שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    תוכנית ויסקונסין - אל תעשו חצי עבודה

    תוכנית למיגור האבטלה לא יכולה להסתכם בהחזרת המובטל למעגל העבודה: מה יקרה איתו לאחר מכן? כיצד יכלכל את חייו? את התנהלותו הפיננסית? את התנהלותו בסבך הביורוקרטיה הממשלתית והמוניציפאלית ומול התאגידים הגדולים והבנקים? אסור לנו לעזוב אותו ברגע כה קריטי בחייו

    הוויכוח אודות תוכנית ויסקונסין התלהט מחדש בימים האחרונים עם ההצעה להרחיב את 'תוכנית אורות לתעסוקה' ולהופכה לתוכנית ארצית. כזכור, התוכנית ביקשה לקשר בין קבלת אבטחת הכנסה למחויבות מקבל הקצבה לעבור השמה מקצועית ולשוב למעגל העבודה.

     

    יישום התוכנית הוטל על חברות פרטיות שאמורות ללוות את הלקוח עד להשתלבותו המלאה בשוק העבודה. תומכי התוכנית אומרים שזה הניסיון הראשון של ישראל להתמודד באופן מקיף עם בעיית האבטלה ולכן יש להחיל את התוכנית על כל הארץ.

     

    מתנגדי התוכנית מפנים אצבע מאשימה כלפי משרד האוצר וטוענים שהמוטיבציה לתוכנית ויסקונסין היא 'אידיאולוגיית ההפרטה' המבקשת לשחרר ככל האפשר את הממשלה ממחויבות חברתית ולהעביר זאת לחברות פרטיות. אבל אלה, מה לעשות, מחויבות יותר לרווחיהן ופחות לרווחת העובד וכך עשוי האזרח הפשוט לעמוד מול שוקת שבורה, שכן פירוש הדבר הוא ביטולו ההדרגתי של שירות התעסוקה הממשלתי והפנייתו לגורמי שוק פרטיים.

     

    להפוך אדם עני לעובד עני

    אכן, אידיאולוגיה מול אידיאולוגיה. בלהט הוויכוח העקרוני, שני הצדדים שכחו פה את העיקר: העובד. פעמים רבות אנחנו נוהגים לחשוב במונחי מאקרו, בעוד שהמטבע נמצא גם במיקרו. בישראל יש בעיית עוני והוויכוח הוא כיצד לפתור את הבעיה. לשם כך מחברים טבלאות ומדדים ובודקים בעיקר את ההכנסות, ומכאן נובעת הגישה שאם נכניס אנשים למעגל העבודה תרד הסטטיסטיקה של העוני.

     

    למעשה, להפוך אדם עני לעובד עני, לא פותר את הבעיה. מצער מאוד, אבל זה מנציח את העוני, שכן גם אם הגדלנו את מעגל העובדים והפחתנו את אחוזי האבטלה, בעיית העוני נותרה על כנה, וקיומה פוגע במוטיבציה של האנשים לשנות את חייהם וללכת לעבוד. הוסיפו לכך את האיום המפורש המרחף כחרב מעל ראשי המובטלים, שאם לא יצטרפו לתוכנית לא יקבלו קצבה, והרי לכם מתכון בעייתי להחרפת המצב.

     

    הגיע הזמן להחליף את השפה: במקום לדבר על המקל, יש לעסוק בגזר. גם אם חשוב מאוד להשיב מובטלים למעגל העבודה, יש לעשות זאת באמצעים חיוביים. המובטל שהחליט לשבור את הסטאטוס שלו והלך לעבוד, גילה אחריות, במקום להמשיך ולשבת סביב שולחן הדמקה או בבית הקפה השכונתי, הוא קם ופעל.

     

    הדבר הזה אינו פשוט כלל ועיקר; צריך להבין שרוב האנשים הללו עובדים בעבודות כפיים שרוב הקוראים אינם מכירים, וששכרן נמוך.

     

    אדם היוצא לעבוד ועוזב את הסביבה הקרובה שלו, שאינה עובדת, צריך לחזור הביתה בתום יום עבודה ולהרגיש שהוא לא נותר במצב דומה לזה של חבריו המובטלים, אלא שהוא הרוויח משהו בכך שקם ועשה מעשה, שהוא לא נשאר עני.

     

    אני יודע שאי אפשר לפרוץ את מסגרת השכר לגבהים ראויים יותר, אבל קיימים פתרונות אחרים שימריצו את העובד ויסייעו בידו לפרוץ את מעגל העוני. הדבר קשור לראייה מערכתית של הממשלה, המעסיקים, משרד הרווחה, הבנקים, משרד התמ"ת ועוד.

     

    להקל על המובטל שבחר לעבוד

    כולנו, כמערכת, צריכים ללוות את המובטל שבחר לעבוד. כאמור, העובדה שהוא עובד אינה מספיקה, שכן פעמים רבות הוא נותר בעוניו. לכן יש לעשות שני דברים לפחות: תמריצים פיננסיים וחינוך להתנהלות עצמאית מאוזנת. שני הכלים משלימים זה את זה. מחד, המובטל צריך שיראה בפניו יעדים בני השגה לחיים עצמאיים ונטולי חובות, זאת על ידי הדרכה מתאימה, מאידך נדרשים אמצעים פיננסיים להגשמת חלום זה.

     

    תמריצים: יש להקל על המובטל שבחר לעבוד. למשל, אמהות חד הוריות אינן צריכות לשקול, האם משתלם להן לצאת לשוק העבודה או לא. כיום, אמהות רבות יוצאות לעבודה והכנסתן מממנת את מעונות ילדיהן. כך נותר מצבן כפי שהיה קודם העבודה, שכן אז היא קיבלה קצבה ועזרה בתשלומי מעונות היום, ואילו כעת, משהלכה לעבוד נשללו ממנה זכויות אלו. מדוע? אנו מחמיצים את העניין ופוגעים במוטיבציה שלה לשנות את חייה. משום כך, יש לעזור לאמהות חד הוריות המבקשות לצאת לעבודה בסבסוד גני הילדים ומעונות היום.

     

    תמריץ נוסף הוא הרחבת מס ההכנסה השלילי על פני כל הארץ ופישוט ההליכים לקבלתו. כיום, הליך הקביעה של מס ההכנסה השלילי דורש מצד העובד עמידה רבה על הזכויות, עניין שפעמים רבות גורם לו להתייאש או לאבד עניין מחוסר ידע. יש להפוך את מס ההכנסה השלילי לעניין קבוע ואוטומטי של המעסיק, בדיוק כמו תשלומי מס ההכנסה הרגיל והביטוח הלאומי.

     

    אגב, גם כשחוקק מס הבריאות הממלכתי לא נדרש איש למלא טופס כלשהו אלא הדברים נקבעו מראש והמעסיק שילב זאת בתלוש המשכורת. לעומת אלה, מס ההכנסה השלילי עמוס ביורוקרטיה וטופסולוגיה, ולכן יש להקל ולהחיל זאת על העובדים כעניין שבשגרה.

     

    עוד תמריץ יכול להגיע מצד הבנקים שיבואו לקראת אלה שגילו אחריות ובחרו לצאת לעבוד. הבנקים צריכים לתת להם עדיפות, אם ביחס להסדרי החובות שצברו ואם ביחס לתנאי המשכנתא ובכלל. זה ישתלם לבנקים, שכן לאורך זמן הם יקבלו לקוח שעומד על רגליו מבחינה פיננסית תחת אדם שעמד קודם בפני פשיטת רגל נוראית.

     

    ועוד: אם אנחנו רוצים להיטיב עם זה שבחר לצאת ולעבוד, יש להוסיף לו בתלוש השכר נקודות זכות להקלות במס, ולדאוג שנקודות אלה תהיינה משפחתיות ולא רק אישיות, כדי שהמשפחה כולה תוכל לנצל את ההטבות הללו. כך ייווצר אינטרס לדווח גם על הכנסות סמויות שעד היום נמנעים מלדווח עליהם בשל מדד העוני הנסמך בעיקר על הכנסות.

     

    אלו כמה דוגמאות לתמריצים שאמורים להבדיל את המובטל שהלך לעבוד מחבריו שנותרו סמוכים על שולחן הקצבאות.

     

    העובד צריך לעבור תהליך הבראה ושיקום אישי

    הנושא השני שעלינו כמערכת לעשות, כדי לעזור לעובד בדרכו החדשה, הוא ההדרכה. בדומה למפעל שכשל וכעת נדרש לשנות את התנהלותו הפיננסית, כך גם העובד צריך לעבור תהליך הבראה ושיקום אישי.

     

    המובטל צריך לקבל הדרכה פיננסית, כיצד להשתמש נכון בכספו המועט. עליו לקבל כלי חשיבה שיהפכו אותו לאדם מודע ואחראי יותר להתנהלותו הפיננסית. רובו של קהל היעד של ארגון 'פעמונים' מורכב מאנשים כאלה: ציבור עובדים שהכנסתו אינה רבה שפעמים רבות אינו יודע להשתמש באופן נכון ויעיל בכספו. ההדרכה כוללת בין היתר מתן כלים להתמודדות עם חובות. לשם כך דרוש יֶדע, בעיקר בכל הקשור לפריסה נכונה של החובות ולהתנהלות נכונה בשוטף. האדם מתחיל לגלות אחריות על כספו ומבין מדוע משתלם לו לחסוך.

     

    כך נבנית תוכנית הבראה אישית הכוללת: (א) עזיבת מעגל האבטלה ויציאה לעבודה; (ב) צמצום בהוצאות המשפחתיות ושליטה בהן; (ג) הפרשה לחובות; (ד) שיקום פיננסי.

     

    רוצים לעזור? תמריצים והקלות

    אדם שהיה עד כה מובטל, ולפתע רואה אופק חדש לחייו, מקבל מוטיבציה אדירה לקום בבוקר ולעבוד, שכן הוא רואה תוחלת במאמציו. יש תקווה לאחריתו. הפעילות החיובית המשולבת תביא אנשים רבים יותר לרצות להצטרף למעגל העבודה, משום שהם יבינו שהגזר נמצא פה וכדאי להם לבחור בדרך הזאת.

     

    תוכנית ויסקונסין אינה יכולה אפוא לסיים את תפקידה בכך שהמובטל חזר לעבוד שכן שאלת השאלות היא, מה יקרה אתו לאחר מכן, כיצד יכלכל את חייו, את התנהלותו הפיננסית, את התנהלותו בסבך הביורוקרטיה הממשלתית והמוניציפאלית ומול התאגידים הגדולים והבנקים. אסור לנו לעזוב אותו ברגע כה קריטי בחייו.

     

    הדברים הללו צריכים להיות יסוד בהתנהלות המדינה, ולכן גם המימון של תוכנית משולבת כזאת ישתלם בסופו של דבר. אם רוצים להוציא את האדם ממצב העוני, יש לעזור לו בתמריצים והקלות, ובמקביל להוציא את העניות מראשו על ידי הדרכה, שכן מחכמינו למדנו ש"אין עני אלא בדעת", או בלשוננו: הכול מתחיל ונגמר בראש, בחשיבה.

     

    הכותב הוא מנכ"ל ארגון פעמונים


    פורסם לראשונה 30/12/2009 20:20

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לדרברג, להפוך אדם עני לעובד עני
    באדיבות ארגון פעמונים
    מומלצים