שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מבעבעות, יוקרתיות ויקרות: מצעד השמפניות

    השנה האזרחית קרובה לסיומה. שגיא קופר מגיש מדריך שמפניות שמיועד לכל מי שמחפש דרך יוקרתית במיוחד לחגוג את השנה החדשה

    מצעד השמפניות שלי הפעם כולל המלצה מכמה מהבתים הטובים שמביאים לישראל, כל אחד מייצג בעיני משהו אחר, עם סיפור קצת שונה. לצד אלה תמצאו, כרגיל, הרבה שמפניות מצוינות אחרות: לאנסון שחורה, בולינג'ר, איילה, פיפר היידסיק ושארל היידסיק, סאלון, דום פריניון, רוינר, דובל לרואה, ועוד ועוד. המחירים נעים בין 200 שקלים לאלפי שקלים, כמתבקש.

     

    קרוג

    הבית היקר ביותר בסקירה הזאת. ההתייחסות של קרוג למוצר שהוא מייצר היא כאל יין; יין שמגיע ממגוון של מקומות בשמפן, חלקם כרמים בודדים, קטנים מאוד, בעלי טרואר ייחודי.

     

    ההיסטוריה של הבית מתחילה בשנת 1843, כאשר יוהן-יוזף קרוג מייסד את הבית שלו, אך על סגנון הבית לא אחראי המייסד שלו, יוהן, אלא יותר הדורות של המאה ה-20. גם כיום, היינות תוססים ומתיישנים בחביות עץ קטנות. הבית משתמש בחביות משומשות בלבד, כדי לקבל את כל מה שאפשר לקבל מאותו חמצון עדין וארוך בחבית, עם מינימום של טעמי עץ.

     

    מאפיין נוסף של קרוג הוא התיישנות ארוכה מאוד על השמרים: קרוג משאירים את היינות שלהם על השמרים במשך שש שנים לפחות. יינות 'בציר' עשויים להתישן כך במשך 15 ואפילו 20 שנה. העדר תסיסה מלולקטית ודוסאז' נמוך יחסית (יש אומרים 10 גרם), נותן לשמפניה חדות ופריכות מרעננות, לצד כל אותן ארומות וטעמים שמריים, בוגרים יותר אך עדינים מאוד, שיש לשמפניות משובחות.

     

    Krug Grande Cuvee NV

    במחיר של 1990 שקל תוכלו לקבל כאן את שמפניית ה-multi-vintage של קרוג. מה זה מולטי וינטאג'? זה אותו דבר כמו נון וינטאג' – NV, כלומר ממסך של מספר שנות בציר – רק אצל קרוג. זהו היין הנמכר ביותר של הבית – 80-90% מהתוצרת, והוא מכיל כנראה אחוז גדול יחסית של פינו מונייה.

     

    האף מאוד מתקתק, עשיר בפרי צהוב, מרוכז, וארומות של מאפים מתוקים. מאוד מאוד עדין בפה, עם גוונים של לימון, שגם מגיעים לסיומת הארוכה, היבשה והאלגנטית. מה שעובר כחוט השני בשמפניות של קרוג היא תחושת הפה: הבועות העדינות מאוד, ולצידן ה'עובי' של היין.

     

    ז'ימונה

    הבית הזה מייצג את המגדלים העצמאיים, הקטנים. ז'ימונה רואים חשיבות עליונה לכרמים שלהם. מתלווה לזה טיפול מאד מוקפד בבית עצמו, ביקב. הם מחזיקים את כל יינות הריזרב שלהם בבקבוקים, על השמרים, ולא במכלים או בחביות גדולות. החזקת יינות הריזרב על השמרים מעניקה ליין הגנה ושומרת על הרעננות שלו, וגם מעניקה לו יותר מורכבות, כך אפשר לקבל יין עגול יותר וטוב יותר גם על זמן קצר יותר על השמרים, אם רוצים – כבר אחרי שנתיים, ולא אחרי שלוש שנים, כמו אצל יצרנים אחרים. כדי לקבל את סגנון הבית – מינרלי, חד ומעט פחות מרוכז מהבתים האחרים, ועם זאת רחב ונדיב – הם מערבבים ארבע ואפילו חמש שנות בציר ביינות ה- NV שלהם. תארו לכם את כמויות הבקבוקים שהיקב מחזיק – ופותח כשצריך; 200,000 בקבוקים בשבוע, להעברה למכלים לערבוב. מצד שני, סגנון היין הבסיסי הוא רענן ומרענן: יין שמשאיר את הפה "חי" ורענן, ולא כבד או עמוס.

     

    בסך הכל לז'ימונה יש כ- 29 הקטאר של ענבים. 15 מהם בקווי (Cuir), מקור המשפחה, והיתר בקרמאנט, שווי, אוז'ה וורטוס. 70% מהענבים – כולם שרדונה – הם בני 40 שנה ויותר, וממוצע הגילאים הוא 35 שנה. הכרמים הוותיקים ביותר נטעו בתחילה המאה שעברה ממש, והם בני כ- 100 שנים. כל היינות הם בלאן דה בלאן, וז'ימונה מחלק את הכרמים שלו לפי מה שכל אחד מביא ליין ומקפיד להשתמש בענבים מכל אזורי הגידול, וזאת על מנת לשמור על סגנון ביתי אופייני.

