טירה עזובה שבאה מאהבה

תמיד עם בוא החורף אני אוהב לעלות לזכרון יעקב, עדיף דרך הכביש הישן ת"א-חיפה, ולנסוע ישר לאחוזת לנגה בטבורה של המושבה. שם ניתן למצוא מרבדי רקפות, את שדרת עצי הוושינגטוניה העתיקים וכמובן את מבני הטירה שעומדת זה שנים רבות עזובה ומתפוררת. וכל פעם אני שואל את עצמי איך קרה שטירה יפהפייה כזו, אולי יחידה במינה בארץ, עומדת נטושה ומוזנחת כל כך הרבה שנים.
והנה הבשורה – לפני כמה חודשים נחתם הסכם בין יורשי הנכס לאוניברסיטה הפתוחה, לפיו יועבר הנכס לרשות האוניברסיטה בתמורה לתשלום המסים שהצטברו עליו. אולי בכך נסללה הדרך לשיקומה של הפנינה הזו.

בזכות החיידק הציוני

סיפורה של אחוזת לנגה מתחיל באנגליה. בשנת 1884 נולדה למשפחת בנטויטש בבית אחוזה גדול בצפון אנגליה הילדה ניטה, כילדה ה-11 של המשפחה. מילדות הטיף לה אביה הציוני על חשיבותה של התנועה הלאומית היהודית. עם נישואיה ב-1910 לסטודנט היהודי-גרמני מיכאל לנגה, יצא הזוג הטרי לירח דבש בארץ ישראל. הם אכן התרשמו ושנתיים אחר כך שבו ארצה ורכשו כ-20 מגרשים בשטח כולל של כ-70 דונם בזכרון יעקב, לא הרחק מבית הפקידות (כיום מוזיאון העלייה הראשונה). על אחד המגרשים, בשטח של 4 דונם, הקימו ניטה ומיכאל בית אחוזה לו קראו "חצר כרמל". 30 עובדים יהודים עבדו בבניית הבית ומבני השירות ובנטיעת הגנים.
בני הזוג היו חשוכי ילדים. בראשית 1922 מתה נטיה באופן פתאומי והיא בת 38 בלבד. שנתיים אחר כך התאבד מיכאל, שלא השלים עם מות אשתו האהובה.

בית למוסיקאים

הבית עבר בירושה לאחותה של ניטה, ליליאן פרידנלנדר שגרה בארה"ב. ליליאן, אלמנה צעירה עם 6 ילדים, החליטה לעלות ארצה ולהתיישב ב"חצר כרמל".
אחד מבניה, דניאל, נשלח בשנת 1936 לניו יורק ללמוד מוסיקה בבית הספר ג'וליארד. שנה אחר כך התאבד שם. לזכרו הקימה אמו את "בית דניאל", בסמוך ל"חצר כרמל", המשמש עד היום כבית הארחה לנגנים, אמנים וסופרים ובו מתקיימים קונצרטים ואירועים תרבותיים אחרים.
מאוחר יותר עזבו בני פרידנלנדר את הבית בזכרון יעקב. שתי בנות, אחת מהן כרמל אגרנט (אלמנתו של נשיא בית המשפט העליון המנוח, שמעון אגרנט), נשארו בארץ. היתר היגרו לארה"ב.
הבית עבר בתחילה לרשות דורה שוורץ האגדית, שפתחה במקום בית הבראה צמחוני. אחר כך נמכרו חלק מהמגרשים לכת גרמנית-נוצרית בראשות אמה ברגר. פעילות הכת נמשכת עד היום במבנים הסמוכים לאחוזה.
עד לאחרונה היה הבית והמגרש סביבו בבעלות יורשיה של ליליאן.
בסוף יולי השנה, אחרי משא ומתן ארוך, עבר הבית והשטח סביבו לרשות האוניברסיטה הפתוחה ללא תמורה, לאחר שהאוניברסיטה התחייבה לשלם את המסים שהצטברו על הנכס במשך השנים. האוניברסיטה התחייבה גם לשקם את המבנה ולהפוך אותו למשכן למוסיקאים.
בשלב הראשון מתכוונים באוניברסיטה הפתוחה לבצע גידור השטח כדי למנוע כניסת גורמים מזיקים למקום, כמו חסרי בית למיניהם וכן לבצע חיזוק בסיסי של המבנה, עד שיושג תקציב לשיקומו המלא.

אורוות בחצר

בית האחוזה בנוי אבני גיר המשלב סגנון מזרחי של קשתות וקימורים עם תכנון שמזכיר בתי אחוזה בריטיים. אל הבית מוביל שביל ששרידיו מעידים כי היה מרשים במיוחד. משני צדיו נותרו דקלי הוושינגטוניה. בסוף השביל, בסמוך לכניסה לבית, היתה כיכר קטנה. הכניסה למבנה היא דרך מבואה בנויה קשתות.
בחצר מצויים מבנים ששימשו למגורי העובדים, למחסנים ואורוות. החצר היתה מוקפת חומה ועל שער האבן בכניסה אליה חקוקה שנת בנייתו – תרע"ד (1914).
מאז פונה מדייריו האחרונים נעקרו מהבית החלונות והתריסים, שיני הזמן נתנו בו את אותותיהם, תקרות קרסו, גרם המדרגות ומי שנכנס אליו מסכן את נפשו.
עתה, עם כניסתה של האוניברסיטה הפתוחה לתמונה, נפתח פתח תקווה לשיקומה של האחוזה הנדירה הזו.