שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כשפו הדב יוצא למלחמה
    "היה היה פעם", ספר המבוגרים של א"א מילן, יוצא שוב בעברית. שירי לב-ארי בדקה מה סוד הקסם שלו, איך הוא מתקשר לפו הדב ולסיפור האישי של מחברו
    חץ ששוגר השמיימה וקיצץ – בטעות או שלא בטעות – זיף מזקנו של מלך מעופף, נראה כמו עילה מספקת למלחמה. כך לפחות מתנהלים הדברים באגדה של א"א מילן, "היה היה פעם", שנכתבה ב-1915 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. מילן, אביו מולידו של "פו הדב", שירת אז כחייל בצבא הבריטי.

     

    הספר ראה אור ב-1917, והוא משקף בדיוק את הלך הרוח ואת הנסיבות שבהן נכתב: כיצד שורת אירועים מטופשים גורמת למלחמה כה גדולה ומסבה כל כך הרבה נזקים. האגדה מתארת מלחמה שפורצת בין ממלכת אורליה ושכנתה ממלכת ברודיה, בשל טיפשותם של שני מלכים, ובשל האגו הנפוח שצומח אצלם כגידול ממאיר.


    שני מלכים, טיפשות ואגו (איורים מתוך הספר)

     

    האירוניה הבריטית הדקה והמשעשעת של מילן מפגישה את הקוראים עם מלכים לא חכמים במיוחד, אך אנושיים מאוד, ועם נסיכות מעודנות, רוזנות מתוחכמות, פיות סבוכות נפש, רועי חזירים מקסימים, יערות אינסופיים ומגפי פלא שיכולים לגמוא מרחקים.

     

    כעת רואה אור תרגום חדש של כרמית גיא, בליווי איורים של אודליה לפישיץ, בהוצאת כתר. אבל זו לא פעם ראשונה: מהדורות קודמות של הספר ראו אור כבר ב-1970, בהוצאת מסדה ובתרגומו של ראובן בן יוסף (אז נקרא הספר "מעשה במעשה") וכן בהוצאת מודן.

     

    "הספר הזה הוא קודם כל יצירה ספרותית משובחת", אומרת יערה שחורי, עורכת הספרות הקלאסית בכתר. "למילן יש יכולת לרקוח חומרים מסורתיים של אגדות ביחד עם כתיבה מבריקה, אירוניה וביקורת נגד מלחמות. יש בו רלוונטיות לימינו – הוא מספר על עילות מטופשות לצאת למלחמה, על החשיבות המופרזת שניתנת לגינונים ולחנופה, ועם כל זה - הספר לא מאבד את הקסם שבאגדה ולא הופך ליצירה דידקטית".

     

    "בסופו של דבר", ממשיכה שחורי, "הוא צולח בגאון את מבחן הזמן, כי זה לא ספר שנכתב לפי נוסחה, אלא הוא המציא את הנוסחה. הוא נטוע בעולם האגדות, אבל לא שוכח מה למדנו כשיצאנו מהיער".

     

    הכל התחיל בגיל שמונה

    הסופר, המשורר והמחזאי הבריטי אלן אלכסנדר מילן נולד ב-1882 בסקוטלנד וגדל בלונדון. בגיל שמונה כבר כתב לעיתון בית הספר על חוויות הטיול ביער אשדאון, שם יתרחשו בהמשך עלילותיהם של כריסטופר, פו ושאר החברים. מילן למד בבית הספר הפרטי לבנים שניהל אביו, ובין מוריו היה סופר המדע הבדיוני ה"ג' וולס.


    אגדה לא דידקטית שצולחת את מבחן הזמן

     

    בבגרותו למד מילן מתמטיקה באוניברסיטת קיימברידג', אך לאחר לימודיו בחר בכתיבה. ב-1905 יצא לאור ספרו הראשון, "נאהבים בלונדון", שלא זכה לביקורות אוהדות במיוחד. בהמשך פירסם שירים, התיידד עם סופרים ועורכים, וערך כתבי יד של אחרים. ב-1912 התחתן, וב-1914 התנדב לצבא הבריטי. בזמן המלחמה הוא שירת בחזית במשך ארבעה חודשים, ואחרי שחלה הועבר לתפקיד עורפי. ב-1920 נולד בנו היחיד כריסטופר רובין, שכונה בחיבה "בילי מון".

