שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "חותמת כשרות של בד"ץ יותר טובה מפרסומת"
    מאחורי מוצרי המזון שאנו צורכים עומדים הרבנות הראשית, בד"צים חרדיים, ארגוני כשרות בינלאומיים ומשגיחים. החוק מאפשר להסתפק בהשגחת הרבנות, אבל ריבוי החותמות על המוצרים מוכיח שהכשרה היא עסק משגשג, ובד"צ העדה החרדית הלא ציונית הוא כנראה הפופולרי ביותר, "פרסומת מביאה רק 10% מהקונים שמביאה החותמת של בד"ץ"

    בסופרמרקט חילוני אחד אפשר למצוא שלושה מוצרים של שטראוס, כל אחד עם חותמת כשרות אחרת. השלגון סולרו מגיע עם חותמת הכשר של הרב לנדא מבני ברק. על גבינת הקוטג' של שטראוס ישנה חותמת הכשר למהדרין של הרב רובין מרחובות. ועל שניהם אפשר לאתר גם את אישור הרבנות בנהריה. ביוגורט דנונה עם פרי יש רכיבי חלב נוכרי, רחמא ליצלן, ולכן הוא כובד באישור הרבנות הנהריינית "בלב"ד.

     

    באותו מרכול ממש, אפשר גם למצוא מוצרים שעל עטיפותיהם מצטופפות יחד 3 חותמות של 3 השגחות רבניות שונות.

     

    האם עיניכם כבר צדו את חתימות הכשרות "המהודרות" ההולכות ומתרבות על המוצרים שלכם? בנוסף לחותמות הישראליות, מופיעים לעיתים גם קודים חידתיים מחו"ל שנוטים לעטר מוצרי ייבוא.

     

    על גלידות בן אנד ג'ריס מופיע הסימול המסתורי של O בתוך U. על מוצרים אחרים מופיעים משולש ובתוכו האות K, K מוקף כוכבים, K עם כתר, OK, ו-KF הלונדוני.

     

    זוהי שפת הסימנים הבינלאומית של היהדות האורתודוקסית העולמית, ושל כל מי שהכשרות מעניינת אותו, ומסתבר שלא מדובר רק ביהודים. אבל אם אתם יהודים חילונים שחיים בישראל, יכול להיות שלא ממש הבחנתם בתעשיית החותמות הענפה הזאת. מה מסתתר מאחורי חותמות הכשרות?

     

    הבד"צים: עסק משתלם

    החוק בישראל מחייב יצרן המעוניין שיכירו בו ככשר להפקיד את קווי הייצור שלו להשגחת הרבנות הראשית או המקומית בלבד. לפי חוק איסור הונאה בכשרות, הנועד למנוע הטעיית צרכנים, אם יוניליוור מייצרת אבקות מרק בחיפה, מוצרי המרק שלה יהיו בהשגחת הרבנות החיפאית.

     

    החברות משלמות לרבנות המקומית אגרה שנתית לפי תעריף קבוע ואת שכר המשגיחים, למעט מספר רבנויות בארץ כמו אלו שבמודיעין ובכפ"ס שמשגיחיהן מקבלים משכורת מהרבנות בלבד.

     

    אם כך, החוק בישראל הוא חוק עוקף בד"ץ. אז כיצד התרבו חותמות המהדרין למיניהם שמכתימות מוצרים בעוד ועוד תוויות מסולסלות?

     

    למרות שכשרות אמורה להיות מושג בינארי: כשר או לא כשר, ההכשר מטעם הרבנות נחשב להכשר לא מספק בעיני קהילות חרדיות ולכן הן יצרו לעצמן הכשר "למהדרין", שהוא לכאורה קפדני יותר.

