שתף קטע נבחר

הנפשה בלי נפש

"רוחות חג המולד", סרט האנימציה החדש של רוברט זמקיס, מרהיב מבחינה ויזואלית ומרשים בנאמנותו למקור הספרותי, אך עדיין מתקשה לעורר תגובה רגשית חזקה בקרב הצופים


 

בתחילת שנות ה-2000, ככל הנראה בעקבות צפייה בדמותו של גולום ב"שר הטבעות", עבר הבמאי רוברט זמקיס המרה דתית. המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי מצלמת הקולנוע הפסיקה לעניין אותו, והוחלפה בפאר היצירה של המרחב הווירטואלי והתלת-מימדי. השחקן, כישות של בשר ודם, הוחלף בכפיל דיגיטלי המעתיק באמצעות טכנולוגיית Motion Capture את תנועות גופו והבעות פניו.

 

לאחר "רכבת לקוטב" (2004) ו"ביוולף" (2007), מגיע ניסיונו השלישי של זמקיס להשתלט על טכנולוגיה זו, הפעם בעיבוד לקלאסיקה הספרותית של צ'רלס דיקנס מ-1843, "מזמור לחג המולד" ("A Christmas Carol").

 

"רוחות חג המולד", השם העברי שניתן לסרט, הוא הצלחה חלקית. ויזואלית, הוא מרהיב עין ולפרקים אף מעורר התפעלות, אך מבחינה רגשית עדיין נוכח בו הפער

בין הסימולציה המדויקת והריחוק בתגובתם של הצופים לדימוי זה. כשמדובר בסרט שעוסק ביכולתו של אדם מריר ורע נפש למצוא מחדש את האנושיות הטמונה בו, בעיה זו צורמת כפליים.

 

גם בתרבות לא נוצרית, הסיפור מוכר עד זרא. סקרוג' (ג'ים קארי), איש עסקים קמצן ומרושע הרואה בעניים "אוכלוסיה עודפת" שמוטב לה למות. תיעוב ולעג מיוחד הוא שומר לחג המולד, ולאחיינו (קולין פירת') ולעובד שלו (גארי אולדמן) המתענגים על חג זה.


"רוחות חג המולד". אתגר משמעותי בניסיון לחדש את הקלאסיקה

 

בליל חג המולד מבקרות את סקרוג' שלוש רוחות (שלושתן מגולמות גם הן על-ידי קארי), המוליכות אותו לעבר חיזיון של העבר, ההווה והעתיד של חייו. המסע מאפשר לו להכיר בעוול אותו הוא גרם לאנשים, הדרך בה הוא נתפס ואחריתו המרה אם לא ישנה את דרכיו. הבוקר מזמן, כמה ראוי, לידה מחדש של סקרוג' כאיש רב חסד.

 

זה סיפור מאוד מוכר

הניסיון לביים גרסה חדשה לסיפורו של דיקנס מציב אתגר לא מבוטל. לאחר מספר בלתי נתפס של עיבודים, הפך אבנעזר סקרוג' לדמות המזוהה ביותר עם חג המולד למעט, אולי, סנטה קלאוס וישו. בחודשים הראשונים לאחר פרסומו של הסיפור הועלו לא פחות משמונה הפקות תיאטרון שונות.

 

נראה כי מאז הקצב לא הואט: מהגילום הקלאסי של הדמות על-ידי אליסטר סים (1951), דרך גרסה מוזיקלית ברוח תרבות הנגד בכיכובו של אלברט פיני (1970) ועד גרסת החבובות עם מייקל קיין כסקרוג' (1982). וזה עוד כלום לעומת גילומים מקוריים ופראיים יותר הנעים מביל מארי ב"מארח השדים" (1988) ושלל גרסאות אנימציה שבבולטות שבהן יוסמטי סם מה"לוני טונס" (1979) וסקרוג' מק'דאק מדיסני (1983) בתפקיד הראשי.

 

אז אחרי שעיבדו את הסיפור בישר, הפוך ובסיבוב, ג'ים קארי, מוכשר ככול שיהיה, צריך למצוא דרך להטביע חותם משלו. בשלל תפקידיו, קארי אכן משעשע. האנימציה של הדמויות אותן הוא מגלם מרשימה ומגיעה לשיא במלאכת המחשבת ביצירתו של סקרוג'. 


מתוך הסרט. קארי מצליח לשעשע 

 

הופעותיו של קארי נתמכות באנימציה המתבססת על רישום הדמויות המקורי של ג'ון ליץ', המקנה להן איכות החורגת מהמנעד הרווח של דמויות אנימציה בקולנוע העכשווי. עם זאת, העושר של דמויות אלה עומד בניגוד מורגש לעיצוב הדל של דמויות המשנה והמימיקה המוגבלת שמגבלות הזמן והתקציב אפשרו להקנות להן. מראה הדמו של משחק מחשב לא הוכחד לחלוטין.

 

לשכלל את הקלאסיקה

זמקיס ייזכר לנצח כיוצר של סרטי "בחזרה לעתיד", סדרת סרטים העוסקת ביכולת לראות זמן אחר ולהניע, בעקבות חוויה זו, שינוי של ההווה. ניתן לטעון שהשפעתו של דיקנס כבר הורגשה בעבודותיו.

 

בעיבוד קיימת שניות מוזרה. מצד אחד היצמדות עיקשת, ראויה לציון, לפרטים עלילתיים ולמשפטים הלקוחים מהגרסה של דיקנס, וזאת גם במחיר של נתק מסוים

מהקהל הצעיר יותר שלא יקלוט את כל הניואנסים. מצד שני, נראה כי זמקיס מנסה לחלוב כל טיפת פנטזיה בסיפור ולהעצים אותה בכליו המשוכללים.

 

דימויי הרוחות אכן מאיימים, הנשיאה שלהן את סקרוג' מודגשת בסצנות מרשימות של ריחוף מהיר בתוך המודל הגרפי התל מימדי של לונדון הוויקטוריאנית. אירועי הסיפור המקורי הורחבו בכמה סצנות של מרדפים וריחופים. ברור כי סצנה כמו זו שבה סקרוג', המגומד לגודל של עכבר, נמלט על חייו, זרה לרוח הסיפור המקורי. רגעים אלו נחווים כתוספות מיותרות, וכפשרות מצערות שהתחייבו מהניסיון לשמר את הסרט כבידור אפקטיבי לצופים הצעירים.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"רוחות חג המולד". הצלחה חלקית
לאתר ההטבות
מומלצים