה התאנה"
    צילום: רויטרס
    צילום: אמנון פיקר
    אולם מלחה המיתולוגי . חלום ה"ארנה" קם לתחייה
    צילום: אמנון פיקר
    מומלצים