     

    Gimonnet Fleuron 2004

    40% מקרמאנט, 40% שווי, 20% קווי. אף מורכב, מאוד שמנתי. יין מאוד עשיר, עגול והרבה יותר לארוחה מאשר אפריטיף. בגלל שנת הבציר – 2004 - חלון השתייה הוא קצת קצר, ויתאים לשתיה בשנתיים שלוש הקרובות. לא נורא, כבר ידוע שיין טוב מתיישן הכי טוב בבטן. מעט מתובל בסיומת, מלוח ומינרלי. 300 שקל.

     

    פומרי

    פומרי מייצגת את האלמנות של שמפן. משום מה, הנשים במחוז הזה מאריכות ימים מהגברים, big time: בולינג'ר, רודרר, קליקו, דובל לרואה, פיפר היידסיק, מארי לואיז לנסון דה נוננקור והאלמנה לורן-פרייה – כל הבתים האלה חייבים את ההווה שלהם לנשים, ועולם השמפניה חייב הרבה מאוד ללואיז פומרי, בייחוד.

     

    Jeanne-Alexandrine Louise Melin התאלמנה ממסייה פומרי ב- 1858 ולקחה את ענייני בית השמפניה שלו ושל שותפיו לידיה. היא עשתה אז שניים שלושה דברים ששינו את מהלך ההיסטוריה בשמפן:

    1. שינתה את סגנון הבית, והורידה מאוד את ריכוז הסוכר בדוסאז', הליקר שמוסיפים לשמפניה כדי לחולל את התסיסה השנייה בבקבוק. עד אז, שמפניה הייתה מתוקה הרבה יותר ממה שהיא היום, כשהסוכר שימש בחלקו לטשטש פגמים. פומרי לקחה סיכון והמציאה, אפשר לומר, את ה- brut nature, ב- 1874.
    2. תפקיד מנהל הייצוא: טוב, אולי זה לא כזה עניין גדול, אבל חלק גדול מהצלחת הבית נובע מזה שפומרי מנתה לתפקיד אדם ספציפי, ושלחה את האדון – מסייה הוּבינֶה – לתור את העולם ולמכור את השמפניה שלה.
    3. מערות הגיר: היום, כמעט כל בתי השמפניה מתגדרים במערות הגיר שלהם ובמרתפים, בהם הם שומרים את היינות שלהם. פומרי הייתה זאת שעלתה על כך שאותן מחילות ומכרות גיר שנחפרו על ידי הרומאים יכולים לשמש מחסנים מצוינים. היא הביאה כורים מצרפת ומבלגיה השכנה, והשאר – היסטוריה, על כל 18 הקילומטרים הארוכים שנחצבו וחוברו להם מתחת להר, ממש מתחת לאחוזה הגדולה בריינס.

     

    כיום אין לפומרי כרמים משלהם, אבל זה לא מונע מהבית להמשיך ולחדש, ובשנת 1999 הוציא את ה"Pop" שלו: שמפניה בבקבוקים קטנים של 200 מ"ל, שתוכננה במיוחד לשתיה ב... קש. יש בה אחוז גבוה של שרדונה, היא רעננה ומרעננת ועדינה, עם קלילות טרייה. בקבוק שכזה עולה 100 שקלים בערך, ונמכר בבודדים או במארז רביעייה. יופי של רעיון לסופשנה זוגי.

     

    לצד זה, תמצאו גם את הפומרי גראנד קרו מילסימה 2000: הענבים משבע חלקות גראנד קרו מסוימות, רק בשנים יוצאות מהכלל. היין הזה עדיין צעיר, ויש בו הרבה ריחות טרופיים, אפרסק וקצת לימונים, שממשיכים בפה. התחושה היא די מתקתקה, אבל עדיין מאוד מרעננת. 495 ש"ח – קניה מצוינת ליין שאפשר בהחלט לשמור עוד כמה שנים. גרסא כשרה של פומרי (ברוט רויאל) תעלה בערך 400 ש"ח לבקבוק.

     

    מום

    הענק: Mumm הוא אחד הבתים הגדולים ביותר בשמפן – השלישי בגודלו – עם סדר גודל של 8,000,000 בקבוקים בשנה. גם הוא, כמו רבים אחרים, התחיל את ההיסטוריה שלו עם משפחה גרמנית שבאו והתיישבו בריינס. ככל שעברו השנים הבית שיסדו גדל, ואחד האחים – G.H. Mumm – השתלט על העסק והצעיד אותו קדימה. היה לו חוש רציני מאוד לשיווק ופרסום, ובשלב מסוים הוא החליט לכרוך סרט אדום – שמזכיר את סרטי הכבוד הצרפתיים – סביב הבקבוק. מהסרט, שנשאר ממנו כיום פס אלכסוני על התווית, צד את עיניהם של שועי עולם וצרפתים כאחד, ועד 1913, המותג צמח להיות הגדול ביותר בשמפן. אך לא סרט אדום ולא סמלו של נפוליאון ה-3 עזרו לבני משפחת Mumm: עם פרוץ מלחמת העולם ה-1, הוחרם הבית על ידי השלטונות, בגלל שאף אחד במשפחה הגרמנית לא טרח לבקש אזרחות צרפתית.

