שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אובחנה בטעות עם סרטן ועברה טיפול כימו לשווא
    ארלין מליונס בת ה-33, עובדת זרה מהפיליפינים, סבלה משחפת - אך הרופאים אבחנו אותה בטעות כחולת סרטן הנוטה למות, והיא אף עברה טיפול כימותרפי שלא לצורך. בתוך כך, עוכב הטיפול המתאים למחלה ממנה סבלה. עכשיו היא תובעת 2.5 מיליון שקלים. נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות: "חשד לרשלנות חמורה שהובילה לטיפול שגוי ומסוכן"

    עובדת זרה בת 33 מהפיליפינים, שטופלה בכימותרפיה למרות שלא היתה חולה בסרטן, תובעת כעת את הרופאים שטיפלו בה מטעם חברת הביטוח ואת חברת הביטוח עצמה; זאת, משום שלטענתה סירבו לממן לה בדיקה פתולוגית - הבדיקה היחידה שיכולה לאשר הימצאותה של מחלה ממאירה. לאחר שלבסוף אושרה הבדיקה, התברר כי האישה חלתה בשחפת בטנית. בתביעה נטען כי התנהלות הרופאים הפגינה "זלזול בוטה בבריאותה, בצרכיה הרפואיים ובכבודה של התובעת משיקולים כלכליים גרידא, תוך אפלייתה לרעה על בסיס הבדלי גזע ומוצא". 

     

    "הוטח בה כי היא נוטה למות"

    התובעת, ארלין מליונס, תובעת באמצעות עורכי דינה דורי כספי ושירה פרידן, סכום של למעלה מ-2.5 מיליון שקל. התביעה הוגשה אתמול (ג') לבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה נגד ד"ר רונית ברק, המנהלת הרפואית של חברת מד שירותי רפואה לזרים, המנכ"ל ד"ר מוטי בכר וכן החברה עצמה, ד"ר אבינועם שקולניק - יועץ לחברת מד והמנהל הרפואי של בית החולים לניאדו, ד"ר יעל מריק מנהלת המחלקה האונקולוגית בבית החולים וכן נגד חברת הביטוח הפניקס. בתביעה היא מבקשת פיצוי כספי על אובדן הכנסה ובשל נזקי גוף, רשלנות רפואית, מניעת טיפול רפואי, הפליה ואף תקיפה.

     

    "בתובעת הוטח כי היא נוטה למות, ובעקבות זאת היא נקלעה למשבר נפשי ולמצוקה רגשית קשה", נטען בכתב התביעה; "היא קיבלה טיפול כימותרפי מזיק ומסוכן ללא צורך, אשר ייסר אותה, ובין היתר- גרם לשערותיה לנשור, החליש אותה מאד, ואף גרם לאנמיה ולצורך בקבלת עירוי דם; הטיפול שהיה דרוש לה והלם את מצבה עוכב על פני תקופה ארוכה".

      

    לכתב התביעה מצורפות מסקנות של בירור שנערך במשרד הבריאות נגד הרופאים המעורבים בפרשה ובו המלצה להעמידם לדין משמעתי. פרופ' חיים הרשקו, נציב קבילות הציבור במשרד, כתב במסקנותיו כי החלטותיהם של ארבעת הרופאים נגדם הוגשה התביעה "תאמו את האינטרסים הכלכליים של הגורם המבטח אך היו מנוגדות להגיון הרפואי המקצועי וזכותה של החולה לזכות בטיפול רפואי על פי החלטות החופשיות משיקולים זרים". על התנהלות הרופאים כתב כי זוהי "התנהגות החורגת מהנורמות המקובלות ביחסים בין רופא למטופלת שבריאותה מופקדת בידם, וחשד לרשלנות חמורה שהובילה לטיפול שגוי ומסוכן".  

     

    ד"ר טליה לוי, מנהלת היחידה לגיניקולוגיה אונקולוגית בוולפסון, שחוות דעתה צורפה לכתב התביעה, ציינה בחוות דעתה כי "קשה להשתחרר מהתחושה ששיקולים זרים - שיקולים כלכליים של חברת הביטוח ככל הנראה, הכתיבו לרופאים את החלטותיהם הרפואיות ולא שיקולים רפואיים טהורים או טובת המטופלת עצמה". 

     

    "סיכוי של אחוז אחד להירפא"

    הפרשה החלה לפני כשנה, כאשר מליונס התלוננה במשך חודשיים על כאבי בטן. באוקטובר שעבר היא אושפזה במחלקה פנימית באיכילוב ונעשו בדיקות מעבדה שבהן נמצאו

     ערכים גבוהים של סמנים לסרטן, אך בבדיקות נוספות שנערכו לא נמצאו בגופה תאים ממאירים. במהלך הבדיקות באיכילוב עלתה גם השערה כי היא חולה בשחפת בטנית.

      

    כדי לאבחן בדיוק ממה היא סובלת ביקשו הרופאים לערוך לה לפרוסקופיה אבחנתית - בדיקה פולשנית שבמסגרתה נלקחת רקמת גוף לבדיקה. לפי התביעה, "מדובר באמצעי יחידי לאבחון ממאירות". עוד מצוין כי ד"ר ברק סירבה לאשר את הבדיקה ומאוחר יותר נפגשה עם החולה וציינה באוזניה כי היא "סובלת מסרטן מתקדם בשחלה עם גרורות בכבד". זאת, מבלי שהופנתה כלל לבצע בדיקות. עוד הבהירה לה כי מוטב לה לחזור לארצה ולהעביר את ימיה עם בני משפחתה.

      

    לפי כתב התביעה, ד"ר ברק וד"ר בכר מחברת מד שירותי רפואה לזרים הבהירו למליונס כי נוכח השלב המתקדם של מחלתה, יש לה סיכוי של אחוז אחד בלבד להירפא ולכן גם אין כל מקום לניתוח.

      

    לפי כתב התביעה, כאשר רופאים לזכויות אדם וההסתדרות הרפואית התערבו, טענו ד"ר ברק וד"ר בכר כי לא אישרו לבצע לפרוסקופיה ולקיחת דגימה לביופסיה משום ש"מדובר בהליך מסוכן". בחוות דעתה המוגשת בתביעה, מציינת ד"ר טליה לוי כי בניגוד לדברי הרופאים לפיהם נמנעו מלפרוסקופיה בשל הסיכונים הכרוכים בכך, לפרסקופיה נחשבת לפעולה כירורגית בעלת שיעור סיבוכים נמוך ביותר - של כחצי אחוז ופחות. "ד"ר שקולניק, שהיה כה מודאג מסיבוכי הלפרוסקופיה, משום מה לא לקח בחשבון שאולי גם לטיפול הכימותרפי סיבוכים שחלקם גם מסכני חיים", כותבת ד"ר לוי.

      

    כשהיא "מותשת ושבורה נפשית" כהגדרתה, הופנתה מליונס על ידי חברת הביטוח מד לטיפול בלניאדו. ד"ר שקולניק, יועץ מטעם חברת מד, המשמש גם כמנהל הרפואי של בית החולים לניאדו, ציין באוזני החולה כי "נותרו לה שנתיים לחיות", זאת למרות שאינו אונקולוג. בכתב התביעה צויין כי "בעקבות דברים אלה, חשה מליונס שעולמה חרב עליה ונקלעה למשבר נפשי. היא התקשרה לבני משפחתה בפיליפינים ובישרה להם כי היא חלתה בסרטן".  

     

    על-פי כתב התביעה, ד"ר מריק הפנתה את החולה לביצוע ביופסיה רק בעקבות לחצים שהופעלו עליה, לאחר שכבר קיבלה טיפול כימותרפי אחד וסבלה מתופעות לוואי. התוצאות הראו כי מליונס לא חולה בסרטן אלא בשחפת, והיא קיבלה טיפול תרופתי והחלימה.

