שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    ניקולס כבר נמאס

    הערצנו אותו ב"לב פראי" ובכינו ב"לעזוב את לאס וגאס", אבל מאז המצב רק הלך והידרדר. מדור "אויש, תפרוש" מכה שנית וקורא לניקולס קייג' לחסוך מאיתנו ומהמסך את פניו המיוסרות

    המועמד להדחה: ניקולס קייג'.

     

    תאריך פרישה מומלץ: מארס 1996, רגע אחרי הזכייה באוסקר.

     

    לפני 26 שנה הבליח על המסך הגדול בחור צעיר עם בלורית הזויה בתפקיד זניח בסרט האלמותי של פרנסיס פורד קופולה, "ראסטי ג'יימס" ("Rumble Fish"). היצור בעל הרגליים הארוכות והעיניים הבולטות הוא לא אחר מאשר אחיינו של קופולה, ניקולס קייג'. התקווה היתה שנוכל להמשיך ליהנות מכישרון המשחק שלו, אבל כמו תמיד, אלו שאתה הכי אוהב, מכאיבים לך הכי הרבה.

     

    מה קרה לשחקן שטען שלמד משחק מצפייה בסרטים מצוירים, שיכולת ההבעה בפניו הפכה ממגוונת וייחודית למוגבלת, קפואה ומשמימה? הרי דמויות מונפשות הן תזזיתיות ובלתי צפויות, ובשנים האחרונות, קייג' תזזיתי ובלתי צפוי בערך כמו סנדוויץ' בחדר מתים.


    קייג' ב"לב פראי". שיא מרגש, המשך מדשדש

     

    שקיעתו של קייג' בכלוב של עצמו לא נובעת מכך שהוא התקבע במיינסטרים. לא כל שחקן טוב צריך לעשות אינדי וביזאר כדי להוכיח את עצמו. הוא פשוט צריך לדעת לא להיתקע בטייפ-קאסט שעלול לגמור אותו. הרי בינינו, הריסון פורד כבר שנים

    מגלם את אותה דמות ואף אחד לא בא אליו בטענות. להמציא את עצמך מחדש כשחקן זהו אקט מבורך, אבל גם להישאר בנישה שלך זה לגיטימי לחלוטין.

     

    קייג' בלט במיוחד כשגילם את סיילור ב"לב פראי" של דייויד לינץ'. זה היה כשהאחרון עוד השקיע מזמנו בעניינים זניחים כמו עלילה קוהרנטית, פחות או יותר. התקווה היתה שמהשחקן הזה ייצא משהו טוב, שישתבח כמו יין. אבל במקום להשתבח, משהו בחבית שלו התקלקל. אולי קשקשי הנחש באותו ג'קט סנוורו אותי, אולי זו שירת האופרה ב"מוכת ירח" שבלבלה את אוזניי, ולא ראיתי את נורות האזהרה כשהוא החל להתקבע בדמות הבכיין הנצחי.

     

    ב"נוסע עובר מטקסס" זה עוד עבד. הוא הדין לגבי "נשיכה-נשיקה" המודע לעצמו. וב"מוכת ירח", הוא אפילו ריגש. אולי בדיעבד הוא היה צריך להישאר שם, עם הקומדיות הרומנטיות. שם הפרצוף המיוסר שלו יכול היה לקבל איזושהי רכות במקום הנפיחות המיוסרת איתה נתקענו.

     

    הנפילה משמי האוסקר

    הדרך למטה התחילה באחת מפסגות הקריירה שלו, במסחטת הדמעות "לעזוב את לאס וגאס". אלכוהוליסט שרוצה למות מתאהב בזונה חמודה. לא נבכה בסוף? נבכה, בטח נבכה. אז אולי הוא חשב שלא צריך להחליף נוסחה מנצחת ושעדיף להישאר מיוסרים - גם הוא, וגם הצופים. לפחות "לעזוב את לאס וגאס" היה טוב מספיק, והיה בו גם פסקול מופלא שכלל שיר קצר ומקסים בביצועו של קייג'.


