הדרום החם: היינות של לנגדוק-רוסיון

Comité Régional d'Action Viticole) ICRAV) היא מחתרת הכורמים של לנגד'וק, שמעלליה הולכים ומתרבים לאחרונה. חברי המחתרת מוחים נגד חנויות ויקבים שלטעמם מרוויחים יותר מדי כסף ממכירת יין. בתחילת נובמבר הם שרפו צמיגים מחוץ לסופרמרקט ליד נרבון, וגם בקרקסון, לא לפני שניפצו את חלונות החנויות. במרץ האחרון הם פוצצו מרכז מבקרים של אחד מהיקבים באזור, לאחר שתקפו קו-אופ גדול שהספיק לרוקן את מכליו בזמן. בין לבין הם פוצצו מפעל למילוי בקבוקים ב- Serivan.

למה אני מזכיר את כל זה? כיון שבדיוק מהמקומות האלה מגיעים היינות שעליהם אספר הפעם. מקומות חמי מזג, ששנים היו שק החבטות של תעשיית היין הצרפתית.

לפני כשנתיים הקימו אורי כפתורי ושותפו אהרון טלר את IsProVinum, חברה ליבוא ושיווק יין שמתמחה ביינות ממחוזות פחות מוכרים, שלרוב אינם מגיעים לישראל. בינתיים, המדינה היחידה שהם מייבאים ממנה יין היא צרפת: "יש שם מספיק", אומר כפתורי, "גם מגוון וגם איכות". מלבד צרפת, משווקים אורי ואהרון גם את יינות 'אסיף', יקב ישראלי שהחל את דרכו כנגוסיאן, והיום מייצר יינות משלו בנוסף, ואת יינות יקב 'טורא'; יקב ישראלי נוסף, שיינותיו מכוונים גבוה למדי, ומתאפיינים בתקופות התיישנות ארוכות.

כפתורי היה במשך כמה שנים סומליה בכמה מסעדות תל אביביות, האחרונה שבהן היתה 'דלאל', אם זכור לי נכון. טלר הוא איש עסקים, חובב יין ותיק שעיקר אהבתו ליינות צרפתיים. לאחר שהחליט לייבא יין, שודכו הוא וכפתורי.

לצד כמה יינות מאלזס, עיקר היין מגיעים מדרום צרפת – לנגדוק-רוסיון. יש לומר שזה אחד מאזורי היין הגדולים בעולם, אם לא האזור (המוגדר) הגדול שבו, אבל ההיסטוריה שלו לא סוגה בשושנים: במשך שנים היה זה האזור שסיפק את מרבית יינות השולחן הפשוטים, במיוחד לאחר שהצרפתים עזבו את אלג'יר. מה שלא נועד לשתייה, הלך לזיקוק ולוורמוט, ולאזור לא יצא שם גדול במיוחד.

השינוי הגיע לפני כשלושים שנה, כשיצרנים מקומיים החליטו לעשות שינוי, להתחיל להקפיד יותר על הנטיעות ולייצר יינות טובים יותר. היום כבר ברור ששני האזורים הגדולים, לנגדוק ורוסיון, שונים מאוד  זה מזה, וגם לאזורים שבתוכם יש אופי ייחודי. לא עוד bulk, אלא יותר טרואר, יותר AOC והעיקר – יותר טעמים. ב-2007 קיבל לנגד'וק מעמד של AOC, האזור הראשון והגדול שבאזור היין הגדול בצרפת.

טלר וכפתורי מייבאים יינות ממגוון יקבים שבאזור גדול זה. בתערוכת סומליה האחרונה ניצלתי את ההזדמנות וטעמתי מכל מה שאורי היה מוכן לפתוח – וזה היה די הרבה.

למי שלא רוצה לקרוא את כל רשמי הטעימה, אומר כך: חלק גדול מהיינות נמכרים במחיר של 85-75 שקלים לצרכן. ברוב המקרים אלה יינות טובים, "שווים את מחירם", מודרניים למדי, גם אם לא עמוסי עץ. ה-Tradicion, Domaine Saint Antonin 2007 הוא קניה מצוינת בטווח זה, וב- 60 שקלים תמצאו את ה-Domoine Saint Antonin 2007 Les jardins שגם הוא מצטיין ביחס למחיר. בין היינות הגדולים יותר של הצמד טלר-כפתורי יש יינות מ-2006 שכולם, כמעט ללא יוצא מהכלל, עדיין צעירים לשתייה. ישנם כמה וכמה יינות מצוינים, ומי שמעוניין לקנות יינות בטווח מחירים של 150-120 שקלים ימצא מציאות של ממש, והרבה עניין.

הטעימה 

Mettis, שהוא ממסך של פינו גרי, פינו אוזרואה (Pinot Auxerois), פינו בלאן, ומעט פינו נואר. מכיל 13% אלכוהול. 89 שקלים. אף נחמד ומגוון. פה עגול, גוף קל, אולי קצת יותר מדי. חומציות מאוזנת. יבש. מרירות קלה בסיומת. יין חביב.

צבע זהב יפה ומבריק. האף מראה מעט מינרליות, מלווה בריחות בושמתיים טובים – אפילו מתקתקים. פה עגול מאוד, מתקפה טובה, אבל אז מעט רזה. יין מאוזן ועגול, עם סיומת מתובלת וטובה. 120 שקלים.

יין מפוז'ה – Faugeres שבלנגדוק – או דרום הרון, תלוי מי מסתכל על המפה. 1/3 סירה, גרנאש וקריניאן. הסירה מאוד מאוד בולט באף הראשון, עם ארומות של בשר מעושן. פרחוניות הקריניאן משלימה יפה. בפה, המתקפה מתקתקה. הגוף בינוני פלוס, עגול. מרירות קלה וסך כל מתובלות יפה. 59 שקלים. קניה טובה מאוד.

סירה, קריניאין, גרנאש ומורבדר באחוזים מעטים. הקריניאן בתסיסה קרבונית. היין מקוסטיירס דה נים. אף פרחוני ונעים. הפה פירותי מאוד במתקפה, רחב יחסית. 75 שקלים.

קריניאן, גרנאש וסירה. 75 שקלים. קוט דה רוסיון וילאג'. אף מעט סגור, קל, פרחוני. הפה עגול, מתקתק. טאנינים קשים יותר, ועולם חדש יותר.

15% אלכוהול, כ-85 שקלים. זנים מקומיים, כולל סנסו וקריניאן, גרנאש, מורבדר ושות'. אף פירותי טוב, פה מאוד 'חדש', עם תערובת תבלינים מעניינת. הוא טאני במידה, חומצי ובעל סיומת מצוינת. קניה מעולה.

14.5% אלכוהול. 25% קריניאן, 15% מורבדר, 60% סירה. עץ מאוד עדין, ישן ונעים. פה עגול, מתקתק-פרי מאוד ודי חם. סיומת מעניינת מאוד. יין חם, אבל טוב. 119 שקלים. קניה מעניינת, טובה.

מעט מחוזר, ירוק – זיתים שחורים, בשרני ומתכתי. מעט מוקה – היין היה פתוח יום לפני הטעימה, וזה לא עץ, אלא מאפיין של הפרי שלו, אומר אורי כפתורי. פה טוב, עגול, שבו ה'כמו עץ' השוקולדי והחרוך מורגש, במיוחד בסיומת, אבל בתוך היין, ולא "מעליו". 125 שקלים לצרכן. קניה מצוינת!

היין הבסיסי של היקב, מ-Pic Saint Loup, קוט דה לנגד'וק. אף מאוד מאוד ארומתי; מלא אורן, מלא דובדבנים ופירות טרופיים – גויאבה. פה נעים, לא שמן או רחב, ועם חומציות טובה. סיומת עם מרירות קליפות הדרים ותיבול טוב. ארוכה. 135 שקלים. מצוין.

100% גרנאש. הרבה מוקה, למרות שהיין כמעט ולא רואה חבית. הוא רחב, לא פרחוני וקל כמו 'גרנאש', אלא יין רציני מאוד. חד, עם הרוחב שלו, ואלגנטי. סיומת מאוד ארוכה ומהנה. 149 שקלים ליין שיישאר אתכם הרבה זמן. יוצא מהכלל לאוהבי העולם החדש עם 'קווץ'' צרפתי אלגנטי.

'מאניו', היין הגבוה של היקב, הוא ממסך של סירה, מורבדרה וגרנאש. 15% אלכוהול. הרבה 'נקניק' ובשרניות. הפה מתוק, עגול ודי כבד. טאנינים מאוד דומיננטיים וחריפים ממש. עדיין צעיר ולא לשתייה בזמן הקרוב. ב-149 שקלים הוא קניה טובה מאוד.

50% סירה, 50% גרנאש. Pic Saint Loup. יין מאוד מודרני, בשל מאוד. 235 שקלים.

גפנים ותיקות. האף עדיין מאוד סגור, אבל מראה קצת סירה אופיינית, על רקע של דובדבנים ופירות קלים. הפה עגול ולא כבד ורחב. סיומת טאנית טובה, ארוכה, מאוזנת. 235 שקלים.

מורבדרה וקריניאן, עם מעט עץ. אף מאוד 'לחמי', כהה מאוד ומאובק. מעניין. פה עגול וטאני, חד ויבש מאוד. חומציות מעולה. 15% אלכוהול, שדי מורגשים – היין די חם ובשרני. יין מעניין, ב'קטע טוב', במחיר של 225 שקלים.

מאחד היקבים הנחשבים ביותר של הקוט לנגדוק. סירה ומעט גרנאש. שלוש שנים בחביות גדולות. פה יש מעט ירקרקות, שלא ראיתי בהרבה מהיינות האחרים, מלווה בדובדבנים ופירות אדומים טריים. פה מקסים: הוא מודרני למדי, אבל מצוין. סיומת ארוכה, בעלת חומציות טובה ורעננות, שמלווה טאנינים שעדיין בחיתוליהם. מעט אלכוהולי בסיומת. 395 שקלים. לתת זמן.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "