שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בעקבות בני אדם משונים: סיור בבית העלמין כנרת
    בית הקברות נהפך עם השנים אתר עלייה לרגל למחפשים השראה מדור המייסדים. אנשי רוח ובעלי שם נחים את מנוחתם האחרונה לצד עובדי אדמה, פליטים ואוהבים. כאן גם טמונים הייסורים והאידיאלים שהיו נחלתם באותם ימים

    הם היו עלמים צעירים, הן היו עלמות צעירות.

    כעולים חדשים עם צרורות זעירים, התהלכו ביהודה ובבקעת כנרות

     

    הם ארצה באו להיות חלוצים ראשונים.

    וכל רואיהם אמרו עליהם: איזה מן בני אדם משונים!

     

    עולים ארצה, אל ארץ ביצות ושממות.

    באמת, בני אדם משונים מאד...

     

    • "אנשים משונים". נתן אלתרמן - על אנשי העלייה השנייה במלאת חמישים שנה לעלייתם.

     

    לכל אדם יש גן עדן של ילדות שאיתו הוא הולך ואיתו הוא בא לכל מקום, וחייב כל אדם שיהיה לו גם הר סיני פרטי משלו שישמש לו השראה. כזה הוא בעבורי בית העלמין של כנרת. במקום קבורים מנהיגים בעלי שם בצד מתיישבים ידועים פחות, אנשי רוח, חקלאים, כאלה שנפטרו בשיבה טובה ואחרים שמתו צעירים - חלקם התאבדו לאחר שתש כוחם מן הקושי, אחרים מתו באסונות שונים ומשונים.

     

    אבל לפני שהמקום, הנמצא בחלקו הצפוני של תל בית ירח, הפך לבית עלמין, היו לגביו תוכניות אחרות. ארתור רופין, שהיה מנהל "המשרד הארצישראלי" של ההסתדרות הציונית, שאב השראה מספרו של הרצל "אלטנוילנד" - בו מתוארת עיר מפותחת על שפת הכנרת - וראה את אזור תל בית ירח כמתאים להקמתה של שכונת וילות - "עיר גנים", כפי שכינה אותה. הוא פרסם בקהילות היהודיות באירופה תוכנית שבה הבטיח תנאי חיים טובים למי שיבוא לבנות פה את ביתו, אבל באירופה לא נענו לקריאתו. כיום מושכת גבעת בית הקברות, המוצלת ביום קיץ חם, מבקרים המחפשים אחר הרוח של אותם ימים רחוקים.


    סְבִיבִי הִשְׁחִיר מֶרְחַב שָׂדוֹת, מֶרְחָב אִלֵּם

    הִרְחִיק שְׁבִילִי - שְׁבִילִי בּוֹדֵד, שְׁבִילִי שׁוֹמֵם...     (צילומים: אייל פישר) 

     

    ספר שירים ועץ תמר

    יותר מכל מזוהה בית העלמין עם קברה של רחל המשוררת, והוא גם המושך את קהל המבקרים הגדול ביותר. רחל, שעלתה לראשונה לארץ ב-1909, הגיעה לחוות העלמות שבחצר כנרת. כאן למדה חקלאות אצל חנה מייזל. מאוחר יותר נסעה ללמוד חקלאות בצרפת, ולאחר שלימודיה הופסקו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, חזרה לרוסיה. בתום המלחמה עלתה שוב בגל העלייה השלישית (1923-1919), חזרה אל הכנרת והתיישבה בקבוצת דגניה, עד שהתגלתה מחלת השחפת בה נדבקה ברוסיה ונאלצה לעזוב לתל אביב. שם גם נפטרה בבדידות ב-1931.

     

    על קברה, בתוך גומחה, מונח ספר משיריה. שיריה של רחל מלווים בעצב ובמכאוב שהיו נחלתה. באחד מהם, שנכתב כשהיא רחוקה מן הכנרת, ביקשה לנוח מנוחת עולמים בבית הקברות של כנרת.

     

    בחודש יוני 2004 נקברה כאן הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר, שנולדה בקבוצת כנרת, חייתה את כנרת ונשמה את כנרת. אמנם רב שיריה, כמו שיריה של רחל, נכתבו הרחק מכאן אך עיקרם מדברים כנרת וקשורים לנוף ילדותה. קברה אף הוא מושך קהל רב המתרפק על שיריה ומזדהה עימם.


    מקום עליה לרגל. קברה של נעמי שמר

     

    עם הזמן הפך בית העלמין ל"פנתיאון" של תנועת הפועלים, והוא שופע סיפורים על אותן דמויות שהובילו את ההתיישבות הציונית בארץ בתחילת דרכה. יש אומרים שבמועדים מסוימים (הידועים רק להם), באישון ליל, מתעוררים שם ויכוחים קשים, שהרי הם התווכחו כל הזמן מהי הדרך המתאימה לבנות בית לעם היהודי.

     

    אחד מאותם מנהיגים הוא ברל כצנלסון, מאנשי העלייה השנייה (1914-1904). כצנלסון היה מורה הדרך של מפא"י ותנועת העבודה, הקים את העיתון "דבר" וכיהן כעורכו הראשון. האיש הענק, שידע לתת כבוד לאיש הפשוט, הקרין יותר מכל את היכולת לאהוב את הכל ואת כולם. הוא נקבר בלוויה רבת משתתפים ב-1944, והיום הוא טמון בין שתי אהבותיו: שרה שמוקלר, שנפטרה לפניו, ולאה מירון כצנלסון, אשתו, שהאריכה ימים אחריו.