     

    ב-1924 קנה מילן את חוות קוצ'פורד שבמחוז ססקס, סמוך ליער אשדאון, שם בילה עם משפחתו את חופשות הקיץ וחופשות הפסחא. כריסטופר רובין נהג לטייל ביער עם האומנת שלו, להמציא סיפורים ולספר אותם אחר כך לאביו.

     

    בהמשך שימשו הסיפורים האלה השראה לעלילות פו הדב שיצא ב-1926, והפך את מילן לשם עולמי. הספר תורגם ליותר מ-50 שפות, עובד לסרט מצויר של חברת "דיסני" וזוכה להצלחה גם היום. בכל אופן, לימים אמר כריסטופר רובין כי לא תמיד אהב להופיע בספרים של אביו, וכי ראה בכך סוג של ניצול.

     

    את המאייר ארנסט שפארד הכיר מילן בשבועון הסאטירי "פאנץ'" שבו עבדו. הוא אייר שני ספרי שירה של מילן ושני ספרי פו. איוריו התבססו על מקומות אמיתיים ביער אשדאון, זאת לבקשתו של מילן. חוץ מעלילות פו, כתב מילן לא מעט ספרי שירה, רומנים, סיפורים קצרים ומחזות. ב-1952 הפך נכה בעקבות ניתוח מוח שעבר, ופרש לבית הכפר שלו בחוות קוצ'פורד, שם שהה עד מותו ב-1956.

     

    לאחרונה חזר פו הדב לכותרות: באוקטובר האחרון, 83 שנה לאחר שבא לעולם, יצא לאור ספר ההמשך הרשמי ל"פו הדב". את הספר, שנקרא "בחזרה ליער מאה העצים", כתב דייוויד בנדיקטוס, ואייר המאייר הבריטי מארק בורגס, שאחראי על איור ספרי קלאסיקה לילדים כמו "הדב פדינגטון". מנהלי קרן הנאמנות שאחראית על הזכויות של "פו הדב" חיכו במשך שנים להזדמנות להוציא לאור ספר המשך רשמי. עד כה הביקורות על ספר ההמשך לא יצאו מגדרן.

     

    המלך בלוריטוב כפו הדב

    "היה היה פעם", מוגדר כמעשייה אלגורית על מלחמה בין שתי ממלכות דמיוניות, שהתנהלה ללא שפיכות דמים ואף הסתיימה בנישואיה של הנסיכה. "הספר הזה נכתב הרבה לפני 'פו הדב'", אומרת יערה שחורי,"אבל יש קווי דימיון ביניהם, במיוחד בעליצות הטבעית השורה על שני הספרים, והאירוניה הדקה שמתגנבת אל הטקסט.

     

    "יש גם לא מעט דימיון בין המלך בלוריטוב לפו הדב, אבל אלה הן בהחלט יצירות מז'אנרים שונים, ולדעתי

    המעשה הספרותי של היה היה פעם שונה וחריג ממכלול יצירתו של מילן. במידה רבה זה אולי אחד הספרים הפרועים ביותר שכתב".

     

    מילן ראה בספר הזה סיפור אגדה למבוגרים. "איש אינו יכול לכתוב ספר שילדים יאהבו, אם אינו כותב אותו קודם כל לעצמו", כתב בהקדמה לספר, והודה כי את הסיפור כתב קודם כל לו ולאשתו. לכן אפשר לראות בו גם ספר חוצה-גילאים.

     

    "זה ז'אנר שהאנגלים מצטיינים בו", מוסיפה שחורי, "בקלות אפשר למנות גם את 'אליס בארץ הפלאות' של לואיס קרול, את 'פיטר פן' של ג''ימס בארי, שהוא ספר חתרני בהרבה ממה שנהוג לחשוב עליו, או את 'הרוח בערבי הנחל' שטומן בחובו סאטירה פוליטית וחברתית. ובמידה רבה גם את 'פו הדב' עצמו".

     

    לכל כתבות המדור לחצו כאן

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים