שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    אחים לצרה

    בסרטו "אחים", עוסק הבמאי ג'ים שרידן בקשיים שמציבה החזרה הביתה משדה הקרב. המשחק המצוין של ג'ייק ג'ילנהול, טובי מגווייר ונטלי פורטמן מתקשה לפצות על הפגמים בתסריט


     

    בין "ספיידרמן" 1 ל-2, טובי מגווייר החל להשמיע קולות לא מרוצים מהקשיים הפיזיים של התפקיד. היתה זו טקטיקה שנועדה ככל הנראה לשפר את תנאי שכרו, אבל היא החלה סבב שמועות לפיו הוא יוחלף על-ידי ג'ייק ג'ילנהול. מגווייר, כידוע, חזר לתפקיד.

     

    חמש שנים מאוחר יותר, שני השחקנים מוצאים עצמם משחקים זה לצד זה. הפעם לא מדובר בפנטזיית קומיקס אלא בדרמה קודרת ורוויית אמוציות על חזרתו של קצין פגוע משבי באפגניסטן. למרות ההבדלים הניכרים בין הסרטים , גם כאן, למרבה האירוניה, הדרמה מושתתת על חרדתו של מגווייר מהאפשרות שג'ילנהול יתפוס את מקומו.

     

    "אחים" ("Brothers") מתבסס על סרט דני בשם זה שביימה סוזן ביאר ב-2004. על הגרסה האמריקנית חתומים הבמאי ג'ים שרידן, שהתמחה בדרמות על משפחות במצוקה ("בשם האב", "באמריקה"), והתסריטאי דיוויד בניאוף, שבעבודתו המוצלחת ביותר עד היום ("השעה ה- 25") כבר הוכיח את יכולתו להתייחס ברגישות להשפעת האלימות אותה חוו האמריקאים על בשרם במהלך העשור האחרון. למרות הפרופיל המקצועי הבלתי מבוטל של יוצרי הסרט וכישרונם של השחקנים, התוצאה אינה מרשימה עקב התסריט הלקוי עליו הוא מתבסס.

     

    שני בנים למשפחת קאהיל. סם (מגווייר) נחוש ואחראי, ממשיך את המורשת המשפחתית של האב האנק (סם שפרד) ומשרת כקצין בצבא. אשתו האוהבת גרייס (נטלי פורטמן) ושתי בנותיהם הקטנות רוצות שיישאר בבית, אך משלימות בלית ברירה עם החלטותיו. האח השני, טומי (ג'ילנהול), הוא הכבשה השחורה - עבריין המשתחרר מהכלא בתחילת הסרט.


    "אחים". שימוש פשטני בבעיית החזרה מהמלחמה

     

    סם נשלח לתקופת שירות נוספת באפגניסטן, מסוקו מופל והוא מוגדר כמת. טומי חסר האחריות מתחיל להשתנות. הוא מסייע לגיסתו האלמנה ומפתח יחסים אבהיים עם אחייניותיו. אך סם לא מת. הוא בשבי הטאליבן ועובר שם חוויות קשות שיצלקו אותו. חזרתו הביתה מוכה רגשות אשם, כאדם זר בביתו שלו, מעלה בו חשד כי אחיו תפס את מקומו. סיטואציה טעונה זו מזמינה זעם כבוש, התפרצויות אלימות ודמעות תסכול וצער.

     

    הקרב שאחרי המלחמה

    סרטים שעוסקים בשיבה הביתה משדה הקרב מנסים להתמודד עם הפער הבלתי נתפס בין הזוועות שנחוו והקיום היומיומי. אלמנט מפתיע בסרטים אלו, לפחות במבט ראשון, הוא העיסוק בחזרה כטראומה. ב"שנות חיינו היפות ביותר" (1946), סרטו הקלאסי של וויליאם וויילר, "השנים היפות ביותר" הן שנות הלחימה ההרואית של מלחמת העולם השניה, שאחריהן מגיעות בעיות האהבה, הנכות והשגרה של החיים האזרחיים.

     

    לבעיית החזרה יש גם צד אפל יותר: הכמיהה לטירוף של המלחמה, להרסנותה, לאחווה הגברית, לטוטאליות של קיום הממוקד בניסיון לשרוד. "צייד הצבאים" (1978), סרטו רב העוצמה של מייקל צ'ימינו, הקנה לרגשות קיצוניים אלו עוצמה אופראית.


    מתוך הסרט. המשחק לא מפצה על כשלי התסריט

     

    ב"אחים" יש הד לתחושות מורכבות אלו. גם לאחר החוויות הנוראות שחווה סם בשבי, נטייתו הראשונית היא לחזור אל חייליו. הסרט לא מבהיר את מקור הדחף - ספק רגשות אשם על הדברים אותם עשה, ספק אי יכולת להתמודד עם הבית אליו הוא שב כאדם שונה לחלוטין.

     

    "צייד הצבאים" השתמש במתח זה בכדי לקרוא תיגר על החברה האמריקנית, על התלישות של החיילים החוזרים ועל הריקנות של הערכים הפטריוטים להם חונכו בני מעמד הפועלים. "אחים" מציע הנגדה פשוטה יותר בין המרחב של "המלחמה"

    ו"הבית" כמקום ההחלמה. היכולת לחזור אליו מותנה בווידוי ובחשיפה רגשית. גם אם תהליך זה מוצג בסרט ככואב, זה עדיין פשוט מדי, עלילתית ופסיכולוגית כאחד.

     

    ההצגה הסכמאטית מהדהדת גם בדרך הפגומה בה מוצג השינוי שחל באח השני. נסיבות כליאתו של טומי אינן מובהרות. כל שנרמז הוא שיש אישה שהפשע אותו ביצע פגע בה. הוויתור על פרט זה, למרות שהוא ידוע לכל שאר הדמויות ומתנה את יחסן אליו, פוגע ביכולת הצופים להבין את תהליך השינוי באישיותו ואת תגובת הסביבה לתהליך זה.

     

    פורטמן מנסה להוציא את המיטב מדמותה של גרייס, אך בשונה משתי הדמויות הגבריות שעוברות תהליך שינוי משמעותי (גם אם לא מספק בדרך הצגתו), הרי שבדמותה יש מימד פאסיבי ולא מפותח. יכולות המשחק הטובות של כל השלושה אינן מצליחות לפצות על פגמיו של התסריט.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'ילנהול. על תקן הכבשה השחורה
    לאתר ההטבות
    מומלצים