שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    12 השליחים: החוף המפורסם ביותר באוסטרליה
    עמודי הסלע האדירים שמתנשאים לגובה של עשרות מטרים מלב האוקיינוס באזור פורט קמפבל מקנים ליבשת הקטנה בעולם מראה מרהיב ביופיו. האזור שמשופע בדובי ים ולוייתנים הופך את דרך האוקיינוס לאתר תיירות חובה. חלק שני ואחרון

    אפולו ביי הוא נקודה נפלאה לעצירה על הדרך המשמשת לו ככביש ראשי, בדרך האוקיינוס העצום שבאוסטרליה. ביישוב המאכלס 1,500 תושבים, יש מרכז מידע לתיירים, גני משחקים לילדים, מסעדות מעולות ומעט בתי קפה.

     

     

    כדאי לנצל את השהייה באפולו ביי לביקור במוזיאון המקומי המספר את סיפורם של ראשוני המתיישבים, את ההיסטוריה של היישובים הקטנים ואת השלבים העיקריים בסלילתה של הדרך המיוחדת הזאת.

     

    מוזיאון נוסף באזור אפולו ביי נמצא במקום שבו שכנה תחנת הטלגרף הישנה. מוצגים בו אוספים ופריטים היסטוריים לתיעוד מבצע הנדסי מרשים ביותר למאה ה-19, הנחת כבל טלגרף תת-ימי בין אוסטרליה לאי טסמניה.

     

    מי שאוהב לחתור בקיאק ונשימה חזקה באפו, יכול לבקר במושבת דובי הים הסמוכה - Marengo reef seal colony. הגעה למושבת כלבי הים כרוכה בחתירה מאומצת במים הקרים, במאבק בקצף הגלים וברעד בכל הגוף. חליפת סערה מלאה ואטימה למים היא פתרון לא רע בכלל לבעיית הקור והרטיבות.


    גורי דובי ים בעת מנוחה בשמש (צילומים: אסתל טסטסה, אלון לב)

     

    למכורים לגלישת גלים מומלץ להגיע לאזור לשבועיים לפחות. אדן היבשה הרדוד גורם להפיכתם של גלי הגיבוע (Swell) לגלי חוף בטווח של 500-400 מ' מהחוף, ובשל כך מוגדרים חופים אלה כטובים ביותר באוסטרליה לגלישת גלים. המרחק בין הגלים גדול דיו ומאפשר גלישה פנטסטית על קיר מים יציב ומתמשך. כדאי להיזהר משוניות ומסלעים לא מסומנים, כי פציעות עלולות להיות קטלניות.

     

    במרחק של כשעתיים נסיעה מערבה מאפולו ביי נמצא אחד המקומות המפורסמים באוסטרליה בכלל ובוויקטוריה בפרט, הפארק הלאומי פורט קמפבל. הפארק זוכה למיליוני מבקרים בשנה מכל קצווי תבל, בשל קו החוף שלו.

     

    בניגוד לאזורים רבים בדרך המאופיינים בתוואי בזלתי ששחיקתו אטית, אזור פורט קמפבל מאופיין בקרקע שרובה גירית ויש בה מעט כורכר. הרוחות העזות באזור וגלי האוקיינוס הביאו לבליה מואצת במונחים גאולוגיים ולהיווצרותו של קו חוף מרהיב ביופיו.

     

    הירידה לחופים כוללת ירידה תלולה של כ-100 מ' לאורך המצוקים. בזמן הגאות נשברים גלים אדירים על המצוקים, עד שקו החוף נעלם. ירידה אל החוף עם מצלמה דיגיטלית (לא אטימה למים) כדי לצלם את המשברים היא חוויה מפוקפקת, הכוללת ריצה לתוך הים בזמן נסיגת הגלים ומיד לאחריה הימלטות לעבר המצוקים, כשבכל מקרה המים מציפים אדם ממוצע עד קו מותניו.


    פורט קמפבל. הגלים חצבו במשך שנים מפרץ יפהפה

     

    12 השליחים: המצוקים המפורסמים באוסטרליה

    צורות המצוקים והלגונות בפורט קמפבל קיבלו שמות שונים ומשונים, כמו גשר לונדון, הקשת, ומדרגות גיבסון. קטע החוף המפורסם מכולם, ואולי המפורסם באוסטרליה כולה, הוא 12 השליחים. ניתן לזהות את האתר הרבה לפני שרואים אותו, בשל מסוקי הגאזל הצהובים החגים מעליו ללא הפסקה ונותנים לתיירים, שיכולים להרשות לעצמם, פרספקטיבה מרהיבה של האתר.

     

    12 השליחים הם עמודי סלע אדירים המתנשאים מלב ים לגובה של עד 70 מ'. אבן הגיר החזקה יותר הצליחה לעמוד בלחץ הגלים והרוחות במשך עשרות אלפי שנים, בעוד קו החוף הלך ונשחק עד להיפרדות מוחלטת מהיבשה. לא כל השליחים עמדו בלחץ, וכיום נותרו מהם רק שישה, חשופים לאיתני הטבע.

     

    ניתן לצפות בשליחים מכמה אתרים מסודרים ובטוחים לאורך החוף. האוסטרלים דאגו לגידור נאות ולסלילה איכותית. גם צמחים רבים נשתלו על המצוקים, כדי להאט את קצב הבליה שלהם. אל תצפו להיות שם לבד, כשבעה מיליוני בני אדם מרחבי תבל מגיעים לאזור בכל שנה, כולם חמושים במיטב המצלמות והעדשות האפשריות.

     

    פורט קמפבל נמצא במרכזו של קטע הנקרא "מסלול הספינות הטרופות". בתקופה שבה שטו באזור ספינות מפרש טבעו כ-100 מהן בתוך 50 שנה בלבד. לחלק מהשוניות שמות ספינות שהתפרקו על הסלעים החדים. הערפל הסמיך, שריקת הרוחות דרך מחילות וסדקים בסלעי הגיר והצלליות הביאו ללידתם של סיפורי רוחות כמיטב המסורת האנגלית. סיפורים ואגדות נוספים ושרידים מאניות טרופות תוכלו למצוא בכפר פלגסטאף היל (Flagstaff Hill), הסמוך לוורנאמבול.

     

    החיפוש אחר שרידים וממון באניות טרופות הפך למקצוע של ממש, בדומה לבהלה לזהב. כמעט כל אנייה טרופה רשומה בספרי האדמירליות הבריטית ובחברת הביטוח לוידס. מחפשים מקצועיים נכנסים באופן שיטתי לארכיונים בניסיון לברר את מהות המטען ואת אזור הטביעה המוערך.


    12 השליחים. עמודי סלע אדירים המתנשאים מלב ים לגובה של עד 70 מ'

     

    בנוסף, עדויות של ניצולים מקטעי עיתונות באותה תקופה, הכוללות את תיאור קווי החוף, מרמזות על מיקום מדויק יותר. אם המטען ראוי, מוצאים מממן נלהב, והיה ונמצא השלל מתחלקים ברווחים. מעטים התעשרו ממציאת מטען אבוד של ספינות טרופות, הרוב העלו חרס בידם, וחשבון בנק טרוף לא פחות מהספינות עצמן.

     

    כביש B-100 מסתיים כעשרה ק"מ לפני וורנאמבול. כ-30 אלף בני אדם חיים בעיר החוף שעברה הרבה גלגולים מאז הקמתה במאה ה-19 כמרכז לציידי לווייתנים וכלבי ים, שהביאו לדילול משמעותי של אוכלוסיית היונקים הימיים באזור. כיום וורנאמבול היא עוד עיר תעשייתית, וכמו בקווינסקליף גם בה יש ביצורים ותותחי חוף שהוצבו כמערך הגנה מפני פלישה רוסית לאזור.

     

    מפגש מרוחק עם יונקי ענק

    אם אתם נמצאים בעיר בין יולי לספטמבר, מצאו מקום מגורים בקרבת הים, מהרו להגיע לקו החוף בשעת בוקר מוקדמת, ותפסו מקום על נקודת התצפית ממזרח לנהר הופקינס. לווייתנים מהמין הבלנה הדרומי השחור (Eubalaena australis) מגיעים לקרבת החוף, מעט מעבר לקו הגולשים.

     

    נדרשת סבלנות רבה, אך הצצת זנב או זינוק מעל קו המים של חלקם מעוררים נהמות התפעלות ולא מעט "קליקים" של מצלמות. אל תנסו להתקרב בסירה אל הלווייתנים, בניגוד לציד חופשי בעבר הלא רחוק, יונקי הענק האלה מוגנים היום והתקרבות בסירה ממונעת למרחק של פחות מ-100 מ' ללווייתן עלולה לעלות בקנס אסטרונומי של 100 אלף דולר אוסטרלי (כ-330 אלף שקל).


    נקבת לוייתן אוגרת כוחות לקראת המשך מסעה באוקיינוס העצום

     

    ככלל, ניתן להתקנא במודעות האוסטרלית לטבע ולסביבה. בקווי חוף רבים מוצבים שלטים המסבירים את חשיבות שמירת קו החוף על כל מרכיביו הביולוגיים. בחלק מהמקומות מוסברים היעדים האסטרטגיים לשימור עד לשנת 2025. אתרי סילוק אשפה מוסדרים קיימים בשפע. התושבים מתבקשים להשליך את הפריטים הניתנים למיחזור לפחים בעלי מכסה צהוב ואת האשפה לפחים הירוקים.

     

    למרות המודעות הסביבתית הגבוהה, האוסטרלים נחשבים למזהמי אטמוספרה גדולים. האוסטרלי הממוצע פולט לאטמוספרה פחמן דו-חמצני בכ-20 אחוז יותר מבן דודו האמריקני. כדי להפחית את המספרים משקיעה הממשלה הפדרלית כספים רבים בהקמת מתקנים מבוססי אנרגיה מתחדשת, בעיקר טורבינות רוח ותחנות אלקטרו-סולריות.