     

    קברו של ברל כצנלסון העלה את חשיבותו של בית הקברות. הוא הפך למקום לעלייה לרגל ורבים רצו להיקבר בו. בשנות השישים הובאו לכאן למנוחה אחרונה, ביוזמת הנשיא זלמן שז"ר, מנהיגים שנקברו קודם לכן במקומות אחרים. במרחק מה מקברו של ברל כצנלסון קבורים מנהיגי התנועה הסוציאליסטית דב בורוכוב, נחמן סירקין ומשה הס.

     

    מצידו השני של קברו של ברל כצנלסון צופים אל הכנרת אבירי עמק הירדן - בן ציון ישראלי ואהרון שידלובסקי, אדם והיפוכו, וגם המציבות שלהם מספרות

    את ההבדל. בן ציון, המגייס הגדול לפעילות הבריגאדה, חלוץ ואבי קבוצת כנרת שיצא לשליחות מסוכנת להחזרת התמר לארץ והביא אלפי חוטרים מעיראק, יחד עם חברו מנהלל יאני אבידוב ועוד כמה שותפים למסע. את פירות מסעם אפשר לראות עד היום במטעי התמרים הרבים שבעמק הירדן ולאורך בקעת הירדן. ישראלי נהרג ביולי 1954 באסון מעגן - באזכרה לצנחנים שלחמו מעבר לקווי האויב הנאצי. מטוס קל נפל לתוך הקהל וגרם לאסון גדול. בצידה האחורי של מצבתו חקוק דקל תמר.

     

    על יד בן ציון ישראלי טמון ידידו והיפוכו, אהרון שידלובסקי הצנוע והשקט, איש שברח מגדלות ופרסום. חיה ישראלי ועליזה שידלובסקי תומכות בבעליהן גם כאן. על מצבתה של ישראלי חקוקה דבורה מאחר שהייתה ידועה בחריצותה וגם ניהלה את המכוורת בקבוצת כנרת.

     

    טמונים כאן גם אברהם הרצפלד ונח נפתולסקי - אברהם המאוהב באדמה ובהתיישבות ונח המאוהב בצמחים. נפתולסקי, שהיה מאוהב גם ברחל המשוררת ונפטר שנים אחריה, נקבר סמוך אליה, אך מעבר לשביל, כי אהבתם לא מומשה.

     

    פליטים מיהודה ומתיישבים מתימן

    מאז 1911 - אז נכרה קברו של מנחם מנדל שמואלביץ, הקבר הראשון בבית הקברות - נקברו פה במשך השנים צעירים וילדים שלא שרדו את המחלות ותנאי הקיום הקשים. "נהרג מבעיטת פרידה", "טבע בכנרת", "מתו בלהבות" שלוש נערות "מקבוץ טבריה" שמתו משריפה שנגרמה על ידי פרימוס - אלה ועוד הם רק חלק מהאסונות עליהם אפשר לקרוא כאן.

     

    בשנת 1912 הגיעו לכנרת עולים מתימן. התימנים של כנרת סבלו מרעב, עוני ומחלות, וכעשרים מהם קבורים כאן, ובהם מנהיגיהם האחים דוד ויוסף צאירי. כעשרים שנה נאחזו התימנים בקרקע. אחרוני המתיישבים עזבו את המקום ב-1931 והקימו את שכונת מרמורק שברחובות.

     

    נחים פה מנוחת עולמים גם "פליטי יהודה" - תושבי המושבות, תושבי תל אביב ותושבי יפו היהודים, שהגיעו לכאן בסוף מלחמת העולם הראשונה. העות'מאנים, שראו בהם גיס חמישי, הגלו אלפים מהם ממקום מושבם לצפונה של הארץ. רבים מהם מתו במחלות, חלקם קבורים בבית הקברות כאלמונים. לאחרונה הוקמה ביזמתו של שמואל חדש, חבר קבוצת כנרת, אנדרטה לזכרם של הפליטים.

     

    בית הקברות המיוחד הזה - התוסס ביותר שאני מכיר - הוא סיפור אהבה בין אדם לאדמתו ולארצו. כמו אהבות רבות אחרות לווה גם בייסורים שאפשר לקרוא אותם במצבות. בצד הייסורים, בית הקברות הזה מספר גם על העקשנות, המנהיגות והרצון לבנות כאן בית.

     

    "...כך אמרו ונטו אוהלים לבנים. ובכנרת ודגניה התחילו חונים

    וכל רואיהם אמרו עליהם: איזה מן בני אדם משונים

     

    מפליגים בדמיון וחולמים חלומות

    באמת בני אדם משונים מאוד".

     

    יובל שנים לאחר שנכתב שירו של נתן אלתרמן ובמלאת שני יובלות לעלייה השנייה, מצדיע פסטיבל "טעם כנרת" לאנשי העלייה השנייה ולדור ההמשך. דור ההמשך, אנשים משונים מאוד בעצמם, אף הם חולמים חלומות, יוזמים ויוצרים.

     

    בין יתר הפעילויות והסיורים בפסטיבל, תוכלו לסייר בחצר כנרת, או לטייל בבית הקברות בכנרת ולשמוע את סיפורם של החלוצים מהעלייה השנייה. הפסטיבל מתקיים בכל ימי החנוכה. לפרטים מלאים על הפסטיבל לחצו כאן. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חייתה ונשמה את הכנרת. קברה של נעמי שמר
    צילום: דוד הכהן
    למרגלות דקל שפל צמרת. קברה של רחל המשוררת
    צילום: אייל פישר
    מומלצים