שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סרייבו: סובלנות בין בתי כנסת, מסגדים וכנסיות

    את העיר למודת המלחמות כבשו העות'מאנים ב-1463, ששלטו בה עד למאה ה-19. ואולם בין מסגד לחמאם מוסלמי תוכלו למצוא גם קתדרלות, בית קברות יהודי ושאר סממנים של שלוש הדתות הגדולות, שחיות יחד בשלום. חלק שני

    סרייבו היא עיר הומה וצבעונית. מכל עבר נשמעים פעמוני הכנסיות וצלצול החשמליות, ריח הקבב והבורק נישא באוויר, והמוני אדם מתהלכים בה בבגדים בשלל גוונים. הגענו לעיר באחד הימים האחרונים של צום הרמדאן, בשעות הערב. במרכז העיר העתיקה המסגדים המו גברים.

     

     

    מחוץ למסגד גאזי הוסרב ביי - שנבנה על ידי מימאר סינאן, גדול אדריכלי האימפריה העות'מאנית, התגודדו עשרות צעירות במיטב בגדיהן (אגב, המסגד, כמו מסגדיו של סינאן, נחשב לפאר הארכיטקטורה העות'מאנית. מסגד זהה, שנקרא הוסרבייה, בנה גאזי הוסרב ביי בחלב שבסוריה באותה השנה).


    מפת בוסניה-הרצגובינה

     

    בשעה שבע נשמע רעם תותח, המודיע על סיום הצום. בתוך דקות התמלאו המסעדות במשפחות, זוגות וקבוצות, צעירים החלו לטייל בכיכר וברחובות הסמוכים, והעיר לבשה חג. הסביל, המזרקה המסוגננת שנבנתה באמצע המאה ה-18, הוארה באור יקרות, כך גם המדרחוב הארוך, רחוב פרדהדייה, המסתיים במפגש עם רחוב מרשל טיטו, שם בוערת "אש התמיד", מצבת הזיכרון לחללי מלחמת העולם השנייה, חיילים ואזרחים. אש התמיד בוערת מאז הודלקה, באפריל 1946, שנה לאחר סיום המצור הנאצי.

     

    הצטרפנו למשוטטים, נהנים ומתפעלים מהשילוב המקסים של ארכיטקטורה עות'מאנית וארכיטקטורה אוסטרית, מן המסגדים, הכנסיות, בתי הקומות, והמנורות התלויות באשכולות של זוהר. העיר נכבשה על ידי העות'מאנים בשנת 1463, עשר שנים בלבד לאחר כיבוש איסטנבול. לא מעט מלחמות עברו עליה, אך היא נותרה תחת שלטון העות'מאנים עד המאה ה-19, אז עברה לידי האימפריה האוסטרו-הונגרית.


    מסגד גאזי הוסרב ביי (צילומים: שלמה צדקיהו, טבע הדברים)

     

    העיר החלה להתפתח סביב שוק, ופירוש השם בשצ'ארצ'ייה (Bascarsija), שהוא לב העיר העתיקה, הוא בטורקית "השוק המרכזי". מייסד העיר היה גנרל עות'מאני ששמו איסה ביי אישאקולו (בן אישא), או כפי שתורגם לשפה הסרבית - אישאקוביץ'.

     

    הוא היה המושל הראשון על חבל בוסניה, וכבר בשנים הראשונות לשלטונו (1450-1460) הקים מסגד, שוק מקורה, חמאם, ח'אן, ואת הארמון, הסראיי, שעל שמו נקראה העיר. וכך, מעיירת שוק קטנה ושולית ליד נהר מילייצ'קה, צמחה העיר שתפסה מקום מרכזי באימפריה העות'מאנית.


    השוק בסרייבו. לב העיר שוקק מראות, צבעים וריחות

     

    אישאקוביץ' הקים גשר על הנהר, ובכך פתח נתיבי מסחר חדשים. האדם השני שתרם לעיר את צביונה המיוחד הוא המושל הבוסני הראשון של העיר גאזי הוסרב ביי, שנולד לאב בוסני ממעמד רם דרג ולנסיכה, בתו של הסולטאן בייאזיד השני. הוא המשיך בפיתוח המואץ של העיר, בנה בתי ספר, מסגדים נוספים, את מגדל השעון (עם ספרות ערביות), בית חולים ואפילו את בית השימוש הציבורי הראשון, שעדיין בשימוש.

     

    סביב הכיכר המרכזית, כיכר המזרקה, או כיכר היונים, ההמולה במהלך היום אינה שוקטת; המסעדות מלאות, וכך גם המסגדים. בשעות התפילה עולה המואזין וקורא למתפללים בקולו - ולא ברמקול. ברחובות הצרים עשרות חנויות, אך שום רוכל לא מפציר בנו להיכנס, וכשאנחנו נכנסים לסדנה של רוקע נחושת, ש"מכתת תרמילי פגזים למאפרות", הוא מזמין אותנו בחיוך וממשיך לעבוד. והיונים עפות והומות...

     

    בבית הכנסת הוא גם בית הקהילה

    זקני סרייבו, וכמובן גם הצעירים, יודעים לספר שהיונים של סרייבו הובאו בתקופה העות'מאנית. יש תיעוד עתיק המספר על גידולן ועל ה"אילוף" שלהן להתגלגל באוויר בצורות שונות. היונים מן הזן הזה, המכונות "היונים המתגלגלות", הובאו על ידי השליטים ועשירי העיר. הם נהגו לשאת אותן בסלים לנהר, לשחרר אותן ולצפות בגלגולים שלהן תוך כדי מעופן. בזמן המלחמה נעלמו היונים, לאחר ששימשו מזון יקר ערך במצור הכבד על העיר שנמשך ארבע שנים.

     

    העיר מעוררת פליאה בעיניי. במרחק הליכה של דקות שוכנים בשכנות סובלנית בית הכנסת העתיק שנבנה ב-1581, מסגדים, קתדרלה וכנסיות. ביום שלפני ראש השנה ביקרנו בבית הכנסת שהוא גם בית הקהילה. בערב ראש השנה התפללנו בבית הכנסת העתיק, ובחג עצמו ביקרנו במוזיאון והתרגשנו מהגדת סרייבו.


    בית הכנסת האשכנזי. נבנה ב-1902 בסגנון מורי


     

    המשכנו לבית הקברות היהודי העתיק, ולחלקה היהודית בבית הקברות העירוני, והנחנו פרח על קברו של אבא של ידידינו אוגניו האמן. אביו הפרטיזן העדיף להיקבר בחלקת חסרי הדת, אך על פי שמו, לוי, לא קשה לנחש מה הייתה דתו.

     

    שני מקומות מחוץ לעיר היו היעד האחרון לפני שנפרדנו ממנה: מקורות נהר הבוסנה, ורלו בוסנה (Vrelo Bosna), שפירושו מעיין או מבוע (שנהר המילייצ'קה הוא יובלו), ומוזאון המנהרה, גאוות אנשי העיר.


    בית הקברות בארה (Bare) שבסרייבו. פה נמצא גם קברו של פרטיזן יהודי

     

    נהר הבוסנה: הנהר השלישי באורכו במדינה

    השכם בבוקר יצאנו אל עבר אזור אילדיז'ה, הנמצא דרומית-מזרחית לעיר. רק 12 ק"מ הפרידו בינינו למקום, ושעה וחצי של חיפושים. כשהגענו, עסקו כמה גברים בפירוק מרכולתם המיועדת לתיירים, סימן לבאות. בבית הקפה שהיה עדיין סגור ישבו מי שנראו כמלצרים ועישנו בנחת.

     

    טיילנו להנאתנו בין האגמים הקטנים. אדים חמים עלו מחלקם, והנהר זרם בשטף בינוני, לא כזה שהפריע לאווזים לשוט בנחת. הפלגים, העצים כבדי הצמרות, העשב, הספסלים, והשבילים שבהם הגיחו מדי פעם רוכבי אופניים ורצים של בוקר יצרו מקום מושלם לטייל בו. נהר הבוסנה, הנהר השלישי באורכו בבוסניה והרצגובינה (271 ק"מ), נמצא דרומית-מערבית לעיר, באזור המעיינות החמים. לא פלא שהרומאים ישבו במקום, ואכן הממצאים העיקריים מהתקופה הרומית נמצאו כאן.

     

    המנהרה שאפשרה לכמיליון בני אדם לעזוב את העיר

    לאחר השיטוט המרגיע היינו מוכנים לצאת לחיפוש אחר הבית שבו נחפרה המנהרה. הפעם היינו בני מזל, ממכולת סמוכה יצא גבר שבתנועות ידיים עליזות רמז לנו לעקוב אחריו, והוביל אותנו בין בתים וסמטאות אל המקום.

     

    העיר סרייבו נמצאת בעמק ומכותרת בחמישה הרים, דבר המקנה לה יופי רב. בעת המלחמה, ממרס 1992 ועד נובמבר 1995 ישב בהרים הצבא הסרבי שצר על העיר וצלף בה ללא רחמים. "ארבע שנים היינו במצור, אין עוד עיר כזאת בהיסטוריה", אמר בגאווה הצעיר שהראה לנו את מוצא המנהרה שליד ביתו.


    המנהרה ששמשה בתקופת המלחמה להעברת אנשים ומזון

     

    בשכונה קרובה לשדה התעופה, שהייתה שטח ניטרלי, נחפרה מנהרה על ידי מתנדבים בוסנים שעבדו במשמרות של שמונה שעות כדי להתגבר על המצור ואמברגו הנשק, והיא הושלמה באמצע שנת 1993. במנהרה הצרה, שאורכה היה 800 מ' וגובהה 1.5 מ', הונחה מסילת ברזל עבור קרוניות.

     

    המנהרה עברה מתחת לשדה התעופה של העיר, ליד העמדות של חיילי האו"ם, שהעדיפו להתעלם מהנעשה, אל עבר החלק החופשי של סרביה. במנהרה הועברו כמויות אדירות של מזון, שהציל את אנשי העיר, וכן נשק, דלק ועיתונים.

     

    המנהרה גם אפשרה לכמיליון בני אדם לעזוב את העיר. היא נחפרה מתחת לבית של משפחה מקומית שהפכה את המקום למוזיאון. הבן הצעיר דובר אנגלית והוא המדריך, ואלמלא הפך את הסיפור להרצאה חוצבת להבות על חיסול אתני, ומתמקד בסיפור עצמו, הייתי חשה נוחות רבה יותר בנוגע לסיכוי לעתיד.

     

    לא רק בעבר, גם היום, בוסניה והרצגובינה הן מפגש אמיתי ואותנטי של מערב ומזרח. ואם שוב לא יתמוטט הגשר במוסטאר, והיונים ימשיכו לפרוח בסרייבו, אולי, אולי, אולי יש להם תקווה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוקע נחושת בסרייבו משתמש בתרמילי רובים לעבודתו
    צילום: שלמה צדקיהו, טבע הדברים
    מצבה בבית הקברות היהודי הישן
    צילום: שלמה צדקיהו, טבע הדברים
    מומלצים