אמו של ניר כץ בעצרת זכויות האדם: חיינו בבועה

מפגן כוח למען זכויות האדם בישראל: אלפי אזרחים ופעילי ארגונים חברתיים צעדו בתל-אביב לציון יום זכויות האדם הבינלאומי. אילה כץ, אמו של ניר כץ, שנרצח בבר-נוער בתל-אביב, ריגשה את הקהל כשאמרה שלא הגיעו לעצרת מי שמחפשים כותרות: "היום אנחנו רואים את האנשים שלא מחפשים את הכותרות, אלא את העשייה, מחפשים את האהבה בין בני אדם, מחפשים את החמלה - זה מסר החיים של ניר".

"היום, כשאני עומדת כאן עם רגשות מתערבלים של עצב והתרגשות, עם דמעות בעיניים ועם תקווה בלב אני רוצה להודות למי שהמליץ לניר לקבל את האות", אמרה אילה כץ, שקיבלה בשמו אות מהאגודה לזכויות האזרח, "היום אני רואה גם את אלה שכל השנים עושים ופועלים, אבל גם אנשים כמוני שחיו בבועה שלהם בשקט ובשלווה יחסית ולא יצאו לרחובות, אולי כי בנו זה לא נוגע.

"היום אני כאן, כי ניר מייצג בעיני ובעיני הוועדה שהחליטה להעניק לו את האות את כל אותם אנשים שפועלים מתוך אהבה לשמה לטובת האחרים, פועלים מתוך תחושת שליחות, מתוך אמונה שאפשר לשנות בלי להתבייש ובלי להתנצל. אותי חינכו על ערך השוויון, שוויון בין בני אדם בלי לסווג או לתייג על פי מאפיין חיצוני כלשהו, ככה גדלתי וככה חינכתי את ילדי".

נשיא האגודה לזכויות האזרח, סמי מיכאל, אמר בפתח העצרת ברחבת מוזיאון תל-אביב: "כולנו ניצולים של מאה ארורה, מאה ארורה של מלחמות ושפיכות דמים, מאה שבה חינכו את הנוער להקריב את עצמו כדי להשמיד את השונה ממנו. רבים הלכו שבי אחרי ערכים מפוקפקים שהביאו הרס וחורבן על עצמם ועל הזולת. אנו כאן כדי להצהיר שאין ערך לשום דבר לבד מערך האדם, חירותו וזכויותיו".

"לא נפקיר את הדמוקרטיה" (צילום: ירון ברנר)

הצעדה החלה בכיכר רבין ונגמרה בעצרת ברחבת מוזיאון תל-אביב. "לא נזרוק אבנים, לא בימי חול ולא בימי קודש, אבל נעשה הכל כדי לעצור בגופנו ובמילה שלנו את הזוממים לפגוע בחירות ובזכויות של השונים בחברה", אמר סמי מיכאל. הצועדים נשאו שלטים "צועדים למען הדמוקרטיה", "זכותנו" ו"כל זכויות האדם לכל אדם". בלטו השר אבישי ברוורמן וחברי הכנסת ניצן הורוביץ ודב חנין.    

"נשללת ממני הזכות לאוכל"

ברוך יצחקי הגיע למחות על מדיניות הרווחה: "עבדתי כל החיים במשרה בכירה וכשחליתי ולא נמצא פתרון בארץ, טסתי לחו"ל לקבל טיפול. חזרנו כעבור שנתיים, אני ואשתי, ואין לנו היום כסף לאכול".

מפגן כוח למען זכויות האדם (צילום: ירון ברנר)

יצחקי, בן 67, טוען כי אינו מצליח למצוא עבודה בגילו, "נשללת ממני הזכות הבסיסית לאוכל ולקיום. אני כאזרח לא יכול לקבל תמיכה הכי בסיסית מהמדינה. מה, אני צריך לגנוב כדי שהמשטרה תעצור אותי ויהיה לי אוכל חינם בכלא? אני רוצה ששר הרווחה יבוא ויעשה סיור בביטוח הלאומי כדי לראות מה כל האזרחים עוברים, כל הסבכים הביורוקרטים שהאזרחים עוברים".  

לא הרחק ממנו עמדו שני ילדים עם שלט: "הבנק זרק אותנו לרחוב". א' בת השבע סיפרה ל-ynet: "לקחנו לנו את הבית ועברנו לבית של סבתא. אני רוצה לחזור לחדר שלי שאוכל לשחק ולא יהיה צפוף".

הרבה דגלים, בלי פוליטיקאים (צילום: ירון ברנר)

בין היתר הגיעו לצעדה ולעצרת ארגונים המטפלים בעובדים זרים, בהם Israeli children שנאבק על הישארותם של ילדים זרים בישראל. הם נשאו שלטים "אין ילדים לא חוקיים". הפוליטיקאים ביקשו לנאום בעצרת, אך המארגנים החליטו לא לתת להם את הבמה.

רוז עמר מכפר קאסם, פעילה באגודה לזכויות האזרח, סיפרה ל-ynet כי הנשים סובלות מגזענות משני כיוונים, גם מכיוון המדינה וגם גזענות פרטית. "הגזענות הכללית זו הגזענות של הממשלה נגד מיעוט ערבי-פלסטיני בישראל ואנחנו מיעוט בתוך מיעוט, גם נשים, גם שחורות וגם ערביות. בחברה הערבית צבע עור שחור נחשב כביטוי לנחיתות, השחורים נחשבים עבדים, אסור להתחתן איתנו ואנחנו מופלות לרעה גם משום שאנחנו נשים. אנחנו מנסים לתקן את זה דרך החינוך והדרך עוד ארוכה".

לפני ימים אחדים פורסם הדו"ח השנתי של האגודה לזכויות האזרח, שבו הצטיירה תמונה קודרת: "מותר להפגין, בתנאי שלא תצעקו שום דבר מרגיז, מותר לציין ימי זיכרון, בתנאי שזו לא הנכבה, יש לכם זכות לחינוך, אלא אם אתם מהעדה הלא-נכונה, כדאי לשמור על הבריאות, בתנאי שיש לכם כסף לתרופות, ואתם מוזמנים לקנות בית, בתנאי שוועדת הקבלה תאשר".