     

    מרופאים לזכיות אדם נמסר כי "מקרה זה הוא דוגמא נוספת להתנהלות הכושלת של חברות הביטוח הפרטיות אשר פועלות לפי מניעים כלכליים גרידא ולא לטובת החולה, כפי שמצופה מהן. יש להעביר את ביטוחי הבריאות של מהגרי העבודה מחברות הביטוח הפרטיות אל קופות החולים, דבר אשר ישפר את הטיפול הרפואי לו יזכו ויהיה גם רווחי כלכלית למערכת הבריאות במדינת ישראל".

     

    הנתבעים מגיבים

    משה לוי, מנכ"ל מד שירותי רפואה לזרים מסר בתגובה: "העובדת אובחנה כמי שיש לה בעיה רפואית והופנתה בנוהל התקין לקבל שירות רפואי. היא הופנתה לקבל שירות בבית החולים לניאדו וייתכן שששיקול הדעת שם היה לא מספק". עוד ציין כי ד"ר ברק וד"ר בכר אינם עובדים יותר בחברה.

     

    מבית החולים לניאדו נמסר כי "הדברים יתבהרו בבית המשפט".

     

    מחברת הפניקס נמסר בתגובה: "אכן הגב' הגיעה לחדר המיון בבית חולים איכילוב. בביה"ח אובחנה בחשד כמי שחולה במחלה ממארת, זאת בעקבות בדיקת CT וממצאיה. ביה"ח איכילוב חשב שיש מקום לבצע ביופסיה מיידית. פנינו לביה"ח לניאדו על מנת לקבל חוות דעת רפואית נוספת. ד"ר שקולניק, כירורג בכיר והמנהל הרפואי של בית החולים לניאדו, קיבל את האבחון של ביה"ח איכילוב, אולם חשש שביצוע מיידי של ביופסיה יסכן את חיי החולה.

     

    "לאחר התייעצות שקיים ד"ר שקולניק עם המחלקה האונקולוגית בביה"ח, הוחלט להתחיל בטיפול כימותרפי ובהמשך ביופסיה. לאחר ביצוע ביופסיה כאמור, נשללה הדיאגנוזה הראשונית ונמצא, כי החולה סובלת ממחלה נדירה ביותר הידועה כשחפת בטנית.

     

    "לאחר האבחון הראשוני באיכילוב הוזמנה הגב', לפחות פעמיים, לפגישה עם רופא תעסוקתי – אליו לא הגיעה. הזמנה זו בוטלה מיד לאחר קבלת האבחון הסופי לגבי מחלתה

     של המתלוננת, שהרי התייתר הצורך בחוות דעת כאמור. חברת הפניקס לא חסכה מאמץ או כספים בניסיונות לטפל ולברר באופן סופי את מצבה הרפואי של המתלוננת. אין בקביעה לגבי משך ההיעדרות הצפוי של החולה ממקום עבודתה בכדי להחליף חוות דעת רופא תעסוקתי.

     

    "המבוטחת נהנתה ממלוא זכויותיה על פי הפוליסה. כל ניסיון לטעון כאילו חברת הפניקס, או מי מטעמה פעלו, על מנת לפגוע במבוטחת, או שללו ממנה טיפול רפואי, או רצו לחסוך מאמץ או משאבים על מנת לסייע לה – כל טענה כזו מהווה דיבה והוצאת לשון הרע כנגד החברה. כל הטיפולים בוצעו בהנחיית הגורמים הרפואיים העצמאיים והמוסמכים בישראל. לא זו אף זו, לבתי החולים יש הנחיות מקצועיות ברורות, חובות על פי דין ונהלים קפדניים שנועדו למנוע מהם להיחשף חלילה לתביעות רשלנות.

     

    "חברת הפניקס אינה אחראית על הפרוטוקול הרפואי. אנחנו ניזונים מהמלצות הרופאים ומהאבחון המקצועי שלהם. לא מדובר תמיד במדע מדויק ובמקרה זה נהגנו מנהג זהירות כנדרש. הפניקס אמורה לתת שירות ו/או טיפול רפואי כמפורט בתנאי הפוליסה ובמקרה דנן אכן ניתן שירות כאמור".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גטי אימג' בנק ישראל
    חלתה בשחפת, קיבלה כימותרפיה
    צילום: גטי אימג' בנק ישראל
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים