נשארתם מחוץ למועדון - בכמה כסף תפוצו?

ש' חזר עייף מאוד מהצבא, פתח את דלת חדרו, פשט את מדיו, נכנס למיטה ונרדם למשך כמה שעות. כשהתעורר, מחויך, חדור אנרגיות ומצב-רוח טוב, הוא התקשר לחברו ב' וקבע איתו להיפגש בפאב שנמצא ברחוב הראשי של העיר בה הם מתגוררים.

• לא הוכנסת לבר בגלל צבע עור? תוכיח
  

"היה לנו שבוע קשה בצבא, מגיע לנו לרדת על כמה בירות בפאב ואולי להכיר איזו בחורה נחמדה", אמר ש' לחברו. ב' הסכים איתו וחיכה למפגש ולאפשרות להתפרק קצת ולצאת מהשגרה העמוסה והמעייפת שהייתה להם בצבא, כל אחד ביחידה בה הוא שרת.

השניים נפגשו ליד הפאב קצת לאחר השעה 23:00 וחיכו בתור כדי להיכנס פנימה. ארבעת האנשים שעמדו לפניהם נכנסו, אך כאשר הגיע התור שלהם עצרה אותם הסלקטורית, בחנה אותם במבט ארוך ואמרה:" אתם לא יכולים להיכנס".

ש' ו-ב' התמהים שאלו: "למה?". הסלקטורית מלמלה משהו ולאחר מכן אמרה שהמקום עמוס, השעה מאוחרת והיא לא יכולה להכניס אותם. ש' ו-ב' ידעו שלא בכך מדובר. הם זעמו מאוד ועזבו את המקום בבושת פנים ובכעס רב.

אז האם בישראל 2009 נשברים שיאים חדשים באפליה בכניסה למועדונים, מסעדות ופאבים? האם בעלי מועדון או פאב יכולים לסרב להכניס אנשים למקומות בילוי רק כי צבע העור שלהם לא נושא חן בעיניהם ולפטור אותם בתגובה לא מספקת כגון: "המקום מלא"? האם מסורבי הכניסה יכולים לתבוע את עלבונם בבית המשפט? ועד כמה בתי המשפט מתייחסים בכלל בחומרה לתופעה המרגיזה והשכיחה הזו?

כדי לענות על שאלות אלה ועוד, קיבצנו מספר פסקי-דין חשובים שנדונו בשנת 2009 בנושא הפליה בכניסה למקומות בילוי.

מה קובע החוק?

חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "החוק"), נועד לקדם את השוויון ולמנוע אפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מותרים ושירותים. החוק נחקק על רקע מקרים של פגיעה קשה בכבוד האדם כאשר במקומות בילוי, למשל, נמנעה כניסה מאנשים בעלי חזות מזרחית.

ע"פ סעיף 5 (ב') לחוק, אדם שהופלה יכול לתבוע פיצויים ולקבל עד 50 אלף שקל מבלי שיצטרך להוכיח כי נגרם לו נזק. בפועל, בתי המשפט דנו השנה בכמה וכמה תביעות שהוגשו מכח החוק, במסגרתן נתבע פיצוי.

לא נכנס בשל צבע עורו - ויפוצה

בית משפט השלום בעפולה דן בתחילת 2009 בתביעה שהגיש צעיר תושב מגן-שאול, נגד מועדון "וורטיגו" ברמת-דוד, לפיצוי בשל אפליה פסולה ומניעת כניסתו למועדון.

תחילת הפרשה במאי 2007, אז הגיע התובע עם מספר חברים למועדון. לטענתו, הסלקטור שעמד בכניסה נתן לחבריו להיכנס אך סרב לאפשר לו להיכנס. כשהתובע בירר מדוע הוא נותר מחוץ למועדון, השיב לו הסלקטור שיוריד את שעונו, יחליף את חולצתו וישטיח את הקוצים בשערו, אולם גם לאחר מכן התובע לא הוכנס למקום.

נציגי המועדון טענו מצידם, כי סירבו להכניס את התובע מכיוון שהתנהג כשיכור, אולם סגן נשיא בית המשפט, השופט יוסף בן-חמו, קבע כי התובע, בעל חזות מזרחית, הופלה אך ורק בשל מוצאו ולא היה בסיס לכך כי היה שיכור.

לפיכך פסק השופט, כי המועדון פעל בניגוד לסעיף 3 לחוק ועליו לפצות את התובע. השופט קבע, כי סכום הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה יעמוד על 10,000 שקלים. בנוסף חויב המועדון בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקלים (ת"א 353-08-07 דוד לירן נ' קיבוץ רמת דוד).

ביהמ"ש: אין להפלות על רקע מקום מגורים

מסתבר כי מועדון "וורטיגו" מכה (ומפלה) שנית. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל ערעור שהגישו ארבעה צעירים על פסק דינו של בית משפט השלום, לאחר שנדחתה תביעתם לפיצוי כספי מכיוון שלא הוכנסו למועדון.

הארבעה, שהיו חיילים בשירות סדיר בזמן הרלוונטי, טענו כי לא הוכנסו למקום בשל אפליה על רקע מקום מגורים, בניגוד לחוק. המערערים היו תושבי קצרין, בעוד שחבריהם מהמושבים והקיבוצים בסביבה כן הוכנסו למועדון.

סגן הנשיא, השופט יצחק כהן, קיבל את התביעה וקבע, כי המערערים לא הורשו להיכנס למועדון בשל היותם תושבי קצרין, דבר המהווה אפליה על רקע מקום מגורים - אפליה פסולה על פי סעיף 3 לחוק.

השופט פירט בפסק הדין, כי הרשימה שבסעיף 3 אינה רשימה סגורה לשיטתו, כלומר: העובדה ש"מקום מגורים" לא מצוין בסעיף, בשונה מ"נטייה מינית או "מוצא", אינה שוללת את האפשרות להכיר בעילה נוספת כפסולה, בהתאם לנסיבות.

"דווקא במקומותינו, צריכה להיות רגישות יתר למניעת אפליה", כתב השופט. "חרות ושוויון הם בנפשנו ומצווה עלינו לדקדק בהם כחוט השערה. בל יגידו בגת או בחוצות אשקלון כי כאן, דווקא במקומותינו, אנו שחווינו בנכר אפליה, מפלים, ובניגוד למצוות המחוקק".

השופט הורה למועדון ולבעליו לפצות שניים מהמערערים ב-15 אלף שקל לכל אחד (שני התובעים הנוספים זנחו את תביעתם). בנוסף חויבו המועדון ובעליו לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחה של 8,000 שקלים (ע"א 198/09 ניסים סרור נ' חברת רזידנט מיוזיק בע"מ).

הופלו כי הם ערבים? יפוצו

במקרה אחר, שנדון בבית משפט השלום בחיפה, נפסק פיצוי של 28 אלף שקל לכל אחד מהתובעים, שהופלו בכניסה למועדון ה"סיטי הול" בחיפה על רקע מוצאם הערבי. השופטת תמר נאות פרי קבעה, כי התובעים הצליחו להוכיח שהופלו בניגוד לחוק מאחר שחברם, בעל עור בהיר, עיניים בהירות ושער בלונדיני, כן הצליח להיכנס למועדון.

"שעה שהוכח כי הותרה כניסתו של מר שוורץ, שהינו בעל גוון עור בהיר או מאחר שהוא יהודי, ללא כל דרישה או תנאי מוקדם, בעוד שנמנעה כניסתם של התובעים, ללא כל סיבה מוצדקת, אלא כפי הנראה בשל היותם בעלי גוון עור כהה או בשל השתייכותם ללאום הערבי - קמה החזקה הקבועה בסעיף 6 (2) לחוק לגבי האפליה הנטענת", כתבה השופטת בפסק הדין.

עם זאת באשר לגובה הפיצוי ציינה השופטת, כי אינה פוסקת את המקסימום שמאפשר החוק - 50 אלף שקל לכל אדם שהופלה, שכן מדובר ב"תובעים סדרתיים" שתכננו את האירוע, צפו שהוא יקרה ואף הגישו תביעות דומות בעבר (ת"א 23990-06 עבד אלגאני ואח' נ' סיטי הול בע"מ).

המועדון לא הכניס מבלה קווקזי וחויב בפיצוי

מקרה נוסף בו התקבלה תביעה לפיצוי על רקע אפליה אך הפיצויים הופחתו בשל היות התביעה מתוכננת מראש, נדון בבית משפט השלום בתל-אביב.

התובע, יליד 1979, סטודנט לקרימינולוגיה ועובד באגף הביטחון של רשות שדות התעופה, טען כי הגיע עם ידידתו וזוג מכרים נוסף לבלות במועדון "פיישן בר", ברח' הרברט סמואל 1 בתל-אביב, אך הסלקטורית לא אפשרה לו להיכנס.

לטענתו הסלקטורית אמרה לו: "אני לא מכירה אותך ולכן אתה לא נכנס". עם זאת התובע סבר, שכניסתו סורבה עקב אפליה על רקע מראהו - לדבריו, הוא נחשב כמשתייך למוצא "מזרחי" לפי הקריטריונים של עולי ברית המועצות מכיוון שהוא דומה לעולים ממדינות גרוזיה וחבל הקווקז.

השופט יאיר דלוגין קבע, כי חומר הראיות מגלה שהסלקטורית קיבלה הוראות מפורשות שלא להכניס "שחומים" ומבקרים ממוצא "קווקזי" למועדון. לפיכך הוא פסק כי התנהגות המועדון מהווה אפליה פסולה בניגוד לחוק ועל כן יש לפצות את התובע ב-15 אלף שקל.

עם זאת הוסיף השופט, כי אין מקום לפסוק את הפיצוי המקסימלי בחוק שכן מדובר בתביעה שתוכננה מראש ומניעיו העיקרים של התובע, אם לא הבלעדיים, היו כספיים (תא"מ 22249-06 קאופמן נ' מודה בר קלאב בע"מ).

תבעו ונדחו

למרות האמור לעיל, לא תמיד אפשר לזעוק "חמס" ולקבל פיצוי בטענה של הפליה בכניסה למקום בילוי, לא כל התביעות נמצאות מוצדקות בעיני בתי המשפט ולפעמים נקבע, כי הסירוב להכניס אדם למקום בילוי הוא מסיבה שאינה קשורה לאפליה פסולה על פי החוק.

כך למשל, בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דחה תביעה שהוגשה על ידי צעיר, שביקש לבלות בבר ה"אייזן" שבירושלים אך לא הורשה להיכנס למקום. התובע טען, כי כניסתו נמנעה בשל גזענות. "... לאחר דקות ארוכות טען הסלקטור שאני לא נכנס מכיוון שאני "כהה"", תאר התובע את האירוע.

מנגד, בעלת בר ה"אייזן" טענה, התובע לא הורשה להיכנס לאייזן מכיוון שלא עמד בקריטריון הגיל המינימאלי לכניסה (25 שנים ומעלה) ומטעמי ביטחון, שכן התובע הציג תעודת זהות מזויפת והטריד את שומרי הסף, העליב אותם, איים עליהם ואף קילל אותם.

סגן נשיא בית המשפט, השופט כרמי מוסק קבע, כי מהראיות שהוצגו בפניו עולה, שהסיבה שבגללה התובע לא הוכנס ל"אייזן" אינה אפליה בגין צבע עורו, אלא בשל גילו הצעיר בתחילה, ולאחר מכן בשל התנהגותו בכניסה, שבאה לידי ביטוי בחילופי הדברים עם המאבטח (ת"ק 3412/08 יונה יוסף נ' אפרתי תימור).

בפסק דין נוסף שדחה את טענת האפליה שהועלתה - התובעים אף חויבו בהוצאות. בית משפט השלום בתל-אביב דן בתביעה על סך 200 אלף שקל שהוגשה על ידי ארבעה צעירים, שטענו כי הופלו בכניסה למועדון הבילוי "וולווט" שבדרום ת"א.

התובעים טענו, כי כניסתם למועדון נמנעה מכיוון שהופלו בשל מראם החיצוני, שאינו "אשכנזי". מנגד טענו בעלי המועדון, כי מדובר בתביעת סרק וכי קיבולת המועדון מוגבלת ל-130 איש מקסימום, כפי שאירע בעת שביקרו התובעים במקום, שחלק גדול מהמבקרים בו הוא מקרב עולי חבר העמים.

השופטת חנה ינון קבעה בפסק הדין, כי המארחת והמאבטחים מנעו מהתובעים להיכנס למועדון מכיוון שהיה מלא ומחשש לאבטחת המקום, ולא בגלל שגוון עורם של התובעים לא היה "אשכנזי" דיו. לדבריה, שיקולי האבטחה הם אלו שהכריעו בעניין, בהתאם למדיניות המועדון הכללית של שמירה על ביטחון מבקריו.

"ריבוי תובענות בעניין סירוב להכנסת אורחים למועדוני בילוי, כשלצידן דרישות פיצוי של מאות אלפי שקלים, עלול לגרום למלאכותיות מכוונת... דבר הנראה פסול מעיקרו...", צוין בפסק הדין.  בהתאם לכך, התביעה נדחתה והשופטת חייבה את התובעים בהוצאות משפט של 10,000 שקלים (א 21899/07 קרפאק דניאל נ' שיא ההצלחה בע"מ).

סוף לאפליה?

האפליה בכניסה למקומות בילוי היא נושא "חם", "בוער" ונפיץ. בתי המשפט דנו בשנה החולפת בשלל תביעות שהוגשו מכח החוק.

כאשר נקבע, כי התובעים לא הורשו להיכנס בשל אפליה פסולה - נפסק לזכותם פיצוי והשופטים לא היססו למתוח ביקורת על המועדון ולגנות את מדיניות ה"סלקציה" שלהם.

עם זאת, בתי המשפט בוחנים בזהירות רבה את התביעות שמוגשות מכח החוק ולא מהססים לדחות תביעות סרק או תביעות, שהסירוב להכניס את התובע למקום לא קשור היה לאפליה.

ומה צפוי לנו בשנת 2010? האם המצב ישתפר? האם הסלקציה תימשך? האם בתי המשפט יוסיפו לדון בתביעות רבות שמוגשות מכח החוק? נותר רק לחכות ולקוות לשיפור המצב.

* עו"ד אורנית אבני-גורטלר , מתמחה בכתיבה ועריכה משפטית, לשעבר מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי PsakDin.co.il.

** יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.