     

    אנחנו מכירים את מום מעוד 'מקומות': הבית הוא אחד הספונסרים הגדולים של מרוצי הפורמולה 1, ומדי שנה פותחים הרבה מאוד בקבוקי 3 ליטר של השמפניה הזאת על הפודיום ובמסיבות שסביב המרוצים. תתקלו במום גם אם תבואו לתחרויות טיסה בבלון פורח או מרוצי יאכטות, ובכלל – המותג מאוד מחובר להרפתקנות, רק שמהסוגים הנכונים וה"גבוהים" יותר.

     

    הקורדון רוז' – השמפניה NV הבסיסית של הבית, היא יופי של שמפניה. היא עסיסית, נעימה ובהחלט מרעננת. טובה מאוד למנות ראשונות על בסיס מאכלי ים, או גם סלטים שונים, ומומלצת מאוד.

     

    רודרר

    קריסטל היא מותג היוקרה של לואי רודרר, בית גדול שנוסד ב-1833. בראיון לאקונומיסט לפני כמה שנים, נשאל בן המשפחה פרדריק רוזו, שמנהל כיום את הבית (עדיין בבעלות משפחתית), כיצד הוא מתייחס להצלחה הגדולה של קריסטל בקרב חוגי חובבי הבלינג וההיפ הופ. רוזו, בלי לחשוב כנראה יותר מדי, אמר משהו כמו "נו מה אני יכול לעשות, אי אפשר למנוע מהם לשתות אותה". והתגובה לא אחרה לבוא.

     

    Jay-Z, אחד הראפרים המצליחים והמשפיעים ביותר, כמו גם אחרים, החרימו את קריסטל, הוציאו אותה מהברים שלהם וגם אמרו עליה דבר או שניים אחר כך. ג'יי-זי עצמו הגיב להמשך ההערה של רוזו שאמר "אני בטוח שקרוג או דום פריניון ישמחו מאוד למכור להם", והחליף את הקריסטל במועדונים שלו בדום פריניון ובקרוג.

     

    סגנון השמפניות של רודרר הוא רחב, ושומר על הצד המתקתק גם היום – למרות שהדוסאז' (תוספת הסוכר בתסיסה השנייה) נמוך היום משמעותית ממה שהיה לפני 15 שנה. לצד הקריסטל, בארץ תוכלו למצוא גם את ה- Roederer Brut Premier: 56% פינו נואר, 34% שרדונה, 10% מונייה. כשלוש שנים על השמרים, ועוד חצי שנה בבקבוק. זהו מותג המאסה של הבית, שמוכר משהו כמו 3.3 מליון בקבוקי שמפניה בשנה. כ-350 שקלים.

     

    לסיום, לחובבי המתקתקות: נקטר על קרח

    שמפניות demi sec - חצי יבשות - הן ככל הנראה השריד המודרני ביותר לסגנון השמפניה של פעם, שהיה מתוק הרבה יותר ממה שהוא היום (ראו פומרי). הרבה נוטים לעקם את האף מולן, אבל האמת שחבל: לאוכל מסוג מסוים, לפעמים לקוקטיילים וגם למי שטעים לו – השמפניות האלה הן אחלה. בסגנון הזה תמצאו כמה וכמה, אבל הנה שתיים חביבות:

     

    וו קליקו דמי סק מגיעה לראשונה לארץ, והיא תעלה לכם בערך 450 שקלים. השמפניה הזאת מועשרת במיוחד ב(פינו) מונייה, שנותן לה את הצד הפירותי, הבשל שלה, והיא תתאים גם לאוכל בהתאם – קינוחי פירות, למשל.

     

    מואט שנדו נקטר אימפריאל היא החצי יבשה ה"אקזוטית" של בית השמפניה הגדול ביותר; ה"קטר" של התעשייה הזאת, שקושר את התדמית שלו למסיבות ענק נוצצות, דוגמניות ורגליים ארוכות. במחיר של 330 שקלים תקבלו פה שמפניה נחמדה מאוד, שתעלה חיוך על פניכם. לשתי אלה, אני מציע לכם רעיון "מהפכני" של ממש: שמפניה על קרח קחו כוס גבוהה, מלאו אותה עד שני שלישיה בקוביות קרח וצקו באיטיות שמפניה עד גובה הכוס. תנו זסט קצר של לימון, ערבבו ערבוב קל והרימו לחיים, ל-2010 מוצלחת ומתוקה.

     

    שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים