מה ההבדל בין חרמנות לבין משיכה אמיתית?
יש פה בחורה וגוף שצריך, ובעיקר מתבקש, להתלהב ממנו כאילו הוא ציור של פיקאסו במכירה פומבית. ההבדל בין סתם סיפוק היצר לבין סקס משובח טמון במילה אחת קטנה: "אותך"
על הפרק: סוג של אדישות בזמן סקס, שלא לומר שעמום מכני. מה שמעלה את השאלה - הלוווווווווווו? אנחנו כבר במיטה (או בסלון, בלי קטנוניות בבקשה), אז איך אפשר להישאר משועמם מתאוות בשרים???
איך זה נראה בזמן אמת? משהו כמו בחור שעוקב בדקדקנות אחרי הוראות שימוש למכשיר חשמל חדש:
- ודא שהבחורה אטרקטיבית למראה.
- אם כן, יש להגיע למצב הפעלה התחלתי, הכולל נשיקות עם בגדים והתקדמות להפשטתם.
- בהגיעך לעירום מלא זכור לתת יחס לאיברים שונים מלבד איברי המין.
- אתה רואה את הפיטמה? היא לא שם ליופי. כלומר כן, אבל לא רק.
- אל תשכח תוך כדי לפלוט כלפי הבחורה כמה היא יפה ומחרמנת אותך, רצוי בפרקי זמן קבועים.
- בעת המשגל אל תשכח לשלב מילים כמו "כן, כן" באינטונציה משכנעת.
רק לי זה נראה כמו סרט פורנו סוג ז', כשבצד יש במאי שמביים את הבחור? הרי יש בזה טעם לפגם. אולי טעם של.... שעמום?
פאוזה.
אף גבר או איבר לא עמד מול גולדי הארט ונתן מונולוג שנראה כאילו יצא מתסריט כתוב. יש פה בחורה וגוף שצריך, ובעיקר מתבקש, להתלהב ממנו כאילו הוא ציור של פיקאסו במכירה פומבית. ולא, אין לי ציצי בפופיק או אחד בצבע ירוק ואחד בסגול.
לא ברור לי איך בחור שחושב שהבחורה אטרקטיבית ועושה מאמץ להכניס אותה למיטה, במקום להתלהב מכל רגע כמו ילד שגילה חנות ממתקים, יש לו מבט די משועמם. אמנם לא כאילו הוא בחידון התנ"ך העולמי, אבל בכל זאת לא כזה שהייתי מצפה בזמן התלהטות הגוף והיצר.
כיצד ייתכן שהוא לא התרגש משילוב הציצי והצלוליטיס
כשאני נתקלת בתופעות בין המינים שלא ברורות לי אני ניגשת לקבוצת הרכילות שלי. הפעם הפניתי את השאלה לידידי א': כיצד ייתכן שנתקלתי במישהו שלא התרגש עד כלות משילוב הציצי והצלוליטיס כמו אלה שלפניו, ורחמנא ליצלן, נראה שבאמת טוב לו, אבל לא טווווווווווווווווווווווווווו-ב לו ?!
א' קבע שמדובר בבחור שסובל מביצוע טכני, סוג של רובוט מכני, שרואה משימה אחת בפניו והיא להשאיר את חותמו על המצעים. או במילה אחת – חרמנות. הוא הוסיף שכנראה מדובר רק ברצון לגמור, ומוטיב המשיכה לא בהכרח קיים בסיטואציה. כלומר, במקום לשבת בבית ולענג את עצמו בוחר בחור להיפגש בשם האב, הבן ורוח החרמנות.
אני יוצאת מנקודת הנחה שקפיצה למיטה (או קפיצה במיטה, איש איש ותנוחותיו המועדפות) היא בראש ובראשונה עניין משיכה. אם אין משיכה אז בשביל מה? בשביל חרמנות גרידא? מה בעצם ההבדל בין חרמנות למשיכה?
ההבדל טמון במילה אחת קטנה: "אותך".
.
חרמנות = "אני רוצה לזיין". משיכה = "אני רוצה לזיין אותך".
מילה אחת עושה את כל ההבדל בין "אה אה" לבין "אאאאאה אאאאאאאאה" ושכנים חירשים.
בעיניי, כשמדובר על קשר עם ראייה לטווח ארוך, משיכה חשובה מאוד. האם כשמדובר על ערב קצר-מועד אפשר לוותר על המשיכה ולתת לחרמנות בלבד ולשלוט בנפשות ובאיברים הפועלים?
בפועל נראה שכן, בפרקטיקה נשאלת השאלה אם זה מספיק? לעשות סקס מחרמנות בלי משיכה, זה כמו לאכול פריכית אורז - לכאורה משביע, אבל בפועל בלוטות הטעם לא מקבלות גירוי וסיפוק אמיתיים. כך גם סקס. כבר השוויתי בעבר בין אוכל ובין סקס, ואמרתי שסקס מחוץ למערכת יחסים הוא כמו מזון מהיר, אבל גם מזון מהיר יכול להיות טעים ורצוי, הוא ממש לא חייב להיות פריכית.
האם עדיף סקס משעמם ודל-טעם כמו פריכית, או עדיף פשוט לוותר מראש ולהסתפק בפנטזיות? נראה שבעניין הזה כל אחד ואחת צריכים לעשות את הבחירה שלהם.
התדירות כן קובעת?
ואולי יש סיבה אחרת ל"סקס טכני"? מה עוד יכול לגרום למישהו לתפקד כאילו זיון הוא משהו טכני עם הוראות הפעלה מדוקדקות?
פה מוסיף א' לתובנותיו את האפשרות שמדובר בבחורים שמזיינים בכמויות סיטונאיות, על ימין ועל שמאל ועל עוד כל מיני כיוונים, כך שהם כבר לא מתרגשים למראה פיטמה או כל איבר אחר שאמור להעמיד דברים על דיוקם.
יכול להיות שיותר מדי סקס הופך את העניין לטכני? הופך את מי שעושה אותו למכני?
יבואו "יודעי הדבר" ויגידו - אם היו נותנים לך שוקולד כל יום, באיזשהו שלב היה נמאס לך. אז אמנם לי באופן אישי קשה לתאר מצב בו נמאס לי משוקולד, אבל אם נחשוב על המטאפורה הזו, הרי שאם ישעמם לי משוקולדף אולי אחשוב שזה דבר שאני אוהבת ואפשר להשתמש בו בעוד צורות. כי מה רע בעוגת שוקולד?
לא התכוונתי להשתמש בשוקולד בזמן אקט מיני, אם כי זה לא רעיון רע בכלל (ככה אין ייסורי מצפון, שכן ממילא הקלוריות נשרפות תוך כדי הפעילות), אלא שאם כבר מישהו משועמם מסקס, אז שיחשוב איך הוא משנה את זה. אולי פחות מדי פעמים? אולי עם פחות פרטנרים/ות? אולי עם יותר תנוחות? אולי עם פחות שואו ויותר נגיעה (שוב, תרתי משמע) במציאות? מה אני יודעת, אולי לא מאוחר מדי להרים טלפון לד"ר וסטהיימר.
עדיף להתרגש ולחדור מאשר להשתעמם ולגמור?
בחייאת ראבק, מילא מישהו חושב שלשמוע אותי מלהגת על נעלי הזהב שלי זה משעמם, אבל לחשוב שההלבשה התחתונה הסקסית שלי, בשילוב הצלוליטיס האמור והציצי שלא היה מבייש שום תרבות בלקנית, הם משעממים?! פה עובר הגבול.
אז שעמום בסקס? נראה שאפשר לפתור את זה. קריאה ספציפית של שני האנשים וגופם שנמצאים ברגע נתון במיטה ובדיקה מדוקדקת של צרכיהם ורצונותיהם, הופכת את הסקס למרגש וראוי, במקום משהו טכני ומיותר, שבאו אליו עם ידיעה מראש איך לפעול.
לכל בחור/ה מתאימה "חוברת הפעלה" אחרת, זה בדיוק מה שיוצר את ההבדל בין "כן, כן, כן" לבין " כככככ-ן ! כככככ-ן! כככככ-ן".
אז איך אומרים?
סקס עושים בתשוקה, או שלא עושים איתי בכלל!
טוקבק כדורבנות:
עוד מיי גוד, כפרה עליי / אוהב את עצמו, בקעת-נרקיס
כשבאמצע יוצא להן: "הו אלוהים!" אני נטרף מקינאה. מממהההה??? מי זה? היה לה קטע איתו? עד כמה רחוק? עד כמה עמוק? עד כמה מתוק? זה היה לפניי? אחריי? תוך כדי אני? כפרה עלי? האם יש לה אלוהים אחרים על פני? האם היא נוהה אחריו, עגל הזהב, במקום לדבוק בי, עגל-חלב רך שלי, שיותר ממה שהוא רוצה לינוק, העולם רוצה להיניק?
האם היא נמשכת אליי האחד, בכל לבבה, ובכל נפשה ובכל מאודה? או שבמקום להגות בי יומם ולילה, היא מבלה אלף לילה ולילה על שטיח מכופף, עם שדים אליליים בבקבוק
שיבאס-ריגל או פסלים מעוצבים עם זין עכו"ם?
ריבונו של עולם! איזה מין עולם זה? אלוהים! מי זה אלוהים הזה?
ועכשיו, עכשיו: מי, מי, מי אני? הו כן! הו אלוהים! הו לא! לא אחכה! הנה מאמי אני בא, בחרמנות, במשיכה, בגניבה, באמונה, אנוכי אדוניי אלוהיי שבהיי, עוד מיי גוד! הו, כפרה עלי!