    "לעזוב את לאס וגאס". שם אפשר היה לעצור

     

    אולי הוא היה צריך לנטוש את המשחק ולפצוח בקריירת שירה, ולחסוך מאיתנו את עוגמת הנפש שבדרך. אין בעיה להיות אומלל ובכיין בסרט אחד, שניים, עשרה. אבל קייג' הגיע למצב שהוא כבר לא עצוב. הוא קפוא, עייף, מותש ומתיש.

     

    זכינו להפוגה קלה כשקייג' התגייס לגל סרטי אקשן. לרגע קצר ב"עימות חזיתי" ("Face/Off"), נדמה היה כי הוא למד מחדש להשתמש בכל שרירי הפנים. גם "קון אייר" היה סביר. אין לדעת מי חשב ששיער ארוך יעשה איתו חסד, אבל לפחות היו לו זוג מכנסי ג'ינס צמודים, אובססיה משעשעת לבובת ארנב וצוות שחקנים שגיבה אותו במספיק הומור שחור. 

     

    שנה אחר כך, כשהגיע "עיר של מלאכים", אפשר היה להבין שזה נגמר. מישהו כנראה שם לו משהו בשתייה, כשהוא הסכים לקחת חלק בחיקוי ההוליוודי ל"מלאכים בשמי ברלין" של וים ונדרס. הסרט המקורי מלכתחילה קצת עייף וקשקשני, אבל להחליף את ברלין בלוס אנג'לס? מה לעזאזל גרם לו לחשוב שזה סרט שראוי שיכבד אותו בנוכחותו?

     

    הנבואה ניתנה לשוטים

    מה ששיכנע סופית שקייג' איבד את זה, או לפחות החליט לגרום לצופים לאבד את עצמם לדעת, הוא הצפייה המזוכיסטית ב"הנבואה" ("Knowing"). זה עוד אחד מסרטי הפוסט טראומה של הוליווד שרוצה להראות שעם קצת אמונה במין האנושי, גם סוף העולם יכול להיות נעים. הסרט מורכב משעטנז של קלישאות ונע בין אפוקליפסה, מדע בדיוני, מתח, אימה ודרמה משפחתית מרגשת א-לה הולמרק.


    "הנבואה". מה יותר גרוע, סוף העולם או קייג' בתור אבא?

     

    בעודנו תוהים אם אנחנו אמורים לדאוג מסוף העולם המתקרב, לפחד מהחייזרים הבלונדיניים או לרחם על הילד שתקוע עם קייג' בתור אבא, השחקן הראשי עומד בתוך כל זה, וגורם לצופים לחכות בכיליון עיניים שכולם ימותו, מתוך תקווה שאולי זה לפחות יגרום לו להגיב בצורה מעניינת (ספוילר: זה לא).

     

    האמת העגומה היא שקייג' השיל מעליו את יכולת המשחק וההבעה הייחודית שלו לפני שנים כמו עור של נחש, כשהסיר את הג'קט ב"לב פראי". ומתחת לנשל

    הנחש המופלא לא הגיח שחקן רענן או בוגר יותר, אלא משמים וקפוא, שהצליח להכחיד כל זכר מחסד נעוריו ושרירי פניו.

     

    אפשר לקוות שהוא בוחר סרטים גרועים ומשחק בצורה יבשה כי הוא שונא אותנו. ואם זה המצב, קייג' היקר, עשה לך ולנו טובה וסע לסדנת מדיטציה, עדיף בביתו של חברך משכבר הימים, דייויד לינץ'. הוא כבר ילמד אותך לנתב את הכעסים למקום בריא. ובכלל, אולי באמת תסתפק בקריירה מוזיקלית. נראה שכבר עשית מזה כסף לא רע בכמה פרסומות ביפן.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Getty Images Imagebank
    קייג'. אולי די?
    צילום: Getty Images Imagebank
    לאתר ההטבות
    מומלצים