     

    צפונית-מערבית לוורנאמבול נמצאות פורט פיירי (Port Fairy), פורטלנד (Portland) וכף ברידג'ווטר. הביקור בכף ברידג'ווטר הוא חובה לכל בן אנוש המזדמן לאזור. יש שם אווירה שקטה, בית קפה על מצוק, ואיך לא - חוף גלישת גלים מהמעולים באוסטרליה.

     

    גולת הכותרת של כף ברידג'ווטר היא מושבות של דובי ים אוסטרליים. ג'ונתן, המתגורר בכף ברידג'ווטר, מוציא סיורים יומיים למושבות כבר 12 שנה. המחיר 30 דולר למבוגר ו-20 דולר לילד. לדבריו, כ-8,000 המלטות של דובי ים נרשמות בכל שנה באזור.

     

    שליש מהילודים אינם שורדים כתוצאה מטביעה וקור. חלקם נטרפים על ידי כרישים לבנים המגיעים במספרים גדולים לאזור בעונת ההמלטה. הוא צפה בכרישים לבנים גדולים שהגיעו עד כדי מטרים ספורים מהשוניות בעודם אורבים ליצורים התמימים.


    מבט מגבעות התצפית של פורט קמפבל אל קו החוף ו-12 השליחים

     

    הגורים ששורדים את החודשים הראשונים מתמקמים על שוניות שבהן יש מערות המגנות מפני רוחות החורף ומפני השמש האוסטרלית הקופחת. האזור העשיר בדגה מוריד את הסיכון לדובי הים הצעירים ליפול טרף בחיפושים אחרי מזון.

     

    תרבות עתיקה בת כ-40 אלף שנים

    בניגוד למושבות דובי הים שבהן יש זכר דומיננטי ונקבות, המושבות בכף ברידג'ווטר הן מושבות רווקים וחיים בהן בעיקר דובי ים בחמש שנותיהם הראשונות. לאחר מכן הם יוצאים לנדידה לאורך חופי אוסטרליה, בעיקר לצורך רבייה. מחזור החיים חוזר על עצמו כשהנקבות ההרות מגיעות להמליט בסוף החורף, ובכך נותנות לצעירים סיכויי הישרדות מרביים.

     

    גם לווייתנים מגיעים לכף ברידג'ווטר. ניתן להביט בהם מסירות בלב ים בעודם שוחים, נוהמים, נושפים ומשתכשכים להנאתם במים. המראה המרהיב ביותר הוא מהצוקים הסמוכים. הגוף הענק של הלווייתן משתקף היטב במים הצלולים - אין ספק מי כאן בעל הבית.

     

    לפני שהאירופים הטביעו את חותמם באזור בבניית ערים ובמתן שמות מערביים בדרך ליישובה ולכיבושה של הארץ הדרומית הלא ידועה (Terra Australis Incognita), התקיימה באזור תרבות עתיקה בת כ-40 אלף שנים. עשרות אלפי אבוריג'ינים בני שבטים שונים חיו באזור שבו חולף כיום הכביש. הם דיברו כ-30 שפות שונות וחיו בהרמוניה עם האדמה והחי באזור, עד לבוא האדם הלבן בשנת 1835.

     

    התרבות האבוריג'ינית באזור כמעט נכחדה. רק בשנים האחרונות מקבלים האבוריג'ינים בחזרה חלק מאדמותיהם וזוכים להכרה מצד השלטונות. כיום חיים כאן אלפים אחדים, וניתן לצפות בטפח מתרבותם במרכזי תרבות ובסיורים מודרכים, המציגים חפצי אמנות, ציורים, כלי נגינה וכלי נשק שונים. כמו כן, מתקיימות בהם הרצאות על התרבות והשפה של האבוריג'ינים והאתרים המקודשים להם לאורך הדרך.

     

    על פי הרישומים, חיים כיום ברחבי אוסטרליה כ-460 אלף אבוריג'ינים. מספרם צפוי לעלות לכ-715 אלף בשנת 2025. ייתכן שתרבות שנראה כי נכחדה מהאזור תשוב להתקיים בו בשלווה ובהרמוניה לאורך המצוקים האדירים, ובערבים הקרירים יישמע קול הדידג'רידו מלווה ברחש הגלים ובנהימות הלווייתנים.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "12 השליחים: החוף המפורסם ביותר באוסטרליה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פורט פיירי. תחושת חופש אין סופית
    צילום: אסתל טסטסה יואל לב
    ענפי השרכים צומחים באין מפריע במדינת ויקטוריה
    צילום: אסתל טסטסה יואל לב
    מפת דרך האוקיינוס העצום, אוסטרליה
    צילום: אסתל טסטסה, אלון לב
    מומלצים