     

    ברבות הימים חותמות הבד"צים הפכו לפופולאריות בקרב צרכנים מסוימים מאוד, ואז בקרב קונצרנים שרצו להתקרב לאותם צרכנים. וכך הבד"צים צמחו בעצמם להיות קונצרנים. כי מי שחושק בחותמות הבד"ץ על מוצריו צריך לחתום על צ'קים. ואם חברה מעוניינת להוסיף בד"ץ לעסק, שמשגיחיו עובדים יותר שעות וביתר הקפדה, היא תשלם יותר. הרבה יותר.

     

    חברות גדולות סירבו לנקוב במחירים שהן משלמות לבד"צים. אבל בעל חברה קטנה הסגיר את העלויות: משגיחי הבד"צים גובים בין 40 ל-50 שקל לשעה, והאגרה השנתית מסתכמת ב-150 אלף שקל.

     

    בחברה שלו ישנה השגחה סביב השעון, מספר משגיחים שמגיעים מפעם לפעם, ועוד כמה משגיחים קבועים שמגיעים במועדים מיוחדים, והוא משתמש ב-3 הכשרים שונים. עשו אתם את החישוב. האם זה מייקר את המוצר לצרכן? "בחברה קטנה, כן". הוא אומר.

     

    "הבד"צים הם מקדם מכירות"

    אם אבותינו בגולה הסתפקו בכשרות בסיסית ומינימלית, הבד"צים של ימינו הם המחמירים שבמחמירים שמדקדקים בכרוב ומפשפשים בסלרי, ומספקים אישור כשרות מהודר למים מינרלים. הם יאמרו שההחמרה היא כיוון שהתרבו מאוד המוצרים והרכיבים. יש בזה משהו, אבל הספקנים יגידו שהבד"צים משגיחים ללא הרף כדי לספק עבודה לבני הקהילה.

     

    אבל יש תאגידים שכדי להגיע לקיבתו של פלח השוק החרדי מוכנים לעמוד בכל הדרישות ההלכתיות המחמירות ובעלויות הכלכליות של ההקפדה. הרי מי שההכשר אינו חשוב לו במילא רוכש את המוצר. והכשר מהודר רק מגדיל את כוח הקנייה ומרחיב את קהל הצרכנים.

     

    "הבד"צים הם מקדם מכירות" אומר הרב חגי בר גיורא, אחראי על תעשייה שחיטת בשר ותרופות ברבנות הראשית.

     

    "מבחינת החוק אין הבדל בין הבד"צים והם לא באים במקום הכשר הרבנות. אם הרבנות המקומית מטילה וטו, הבד"ץ לא יכול להיכנס - למשל, כיוון שבד"ץ הרב רובין יושב ברחובות, ברבנות ברחובות לא מסכימים שבד"ץ אחר יפעל בתחומה. לרבנות יש גם הכוח לאתר בד"צים מזויפים ולמנוע תעודת הכשר מעסק שמשתמש בהם".

     

    הרב רפי יוחאי עומד בראש מחלקת ההונאה ברבנות הראשית שמטילה קנסות מנהליים על מקומות שמזייפים השגחות ועל משגיחים שמזייפים השגחה ומפרסם את דבר קלונם ברבים. לפי יוחאי, בעוד הבד"צים המכובדים גובים כסף רב, בבתי עסק קטנים מתרבים הזיופים.

     

    "נהוג לחשוב בעולם העסקים שהציבור מרוויח מתחרות עסקית", הוא אומר. "אבל בתחום הזה זה הפוך. בגלל התחרות מציעים מחיר זול ואיכות הכשרות יורדת ויורדת. לכן חשובה הכשרות הממלכתית, שהיא כשרות אחידה, שקיפה וללא בקשות פרטיות".

     

    בד"צ העדה החרדית: לא ציונים אבל מקובלים על כולם

    יש מספר מצומצם של חוגים חרדים מכובדים, שכל אחד מהם מפעיל את חותמת הכשרות שלו. כמעט אף אחד לא סומך על רעהו, ורק כשרות אחת מכובדת על כולם: בד"ץ העדה החרדית המחמיר שבמחמירים. אף אחד לא מסכים עם הדעות האנטי ציוניות של העדה אבל בכשרות הם מספר אחת. והם גובים בהתאם.

     

    העדה הקטנה מספקת עבודה ללא מעט יראי שמיים שתורתם היא אומנותם. רבים יאמרו שההכשר של הרב לנדא מבני ברק קפדני ויקר לא פחות, אבל המציאות בשטח היא שהעדה הוא סוג דם 0 של הכשרויות: כולם יאכלו מהכשריה אבל היא לא תאכל מאף הכשר למעט מזה שלה עצמה. למשל, גוף הכשר מחו"ל או רב מקומי יאשרו חלב נוכרי, ואילו בד"ץ העדה החרדית יאשר רק חלב שיוצר במשק דתי ורק אבקת חלב יקרה יותר מהמקובל בשוק.


     

     

    "החותמת של בד"ץ העדה החרדית, טובה יותר מפרסומת", אומר הרב יהושוע גרוס מבד"ץ העדה החרדית, משפט שנשמע בעצמו כמו סלוגן. "פרסומת מביאה רק 10% מהקונים שמביאה החותמת של בד"ץ. אנחנו גם מקושרים לסדר ולניקיון, אפילו משרד הבריאות נעזר בנו".

     

    ואכן חותמת בד"ץ העדה החרדית היא הפרסומת הסמויה הכי מפורסמת, שהתועלת שלה מיידית וברורה, בניגוד לזו החמקמקה שבפרסומות. הבד"ץ הזה הוא אימפריה שחולשת על 70% מהמאפיות בארץ, מחלקות המהדרין של תנובה, תלמה ועלית, מוצרי סוגת, סוכרזית, מוצרי ורד הגליל ומי עדן - כל אלה ועוד אוחזים בה בחוזקה למרות חילוניותם המובהקת ולמרות תמחוריה המפוארים לא פחות מכשרותה.

     

    "אנחנו היינו לפני הרבנות", אומר הרב גרוס. "העדה החרדית הקימו את הבד"ץ לפני 90-80 שנה לציבור המצומצם של החרדים ביותר שלא רצו לאכול מכל הבא ליד. היום יש לנו בארץ ישראל יותר מ-200 מפעלים ואנחנו רק מתייעלים".

     

    ומתייקרים.

     

    "אין לנו מחירון, אנו משלמים לפי הוצאות ההשגחה והכל תלוי באופי העבודה. יש מקומות בהם המשגיח נכנס ויוצא כמה פעמים ביום, יש מקומות בהם יש משגיח 24 שעות ביממה רצוף כמו מפעלי ביצים, שם גם יש 7 משגיחים בכל משמרת. בשחיטה יש צוות של כמה משגיחים ובקמח יש יותר עבודה בקיץ, כל אלו הן דוגמאות לגורמים שמשפיעים על העלות".

     

    המתחרים הגדולים שלהם הם בד"ץ הרב לנדא החב"דניקי שמשגיח על קוקה קולה ומעדני מיקי, בין היתר, בד"ץ מהדרין של הרב רובין מרחובות שמשגיח על חלק ממוצרי שטראוס ויוטבתה, בד"ץ אגודת ישראל שמשגיח את מוצרי טרה, בד"ץ מחזיקי הדת של חסידות בעלז שגם לו לא מעט מאפיות, בד"ץ שארית ישראל (חלק ממוצרי "המותג"), בד"ץ יורה דעה שבראשות הרב שלמה מחפוד (תבליני פרג), הרב אפרתי (פירות וירקות) ובד"ץ בית יוסף של הרב עובדיה.

     

    "זו לא אותה רמה", אומר וייס. "אנחנו הכי מקובלים. ויש הבדל בין מי שפותח כשרות משיקולים פוליטיים, או כשרות קטנה לקהילה קטנה. לנו אין שום שיקולים פוליטיים".

     

     

    בשנים האחרונות הבד"צים חלחלו גם למוצרי טיפוח וניקיון. על נוזל כלים של פיירי ישנה חותמת אישור של בד"צ איגוד הרבנים KIR, על נוזל הכלים מג'יק יש חותמת של בד"צ מהדרין של הרב רובין ונוזל הכלים של שופרסל מתהדר בבד"ץ העדה החרדית. גם ג'ל כביסה סוד וסבון נוזלי הוואי מושגחים על-ידי בד"ץ העדה החרדית. מוצרי נקה 7 מושגחים על-ידי בד"ץ מחזיקי הדת.

     

    "הגאון מוילנה הקפיד על נושא של סיכה כשתייה", מסביר הרב. ובעברית: כל מה שנספג בעור - דינו להיבדק על-ידי משגיח כשרות. "אנחנו בודקים שלא מעורב בייצור שומן מהחי".

     

    העדה החרדית מפקחת גם על למעלה מ-100 ירקנים וחולשת על רשתות כמו שפע שוק וזול פה. על ברוקולי וכרובית רוחשי הרמשים הם מקפידים במיוחד ומאשרים פריטים רק מגידול מיוחד. הם מקפידים, לדברי הרב, על כל גרגר באבקת מרק ולא מהססים לטוס לחו"ל, על חשבון היצרן או היבואן כדי לבדוק את הרכב החומרים ותנאי הייצור במפעל.

     

    "אנחנו בודקים את חומרי הגלם בעצמנו וזה ההבדל", אומר הרב. "כל שבוע אנחנו מטיסים עשרות אנשים לחו"ל. היצרנים משלמים על הכרטיס והשהות".

     

    וזה נוסף לאגרה ולמשכורות?

     

    "כן. אנחנו לא עושים חוזים מסחריים. אנו מחתימים על הצהרה לפיה בעל המקום מתחייב להיות ממושמע לכל ההוראות שלנו. משלמים לנו אגרה דרך הוראת קבע בבנק והמשגיחים מקבלים לפי שעות העבודה שלהם".

     

    איך זה שאתם משגיחים על במבה וביסלי בזמן שאסם מתחזקת רב ביתי משל עצמה?

     

    "מה שאנחנו משגיחים רב הקונצרן מאשר", אומר הרב. "אנחנו מאוד נזהרים לא לדבר על אחרים, אבל זה לא אותה רמה".

     

    שלושה הכשרים - משגיח אחד בשביל כולם

    ואכן, ישנן חברות כמו אסם ותנובה שמחזיקות רב בית: הרבנים משה חרל"פ והרב זאב וייטמן. לתנובה יש אפילו "ועדת מהדרין" המאגדת גורמי כשרות שונים, בראשות הרב מרדכי גרוס. זה חסכוני ויעיל ועדיין כדי להגיע לכל בית בישראל, במבה "חייבת" גם את הכשר העדה החרדית. יש חברות שנקטו בטקטיקה אחרת, כמו עלית לה מוצרים בהכשר רגיל ומוצרי מגדים בהכשר בד"ץ העדה החרדית (נוסף להכשר החוקי של הרבנות המקומית).

     

    יוגורט פרוט מיקס של מולר מבית טרה, למשל, מאושר על ידי לא פחות משלוש רבנויות: הרבנות הראשית ת"א - מקום ייצור המוצר, בד"צ איגוד רבנים בראשות הרב זוסטהיים, והבד"ץ אגורת ישראל מהדרין (לימות השנה בלבד).

     

    ביקשנו מירון אנג'ל, מבעלי מאפיית אנג'ל להסביר מדוע על לחם עינן של אנג'ל מופיעות 3 חותמות: של הרבנות בירושלים, של ה-OU ושל בד"ץ העדה החרדית? מדוע לחברה לשלם לשלושת הגורמים?

     

    "אין אצלנו שלושה משגיחים במקביל", הוא אומר. "רק אחד מבין השלושה נותן את ההנחיות ובדרך כלל הזה המשגיח של בד"ץ העדה החרדית. אבל לכולם אנו משלמים אגרה שנתית ושעות השגחה. אבל זה ממש לא רלוונטי לעלות המוצר. כל עוד לא החלפת רכיב, בלחם, לכשרות אין עלות משמעותית".

     

    גם ביינות טפנברג שחוסים תחת 4 הכשרים: רבנות אבן יהודה, הרב מחפוד, בד"ץ העדה החרדית וה-OU לייצוא, מספרים שהמשגיח הקבוע היחיד ביקב הוא של העדה החרדית. בנוסף כל עובדי היקב הם שומרי שבת, לבקשת ההכשרים.

     

    ה-OU - גוף הכשרות הגדול בעולם

    "ההרכב הכי מוצלח הוא בד"ץ העדה החרדית, ה-OU והרבנות", אומר הרב יוסף מינסקי, הנציג בישראל של ארגון הכשרות הגדול בעולם, ה-OU. "שילוב של הגוף המהודר ביותר, הגוף הגדול ביותר בעולם והגוף הממלכתי".

     

    כן, סימולי הכשרות לא פסחו על שאר הפלנטה שאינה מדינת ישראל. הרב מינסקי הוא נציג "האיגוד האורתודוקסי", שאת הסמל שלו, האות U בתוך האות O (בתוספת D קטנה לחלבי, P קטנה לפרווה וכו') אפשר לראות אבל קל לפספס על גבי מוצרים מיובאים שונים.

     

    ה-OU משגיח על קוקה קולה בצפון אמריקה ובמערב אירופה, ענקיות המזון קרגיל וג'נרל מילס, פרינגלס, מיונז הלמנ'ס, קטשופ היינץ, M&M's והאגן דאז. בפסח, המוצרים שהוא מאשר מסומנים ב-OUP.

     

    "הארגון הוקם לפני למעלה מ-100 שנה מאגד בתוכו את כל הקהילות החרדיות בארה"ב מניו יורק עד קליפורניה. קנדה ועד מקסיקו" מסביר הרב. "יש לו קרוב ל-7,000 מפעלים בכל רחבי העולם ולמעשה, כל גופי הכשרות בכל מקום בעולם נשענים עליו. הוא שונה מהאחרים בכך שמאחוריו עומד גוף ציבורי, כך שכל ההכנסות שמגיעות למערכת הכשרות חוזרות חזרה לקהילה. יש לנו ארגון נוער, אנחנו שותפים בפרויקט 'תגלית'.

     

    "מהפך הכשרות הוא אחד הגדולים שהיהדות חוללה ב-100 השנים האחרונות. כל חברה גדולה מרגישה צורך שיהיה סימול הכשרות של ה-OU על מוצריה. לא רק שהן מסכימות לבקשות, הן גם באות לבקש בעצמן. אצל רבים, גם לא יהודים, זה אומר שהם עומדים בסטנדרטים הכי גבוהים וסימן היכר למוצר טוב.

     

    "קטשופ היינץ למשל, נמכר בכל העולם עם סימון כשרות של ה-OU ומביא גאווה לציבור היהודי. בהיינץ יש עשרות מרכיבי, וכולם חייבים כשרים ולכן גם כל החברות שהיצרנית קונה מהם את המרכיבים חייבות להיות כשרות".

     

    אז למה בארץ לא סומכים רק על ה-OU?

     

    "הוא פחות מוכר פה בארץ. גם חומרי הגלם שרוב החברות משתמשות בהן, כמו תמציות טעם וריח, מגיעות עם החותמת שלנו. כשעלית ואסם רוצות לייצא לחו"ל הן משתמשות בסימבול שלנו כי הוא הכי מוכר.

     

    "אם בד"ץ כלשהו רוצה לבוא ולבדוק את הסטנדרטים שלנו, אנו פותחים לו דלת. אחרי שגוף עוצמתי כזה אישר מוצר, אין לו מה לדאוג, אבל בהלכה תמיד יש בית הלל ובית שמאי, אנשים תמיד רוצים להחמיר, אנחנו מעדיפים להקל".

     

    למה שמפעלים בחו"ל יכניסו רב שיורה להם מיני הוראות משונות? עובדה. לסימולים האלה יש כוח משיכה גם בקרב לא יהודים. "יש אנשים שרגישים ללקטוז אז הרופאים בארה"ב ממליצים לסמוך על ה-OU פרווה, כי הם יודעים שאין סיכוי שיהיה רכיב חלבי בפנים, זאת לעומת יצרני המזון שרשאים להכניס עד 2% מרכיבי חלב גם למוצרים נטולים", אומר הרב.

     

    "קיבלנו פנייה אפילו מיצרן של ליקוריץ משיראז שבאיראן אבל לא לקחו את הבקשה כי זה היה קצת מסוכן. הסימול הכי מוכר על-ידי המוסלמים בחו"ל הוא של ה-OU. למשל, יש קפסולות של אנטיביוטיקה שהחומר שמרכיב אותן עשוי מג'לטין שמופק מחזיר ולכן אסור למוסלמים. ההכשר היהודי מורכב יותר מהחלאל, אז הם סומכים עליו יותר".

     

    אתם מחזיקים סודות מסחריים.

     

    "יש לנו מאגר מידע ענקי של כל המפעלים בעולם וחומרי הגלם שמרכיבים את מוצריהם. אבל כל החברות שנותנות אמון ב-OU יודעות שיש להן עסק עם אנשים שישמרו את הסודות שלהם".

     

    מוצר מיובא: רב מקומי או ארגון בינלאומי + אישור הרבנות

    מוצר המיובא לארץ, שמקבל חותמת הכשר מארגון כשרות בינלאומי או מרב מקומי חייב לקבל גם את אישור הרבנות הראשית , לכן על מוצרים מיובאים נראה את הכיתוב: "בהשגחת הרב המקומי בעיר X/ועד הכשרות הבינלאומי Y ובאישור הרבנות הראשית לישראל". לשם כך יבואן יצטרך לבחור בגוף המשגיח בחו"ל ואם הוא רוצה לדקדק הוא יכול להפעיל את המשגיחים של בד"ץ שנמצא כאן ולהטיסם על חשבונו לחו"ל. כך או כך, יתכן שיצטרך להטיס גם נציג של הרבנות הראשית לשם.

     

    כך למשל, מסטיק אורביט מגיע לארץ עם חותמת לפיה הוא כשר למהדרין בהשגחת הרב ליכטנשטיין בד"ץ KF לונדון ובאישור הרבנות הראשית לישראל. טייסטרס צ'וייס מיוצר מקוריאה ומושגח על-ידי רב אסם והרבנות הראשית וחמאת לורפק מאושרת לאוכלי חמאת נוכרי על-ידי ארגון הכשרות OK.

     

    המשגיחים במפעלים הללו בודקים פעם פעמיים בשנה אם הרכיבים כשרים. לא צריך לשבת במפעל לכל השנה. אם המפעל אינו מעוניין לחרוג מרוטינת הייצור שלו עבור הכשרות הנכספת, הוא יכול לייצר "ייצור מיוחד" עבור הקהל צורך ההכשר.

     

    הרב ארזי מנהל מחלקת הייבוא ברבנות הראשית, מסביר.

     

    " לא סתם עושים הופוס פוקוס. אנחנו מכירים את הרב של פולין מכירים, וראינו פחות או יותר איך הוא עובד. אם צריך אנחנו מבקשים דו"חות ייצור, או טסים לראות את ההליך. קרה גם ששמענו דברים לא כל כך טובים על רב, הלכנו בדקנו והרבנות החליטה לא לאשר אותו יותר.

     

    נניח שאני יבואנית של מסטיקים וסוכריות. מה עלי לומר למפעל האירופי שלי על הבדיקה?

     

    "ראשית בודקים מה מיוצר במפעל. האם מייצרים בו רק את המוצרים המדוברים? שנית בודקים מהם חומרי הגלם שנעשה בהם שימוש. אם יש ביניהם צבע מאכל לא כשר – צריף להחליף. מפעלים בחו"ל מסכימים ברוב המקרים להשבית את המפעל 24 שעות ביום א', כי גם ככה לא עובדים בו. וכדי להכשיר את המפעל כל מה שצריך לעשות זה להעביר בו מים רותחים".

     

    המשולש K

    מעריצי מוצרי השוקולד המיובאים של לינדט וחובבי מוצרי נסטלה וחטיפי סניקרס ומארס יתכן שנתקלו בסימול המשולש K. מאחורי הסמל עומד גוף כשרות בינ"ל שנשיאו, הרב אריה רלב"ג גר בניו יורק פלטבוש. הארגון שתל רבנים ברחבי אירופה שם הן סורקים מפעלי שוקולד בחיפוש אחר מילויים לא כשרים ושמנים טמאים עבור היבואנים היושבים בציון.

     

    " צריך הרבה חכמה והרבה טקט בשביל לבוא למפעל", אומר גורם בארגון. "בשבוע שעבר הייתי במפעל סוכריות באוסטריה ובעל המפעל הסתכל עלי כעל עב"ם, אבל הוא רוצה לעשות עסקים. כשרות זה סמל בעולם לשליטה ולניקיון. לפני חצי שנה ביקרתי ברשת נאורי הכשרה בצרפת. מה שעולה שם 5 יורו, יעלה במקום אחר 2 יורו. ובכל זאת, שנכנסתי לסניף בליון ראיתי המוני לא יהודים. שאלתי גוי ערבי 'תגיד לי למה אתה קונה פה, יקר'? והוא ענה: 'אני קונה רק כושר, נקי ובלי חזיר'. הייתי בארה"ב, בדרך ללונג איילנד, ועצרתי עם חבר בחנות נוחות שבתחנת דלק. הראיתי לו שלפחות 80% מהמוצרים על המדף כשרים. הוא היה בשוק".

     

    כמה זה עולה ליבואן או למפעל?

    .

    "הטיפול כולל אגרה שנתית והוצאות רב נוסע. זה יכול לנוע בין 1,000 או 1,500 דולר לחודש. יחד עם זה יש את שכר המשגיחים".

     

    גילית מיני רכיבים משונים במסעותייך במפעלי העולם?

     

    " במשקאות אנרגיה יש תמציות טעם עם 200 חומרי גלם, אז אני לא טכנולוג מזון אבל כבר מבין בזה לא מעט.

     

    " גיליתי שבלחם איטלקי משמנים את התבנית בשומן חזיר. גילית משהו לא יאומן פעם, הייתי ביקב ואני רואה שק עם אבקה אדמדמה. שאלתי את בעל המקום מה זו האבקה הזאת? אמר לי 'זה חומר להצללה. מסקרנות חקרתי אותו והתברר לי שזה דם מיובש של בהמות. מסתבר שהוא מסייע ליין להיות צלול".

     

    אתם גם עובדים בסין?

     

    "מי שלא עובד בסין לא עובד. ההבדל בין סין לאירופה הוא שבסין אנשים מוכנים לעבוד בכל דרך. אם אבוא היום למפעל בסין שמייצר סוכריות ואגיד לו בשביל שתוכל למכור ליבואן עלייך להפעיל את המכונה כשהיא הפוכה הוא יהפוך אותה הרגע כי הוא רוצה למכור ומוכן לעשות כל מה שיגידו לו. אם תגיד למפעל במערב אירופה לשנות משהו קטן, האחראי יגיד לך 20 פעם 'תן לי לבדוק'".

     

    והאמריקאים?

     

    "אוהבים כסף, כמו כולם".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המקצוענים
    שולטים בארץ. בד"ץ העדה החרדית
    שולטים בעולם. ה-OU
    מומלצים